../images/Emo31.gif לחלוטין לא מסכים איתך
למיטב הבנתי, אמנות לחימה איננה עוסקת רק ברובד הטכני, אחרות זו היתה אומנות ולא אמנות. אני גם לא חושב שעל מנת להרחיב את רוחה היריעה של אדם נדרש כ"כ הרבה. ואתן דוגמא פשוטה מאוד: יש אצלנו מתאמן שהצטרף לאחרונה, הוא איננו שייך לקבוצת הנינג'ות הצעירים, בריאים ורבי-כושר ומרץ, אלא הוא אדם בוגר, לא בכושר, וחסר נסיון בתנועה כלל. אותו מתאמן מתקשה מאוד ללמוד להתגלגל, ניסינו ללמד אותו זמן רב וכשלנו שוב ושוב, משום שעיקר הקושי שלו איננו טכני, אלא נעוץ בפחד לבצע את הניתור הקטן שדרוש בתחילת גלגול. פחד תת-הכרתי וכה עמוק עד שהוא איננו מצליח לבצע את הפעולה, גם כשרואים שהוא רוצה. עצם המאבק ובוודאי ההתגברות על פחד כזה בהכרח יביאו לרווח גדול בהרבה לאותו המתאמן. בקנה מידה קטן יותר אולי, אך באותה הגישה. חלק מהלימוד דורש מאיתנו להסתער לתוך התקפה, מיד וללא היסוס, זה מפחיד ומבהיל ודורש שליטה של ה"רוח" על האינטינקט הטבעי. לא פעם מדברים על מאבק במצב של חוסר-סיכוי, לוחמים בזירה שממשיכים במצב בו הגוף רוצה להפסיק, בכל המצבים הללו, מדובר על נצחון ה"רוח" על ה"חומר", והרי לך פתח להתפתחות רוחנית באמנות הלחימה. אני גם יכול להוסיף ולהגיד שבמסגרת המשובים שהמורה שלי עורך למתקדמים, הוא בהחלט כן כולל גם נושאים של התנהגות והערות על אופי, כחלק מההתיחסות שלו אל התלמיד. זה לא בא על חשבון הטכניקה, אלא כדרישה נוספת מהתלמיד המתקדם. במסגרת זו יבואו גם דרישות ביחס להתנהגות, דרישות שמטרתן לעזור למתאמן להיות טוב יותר, כמתאמן וגם כאדם. לא בכדי אומרים שמאבקו העיקרי של הלוחם הוא באגו. אני לא חושב שרצוי להשאיר את הנושא הזה רק ל"מורים" כפי שהזכרת, ובהחלט כן סבור שכל מי שרוצה להקרא מורה ולא רק מאמן, חייב להתעסק בו. אמיר
