[הצופה.]

../images/Emo13.gif

לפני שבועיים פגשתי אותה שוב מסתכל אני על הפורום ושואל למה אני מציף כל הזמן? מה קרה לי? למה אני כל היום מעלעל בספרים .מהתנך ועד.. וכל הזמן עולה וצפה הידיעה כי אולי היום אחרי קריאה של יופיאל למה דוקא זה הוביל אותי?.. אני לא יודע אבל הבנתי.. לפני שבועיים נסעתי בטיילת בת"א על האופנוע שלי הפעם זה בא בנסיעה פתאום ההרגשה היתה של צמרמורת אביבית (המזג אויר היה מקסים) ההרגשה היה של שליו, שלוה, נעים, רגוע. פתאום תפסתי את עצמי אומר דבר שלא מתאים לי.. כמה נפלא לחיות .לא חסר לי כלום.התגובה שלי היתה להגביר את המהירות,ולנשום עמוק כמה שיותר.. מצחיק ששואלים אותי על הנושא ושזה קורה אני צריך זמן כדי לדעת שזה קרה ...ואני לא עשיתי כלום כדי שזה יגיע פשוט כלוםםםםםםםםםם רק נסעתי על האופנוע כנראה שזה היתה הסיבה "רק נסעתי על האופנוע" ובלכתך לך ובשכבך שכב ובקומך קום כל דבר בעיתו שאתה מסתכל על עץ ----תראה רק עץ........ שאתה נוסע על אופנוע ......סע אוהב הצופה

 

[מלוואח]

ואני אולי אוסיף

"עלית" על סוד כמוס ביותר... כמו שנאמר "...בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (מתוך קריאת שמע). בכל רגע ורגע אתה מתענג על החיים, כל רגע הוא חסד נפלא עבורך, מתנה יקרה שקיבלת וזו למעשה תכליתנו, תכלית הבריאה כולה. הפרחים, העננים, הציפורים, האבנים, הפרות והעצים - כולם חוגגים ושרים: "מה רבו מעשיך אלוהים, כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניינך..." ברגע שגם האדם מצטרף לחגיגה הזו, אפילו לשבריר של שניה, הרי הוא הופך לאלוהים חיים בכבודו ובעצמו... איזה יופי...

 

[tksrrrr]

שוב להאשים את ה´ בהכל?

או לברך אותו על הכל? למה? למה אתה זורק במשפט הזה את הכל על ה´????. "מה רבו מעשיך אלוהים, כולם בחכמה עשית...." למה להטיל את זה אליו בעצם? תסביר לי מי הוא ומה הוא בעצם שאתה יכול להטיל את זה עליו בבקשה? אני פשוט רוצה תשובה ואני לא כועס או עצבני פשוט לא מבין כל דבר כל אחד הכל כל מי שאומר שה´ קיים אני לא מבין איך אפשר להגיד את זה לא מבין את הקיום הזה בכלל פשוט לא נתפש ולא מבין למה זה ככה

 

[מלוואח]

אתה אומר

"אני לא מבין איך אפשר להגיד את זה לא מבין את הקיום הזה בכלל פשוט לא נתפש", ואני מסכים עם כל מילה... השכל לא יכול לתפוס קיום שמעבר להגדרות, מעבר לחשיבה, מעבר ללוגיקה, לכן נניח לו (לשכל), נשים אותו בצד, ורק אז נוכל להכיר את אלוהים, רק אז נכיר את עצמנו. מי אנחנו באמת. (קרא את המאטריקס של יופיאל, זה באותו עניין). ביי, אחי !

 

[יופיאל]

../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

 

[הצופה.]

20 שנה יש לי את הספר הזה ../images/Emo13.gif

ספר היוגה השלם. תמיד ניסיתי לקרוא את הפרק על הגוף האסטראלי ותמיד נרדמתי

היום הצלחתי לראשונה ופלא

קראתי אותו בשקיקה. העתקתי לכם קטע אחד שידבר אליכם, לפחות אלי דיבר....רגע המודעות "קוי אופי מסויימים משותפים לכל החווים רגעי מודעות, התחושה השכיחה ביותר היא זו שלהיות בעל הידיעה המושלמת של כל הדברים כמעט. חוויות אלה יכולים להמשך רק רגע קט, היא משאירה את האדם ביסורים של צער על שאיבד את אשר ראה, הוא עשוי להשתדל מאד להציץ פעם נוספת לתוך פרדס זה של אושר וידיעה, יש כאלה שהחויה באה אליהם כאל הבזק אור ושולטת עליהם שליטה מלאה במשך מספר רגעים או יותר, והיא מלווה בתחושה של היותם מוקפים באור או זוהר נגוהות השורר בכול. אם כי חויות אלה יכולות להימשך זמן קצר, האדם החווה אותם לא ישוב להיות אותו אדם לאחר מכן, זיכרון חויה זה יוכיח את עצמו כמקור חדש של נוחם וכוח. בהתעוררו ממצב האקסטזה הוא חושב: "לא יתכן שאינני ער כי שום דבר אינו נראה לי כפי שנראה לפני כן". אני ער בפעם הראשונה וכל דבר שלפני כן היה בבחינת חלום. כשם שאין אדם יכול לתת מושג על מהותו של סוכר לאיש שלא טעם מעולם מתיקות או להסביר לאדם עיור מה הם צבעים, כך גם איש אינו יכול לתאר את החויה הזאת של היוגי. ואני לא יוגי רק הצופה

 

[מיכל מנדל]

צופה יקר אתה בחיבור מלא תהנה../images/Emo25.gif