../images/Emo14.gif אהוב יקר,
אהוב יקר, לא עצרתי אפלו לראות כמה זה עולה לי. וגם אם הייתי עוצר וחושב על הכל, אני לא הייתי מתחרט לרגע. גם אם סבלתי הרבה. החודשיים וחצי שהעברתי איתך, בתור הבן זוג שלך הפכו אותי לאדם אחר, אבל השנה וחודשיים שעברו מאז הפרידה עשו ממני לשבר כלי, לכלום. אני מרגיש שאני לא אני בלעדיך. אין לי חיים אחריך... אני לא זוכר איך היו החיים שלי לפני שהכרתי אותך. אני כלום בלעדיך. הרבה כאב אני צובר בחזה. יותר מדי. יותר מדי דברים שהייתי רוצה להגיד אבל אני כבר נמצע מלהגיד כי זה לא יתרום לשום דבר. אתה המשכת בחייך. סיימת לימודים, יש לך אהבה חדשה שפורחת. אתה אפילו חושב על טיול לחו"ל ומעבר לת"א. ומה איתי? לילות שלמים של בכי עוברים עליי, עדיין.. שנה וחודשיים אחרי. לילות ללא שינה, ימים ללא חיוך. חודשים ללא טיפה של אושר.. בלעדיך. איך אתה לא רואה שאני עדיין רוצה אותך? שאני אוהב אותך? שאני עדיין Totally שלך? אבל את כבר ממזמן לא שלי.. ממזמן. אהוב יקר.. נפלתי חזק, ואני לא יודע איך לצאת מזה כשאתה לא שם, כשאתה לא שם כמו שאני רוצה שתהיה שם. כבר שנה שחברים, משפחה, אנשי מקצוע ואנשים זרים לחלוטין אומרים לי לנתק איתך כל קשר כי רק ככה הלב שלי יתרפא, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה. להם פשוט להגיד את זה. גם אני נתתי את העיצות האלו לכמה חברים שהיו במצב דומה, אבל מפה ועד לעשות את זה בעצמי - זה בלתי ניתן לעשייה. בעצם.. זה כן ניתן לעשייה. אני יכול לקחת את כל מה שהיה ולמחוק. לא להתקשר, לא להפגש ולנסות ולשכוח. אבל אני יודע שזה יכאיב לי יותר, לא יום.. לא שבוע.. לא חודש ולא יותר. אני לא יכול לעשות את זה. לא יכול להתרחק ממך. לא יכול להתנתק ממך. אני לא רוצה.. איך אני יכול להתנתק ממך בזמן שאתה כל החיים שלי? להתנתק ממך, זה כמו לירות לעצמי כדור בראש. אני מנסה למצוא את הנוסחא שתשאיר אותי חבר קרוב שלך כמו שאנחנו מאז הפרידה, מבלי לאבד אותך או להתרחק ממך. בנתיים לא מצאתי את התשובה כי הפצע עדיין פתוח וכואב, אפילו שעבר יותר מדי זמן מאז שהחלפנו סטאטוס. אהוב יקר... אתה לא יכול לעזור לי. אתה אפילו לא יכול לקרוא את המכתב הזה כי מבחינתך הכל בסדר, ואני בסדר.. והתקופה שבה ניסיתי להחזיר אותך לחיי כבר חלפה. אבל אם רק היית יודע... אם רק היית יודע שאני, לעומתך, לא התקדמתי לשום מקום. אני עדיין אוהב אותך, פחות, אבל אוהב... אני עדיין רוצה אותך, פחות, אבל עדיין רוצה. אני עדיין מפנטז על היום שבו תפקח את העיניים ותראה מה פספסת, ואולי.. אולי תחזור אליי. אבל עד שזה יקרה, אם בכלל... אני חייב לנסות ולהמשיך הלאה. חייב... אהוב יקר... תעזור לי.
אהוב יקר, לא עצרתי אפלו לראות כמה זה עולה לי. וגם אם הייתי עוצר וחושב על הכל, אני לא הייתי מתחרט לרגע. גם אם סבלתי הרבה. החודשיים וחצי שהעברתי איתך, בתור הבן זוג שלך הפכו אותי לאדם אחר, אבל השנה וחודשיים שעברו מאז הפרידה עשו ממני לשבר כלי, לכלום. אני מרגיש שאני לא אני בלעדיך. אין לי חיים אחריך... אני לא זוכר איך היו החיים שלי לפני שהכרתי אותך. אני כלום בלעדיך. הרבה כאב אני צובר בחזה. יותר מדי. יותר מדי דברים שהייתי רוצה להגיד אבל אני כבר נמצע מלהגיד כי זה לא יתרום לשום דבר. אתה המשכת בחייך. סיימת לימודים, יש לך אהבה חדשה שפורחת. אתה אפילו חושב על טיול לחו"ל ומעבר לת"א. ומה איתי? לילות שלמים של בכי עוברים עליי, עדיין.. שנה וחודשיים אחרי. לילות ללא שינה, ימים ללא חיוך. חודשים ללא טיפה של אושר.. בלעדיך. איך אתה לא רואה שאני עדיין רוצה אותך? שאני אוהב אותך? שאני עדיין Totally שלך? אבל את כבר ממזמן לא שלי.. ממזמן. אהוב יקר.. נפלתי חזק, ואני לא יודע איך לצאת מזה כשאתה לא שם, כשאתה לא שם כמו שאני רוצה שתהיה שם. כבר שנה שחברים, משפחה, אנשי מקצוע ואנשים זרים לחלוטין אומרים לי לנתק איתך כל קשר כי רק ככה הלב שלי יתרפא, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה. להם פשוט להגיד את זה. גם אני נתתי את העיצות האלו לכמה חברים שהיו במצב דומה, אבל מפה ועד לעשות את זה בעצמי - זה בלתי ניתן לעשייה. בעצם.. זה כן ניתן לעשייה. אני יכול לקחת את כל מה שהיה ולמחוק. לא להתקשר, לא להפגש ולנסות ולשכוח. אבל אני יודע שזה יכאיב לי יותר, לא יום.. לא שבוע.. לא חודש ולא יותר. אני לא יכול לעשות את זה. לא יכול להתרחק ממך. לא יכול להתנתק ממך. אני לא רוצה.. איך אני יכול להתנתק ממך בזמן שאתה כל החיים שלי? להתנתק ממך, זה כמו לירות לעצמי כדור בראש. אני מנסה למצוא את הנוסחא שתשאיר אותי חבר קרוב שלך כמו שאנחנו מאז הפרידה, מבלי לאבד אותך או להתרחק ממך. בנתיים לא מצאתי את התשובה כי הפצע עדיין פתוח וכואב, אפילו שעבר יותר מדי זמן מאז שהחלפנו סטאטוס. אהוב יקר... אתה לא יכול לעזור לי. אתה אפילו לא יכול לקרוא את המכתב הזה כי מבחינתך הכל בסדר, ואני בסדר.. והתקופה שבה ניסיתי להחזיר אותך לחיי כבר חלפה. אבל אם רק היית יודע... אם רק היית יודע שאני, לעומתך, לא התקדמתי לשום מקום. אני עדיין אוהב אותך, פחות, אבל אוהב... אני עדיין רוצה אותך, פחות, אבל עדיין רוצה. אני עדיין מפנטז על היום שבו תפקח את העיניים ותראה מה פספסת, ואולי.. אולי תחזור אליי. אבל עד שזה יקרה, אם בכלל... אני חייב לנסות ולהמשיך הלאה. חייב... אהוב יקר... תעזור לי.