יקיריי,,,
אני בצופים.... כך שמחול ואבנים אני לא בדיוק נגעלת.... עברו עלי דברים יותר גרועים מזה... וחוץ מזה, עם המקום שהיינו בו עדיפים אוהלים. המסקנות?... *מכאן זה מתחיל להיות פסימי* בזמן שהסתובבתי לי במקום עם המוזיקה שלי וחשבתי הגעתי למסקנה שאני באמת לבד. לא היה לי למי לפנות. עם מי לדבר. יש לי יותר מידי דברים שאני צריכה לספר למישהו שאני פשוט מדחיקה.... יום אחד אני פשוט אתפוצץ... וזה הולך להיות בקרוב מאוד. החיים שלי לא היו כאלה פעם....! ויש עוד.