Darkmatter

New member
../images/Emo13.gif

טוב, אז אוקיי, אז ככה, החלטתי בכל זאת קצת לשתף אתכן.
התחלתי ללמוד ביום ראשון. כחלק מהניסיון שלי לצאת מהמצב החרא שאני נמצאת בו, החלטתי לגור בינתיים עם אבא שלי, החברה שלו והילדים שלה [הם עוברים עוד מעט למרכז- דרום הארץ]. אז בגלל זה בחרתי מקום יחסית קרוב. בינתיים בימים האלו הייתי בבית הזמני [בית עם שני חדרים, די מעפן, אבל חמים כזה ומיוחד] של חברה שלו במרכז-דרום והייתי רק איתה ועם הילדים שלה [4 ילדים]. נסעתי במוצ"ש לשם. לפני שנסעתי התחלתי להרגיש ממש ממש רע, חרדות קשות, ולא הייתי מסוגלת לאכול. לא אכלתי במשך יומיים. אחרי שלקחתי את הציפרלקס [התחלתי לקחת שוב כדורים שבוע שעבר] החרדות התמעטו בהרבה ואז פתאום שוב הייתה לי מוטבציה להמשיך ולנסות [הייתי מאוד קרובה להתאבד כמה שעות לפני שנסעתי]. הייתי בטוחה שאני אסבול בבית שלהם, שאני אשנא את כולם, שאני לא אצליח לאכול, שיהיו לי חרדות קשות, שאני ארגיש רע פיזית ונפשית ושיהיה לי מאוד רע בלימודים. בהתחלה באמת היה לי מאוד רע. הקאתי בתחילת היום הראשון ללימודים. חשבתי לברוח משם ולעזוב. ופתאום מדי פעם בכל זאת הרגשתי יותר טוב. היו לי מן תנודות חדות כאלו במצברוח. בסופו של דבר, הכרתי מישהי מיוחדת ומדהימה [שנראית אגב, ממש ממש דומה לכנפיים, גם חיצונית וגם בהתנהגות ]. התחברתי אליה מאוד. וישבנו אחת ליד השניה. וגם השיעורים נעשו די כיפיים. אחרי זה, מאוד מאוד התחברתי לחברה של אבא שלי. היא מ-ד-ה-י-מ-ה. אני מתה עליה. היא עוזרת לי בהכל, מתעניינת, דואגת, מתקשרת, שולחת לי הודעות כל הזמן. דיברתי איתה בלילות. אפילו לילה אחד עד 3 בבוקר. והיא עשתה לי נעים בגב וכאלו. חחח. היא שלחה לי היום הודעה: "כיף לדבר איתך, את מקשיבה ומשתפת, את נעימה ועדינה. ולמרות הכל החיים יפים! לא תארתי לעצמי שכ"כ מהר נזרום יחד. תודה." בקיצור, ממש ממש כיף! יש לה 2 ילדים קטנים ו-2 גדולים יותר. עם הבנות הגדולות שלה לא דיברתי יותר מדי אבל הן נחמדות מאוד. והתחברתי מאוד לילדים הקטנים שלה. במיוחד לבת שלה בכיתה ח'. היא די קשה מבחינת התנהגות אבל היא מותק. היא לא עזבה אותי לשניה מרגע שהגעתי. והיא שאלה את אמא שלה מתי אני מגיעה. אז אני ממש שמחה גם על זה ומקווה שזה ימשיך ככה. מה עוד? התאהבתי במקום ובבית. הרגשתי שם בבית. הרגשתי שלווה ורגיעה לפעמים, דבר שלא הרגשתי כבר כמה שנים, במיוחד בשנה האחרונה. אח"כ גם התחברתי לעוד המון אנשים בלימודים. ויש לי עוד כמה חברות די טובות. וישבתי ליד הרבה אנשים. והשתתפתי בהרבה שיעורים. ויש לי כבר קשרים די טובים שם. אני רוצה למצוא שם עבודה. יש מצב שאני אעבוד שם עם כלבים או משהו חמוד כזה. אני לומדת יומיים עיוני. ויום אחד עבודה מעשית [מהחודש הבא עבודה מעשית]. ככה שחזרתי היום בערב הביתה לצפון [כי גם עוד לא עברנו]. בקיצור, היה לי ממש טוב ואני מתגעגעת מאוד לחברה של אבא שלי, לילדים שלה, לחברות החדשות שלי. בימים האחרונים, בפעם הראשונה לא חשבתי להתאבד. מלבד ההתחלה של יום ראשון שהייתה זוועתית. כרגע שני דברים מאוד מלחיצים אותי: אחת, שאני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה ללמוד ואח"כ לעסוק בו. ושבכלל אולי אני לא מתאימה לזה ושאני לא אוכל לעשות את זה עם כל הבעיות שלי. שתיים, אני מפחדת מאוד שדברים שוב ידרדרו ושאני לא אצליח בלימודים, ושכולם ישנאו אותי, ושיהיו לי חרדות נוראיות ובעיקר שאני לא אצליח להיות שם. אני מאוד מפחדת. אני מנסה לשמור על אופטימיות זהירה. ואני מקווה שיהיה בסדר. נ.ב- שם לא ירד גשם בכלל והיה לפעמים די חם! ופה כשחזרתי ירד גשם מטורף- ברקים- רעמים. איזה כיף.
 
ואוו, אין לך מושג איך שימחת אותי...

זה נשמע כאילו הצלחת למצוא את דרכך...לקחת החלטה אמיצה וזה השתלם... לגבי החרדות, אם את רוצה לספר על התחום שבחרת ללמוד, אולי נוכל לייעץ ומבחינת חברייך לספסל הלימודים, אין לי ספק שהם "ימותו" עלייך (איך אפשר שלא...)
 

hartuvim

New member
הי מותק../images/Emo24.gif

ההודעה שלך ריגשה אותי עד דמעות. חבל שאין איקון של פרצוף מחייך עם דמעה. נשמע לי שאת בפתחה של "תקופת התחלה" חדשה שיש בה המון הזדמנויות, ומה שכל כך משמח ומרגש ומדהים הוא שאת לוקחת את ההזדמנות לראות את ההזדמנויות בשתי ידיים. צריך בשביל זה המון כח וזה נפלא לגלות שיש בך את הכוחות האלה. אני שמחה לשמוע שיש התחלה טובה של קשר עם החברה של אבא והילדים שלה, שהבית שלה נעים בסה"כ, שעשית הכל כדי להתגבר על החרדות ולתת צ'אנס וזה גם הוכיח את עצמו. אני גם מבינה למה זה גורם לך לחשוש, אולי הכל טוב מידי וזה לא יכול להיות? אולי זה עוד מעט יגמר? אני חייבת לומר שאני מאלה שמאמינים שכן מגיע לנו שיהיה לנו גם טוב וכשאנחנו מאמינים בזה, זה גם קורה! ולגבי הלימודים... אני סיימתי, אבל אני לא שוכחת איך במשך 3 שנים בשבוע הראשון של כל שנה הייתי אוכלת בכמויות מטורפות וכל הזמן (כל הפסקה, בימים של לימודים משמונה עד שמונה...). זה פשוט לא קל להתחיל ולהתרגל וזה דורש המון אנרגיות שצריך למלא אותן איכשהו. את מוכנה לספר מה בחרת ללמוד? דווקא נשמע לי משהו מעניין שכנראה כולל עבודה עם אנשים אם יש הכשרה מעשית. ובקשר לזה שאת לא בטוחה אם זה מתאים לך- לא תמיד יודעים וזה בסדר. אני נהניתי מהלימודים מאוד והחלטתי שאחליט האם לעבוד במקצוע כשזה יהיה רלוונטי, ולכן אם תראי שאת נהנית את יכולה להשאיר קצת התלבטויות להמשך. אני שולחת לך חיבוק ענק ומקווה שהיום יהיה יום מעולה! אשמח לשמוע איך הולך בהמשך. שירה.
 
בהצלחה../images/Emo24.gif

מבינה את החשש שלך משינויים גם אני כזאת . אני חושבת שאת צריכה להאמין יותר בכוחותיך מכיוון שאני רואה שיש לך כוחות ושכל בודאי ובוודאי . אין לי ספק שתוכלי ללמוד כל מה שרק תרצי . אני לא יודעת מה בחרת ללמוד אך כנראה זה משהו שאת נמשכת אליו במידה וזה לא זה תמיד תוכלי ללכת לייעוץ ולשנות כיוון. שמחה שטוב לך בבית אביך טוב לשמוע דברים משמחים . שיהיה לך רק טוב ושוב בהצלחה בדרכך החדשה.
 

לולי80

New member
דארקי

מתוקה,, גם אותי ריגשת מאוד. נכון בתחילת ההודעה נדמה היה שהכל טיפה מקרטע לך. אבל את רואה לאט לאט הכל מסתדר ויסתדר... אני מבינה את החשש שלך מהלימודים ומשינויים, אך עם זאת יש בשינויים משהו טוב וקסום. אני בטוחה שתמציאי שהלימודים מעשירים אותך ומפרים.. גם אם זה לא משהו שתבחרי לעסוק בו בעתיד, כל חוויה לימודית הרי היא מבורכת. אני עכשיו בשנה רביעית,. ביום הראשון לשנה א'.. הייתי כ"כ מפוחדת וכ"כ חסרת בטחון חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי שאני לא יכולה לעבור עוד יום כזה.. הרגשתי שזה גדול עליי. או שאני קטנה מדי לזה.. שאני לא אעמוד בלחץ ובבדידות...מנקודת מבטי באותו יום, כולם מכירים את כולם וכולם חברים של כולם ורק לולי לא מכירה אף אחד... כמובן , שאין ברירה ולמחרת כמו גדולה התייצבתי בלימודים(נו, אין ברירה בכל זאת שילמתי על השנה הזו...
.) והרשי לי לומר לך, זה היה אחד הימים הנהדרים ביותר בחיי... גם התחברתי עם איזו בחורה מדהימה (שאנו חברות טובות עד היום) והיא הזמינה אותי אליה אחרי בלימודים באותו יום(אני התרגשתי כמו ילדה קטנה..). גם היה קורס נהדר באותו יום... אז הבנתי שאולי השד לא כזה נורא.. אז נכון לא הכל זורם תמיד על מי מנוחות. ויש ימים לא הכי טובים שמרגישים בהם לא מאה אחוז ונדמה שעוד שנייה את נשברת. אבל יש גם ימים נפלאים ששווים הכל.... אני חושבת שאי אפשר לספור את כמות הפעמים שבהם חלפה לי בראש המחשבה לפרוש מהלימודים - שזה לא מתאים לי - העולם הזה שבחרתי לעצמי... אבל זה עובר בראש, נתקע שם אולי אפילו כמה ימים ואז יוצא... - אני שמחה שלא וויתרתי לעצמי. יקירה, אל תוותרי לעצמך.. את תראי שאת תהני. ושתמצאי חברות חדשות. מחזקת אותך. ומחבקת אותך!
שלך לול
 
הודעה ששוה לנצור ...

דארקי בובי, גם אני, כמו כולן כאן, מאוד שמחתי לקרוא את ההודעה הזו. זה נשמע כאילו יש המון התחלות חדשות שמקפלות בתוכן הבטחות טובות. אני גם מאוד מבינה את הפחדים שלך. מה שאת מתארת זה בעצם חרדה מפני החרדה - כרגע טוב לך, אבל את מפחדת שהרגשות האפלים ההם מתחבאים מעבר לפינה ... אין לי כמובן תרופת פלא לחשש הזה, אבל אני חושבת שדרך אחת למגר אותו זה לבסס את הדברים הטובים בחלל הטוב שנוצר. לבס את הקשר הטוב עם המשפחה בהרכב החדש, לבסס קשרים טובים עם חברים בלימודים, אמרת שאת מחפשת עבודה וזה גם יופי, להשקיע בלימודים ... וברגע שה"חלל" הזה מלא בדברים טובים, אולי יהיה פחות מקום לתחושות הלא טובות. דבר נוסף - לא להפסיק כרגע עם הכדורים, רק כי מצב הרוח השתפר. אני בטוחה שזה יותר לומר, כי את בטח במעקב, אבל אני יודעת שיש אנשים שסובלים מדכאון וברגע שהתרופות קצת מרימות אותם, הם נוטשים את התרופות, ואז יש לזה השפעה לא טובה. תמשיכי עם החיזוק, ובו בזמן תבני את הדברים הטובים שאת בונה עכשיו. אני ממש שמחה ששיתפת אותנו, ואשמח אם תשתפי עוד. שולחת לך חיבוק גדול.
 
למעלה