Darkmatter
New member
../images/Emo13.gif
טוב, אז אוקיי, אז ככה, החלטתי בכל זאת קצת לשתף אתכן.
התחלתי ללמוד ביום ראשון. כחלק מהניסיון שלי לצאת מהמצב החרא שאני נמצאת בו, החלטתי לגור בינתיים עם אבא שלי, החברה שלו והילדים שלה [הם עוברים עוד מעט למרכז- דרום הארץ]. אז בגלל זה בחרתי מקום יחסית קרוב. בינתיים בימים האלו הייתי בבית הזמני [בית עם שני חדרים, די מעפן, אבל חמים כזה ומיוחד] של חברה שלו במרכז-דרום והייתי רק איתה ועם הילדים שלה [4 ילדים]. נסעתי במוצ"ש לשם. לפני שנסעתי התחלתי להרגיש ממש ממש רע, חרדות קשות, ולא הייתי מסוגלת לאכול. לא אכלתי במשך יומיים. אחרי שלקחתי את הציפרלקס [התחלתי לקחת שוב כדורים שבוע שעבר] החרדות התמעטו בהרבה ואז פתאום שוב הייתה לי מוטבציה להמשיך ולנסות [הייתי מאוד קרובה להתאבד כמה שעות לפני שנסעתי]. הייתי בטוחה שאני אסבול בבית שלהם, שאני אשנא את כולם, שאני לא אצליח לאכול, שיהיו לי חרדות קשות, שאני ארגיש רע פיזית ונפשית ושיהיה לי מאוד רע בלימודים. בהתחלה באמת היה לי מאוד רע. הקאתי בתחילת היום הראשון ללימודים. חשבתי לברוח משם ולעזוב. ופתאום מדי פעם בכל זאת הרגשתי יותר טוב. היו לי מן תנודות חדות כאלו במצברוח. בסופו של דבר, הכרתי מישהי מיוחדת ומדהימה [שנראית אגב, ממש ממש דומה לכנפיים, גם חיצונית וגם בהתנהגות ]. התחברתי אליה מאוד. וישבנו אחת ליד השניה. וגם השיעורים נעשו די כיפיים. אחרי זה, מאוד מאוד התחברתי לחברה של אבא שלי. היא מ-ד-ה-י-מ-ה. אני מתה עליה. היא עוזרת לי בהכל, מתעניינת, דואגת, מתקשרת, שולחת לי הודעות כל הזמן. דיברתי איתה בלילות. אפילו לילה אחד עד 3 בבוקר. והיא עשתה לי נעים בגב וכאלו. חחח. היא שלחה לי היום הודעה: "כיף לדבר איתך, את מקשיבה ומשתפת, את נעימה ועדינה. ולמרות הכל החיים יפים! לא תארתי לעצמי שכ"כ מהר נזרום יחד. תודה." בקיצור, ממש ממש כיף! יש לה 2 ילדים קטנים ו-2 גדולים יותר. עם הבנות הגדולות שלה לא דיברתי יותר מדי אבל הן נחמדות מאוד. והתחברתי מאוד לילדים הקטנים שלה. במיוחד לבת שלה בכיתה ח'. היא די קשה מבחינת התנהגות אבל היא מותק. היא לא עזבה אותי לשניה מרגע שהגעתי. והיא שאלה את אמא שלה מתי אני מגיעה. אז אני ממש שמחה גם על זה ומקווה שזה ימשיך ככה. מה עוד? התאהבתי במקום ובבית. הרגשתי שם בבית. הרגשתי שלווה ורגיעה לפעמים, דבר שלא הרגשתי כבר כמה שנים, במיוחד בשנה האחרונה. אח"כ גם התחברתי לעוד המון אנשים בלימודים. ויש לי עוד כמה חברות די טובות. וישבתי ליד הרבה אנשים. והשתתפתי בהרבה שיעורים. ויש לי כבר קשרים די טובים שם. אני רוצה למצוא שם עבודה. יש מצב שאני אעבוד שם עם כלבים או משהו חמוד כזה. אני לומדת יומיים עיוני. ויום אחד עבודה מעשית [מהחודש הבא עבודה מעשית]. ככה שחזרתי היום בערב הביתה לצפון [כי גם עוד לא עברנו]. בקיצור, היה לי ממש טוב ואני מתגעגעת מאוד לחברה של אבא שלי, לילדים שלה, לחברות החדשות שלי. בימים האחרונים, בפעם הראשונה לא חשבתי להתאבד. מלבד ההתחלה של יום ראשון שהייתה זוועתית. כרגע שני דברים מאוד מלחיצים אותי: אחת, שאני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה ללמוד ואח"כ לעסוק בו. ושבכלל אולי אני לא מתאימה לזה ושאני לא אוכל לעשות את זה עם כל הבעיות שלי. שתיים, אני מפחדת מאוד שדברים שוב ידרדרו ושאני לא אצליח בלימודים, ושכולם ישנאו אותי, ושיהיו לי חרדות נוראיות ובעיקר שאני לא אצליח להיות שם. אני מאוד מפחדת. אני מנסה לשמור על אופטימיות זהירה. ואני מקווה שיהיה בסדר. נ.ב- שם לא ירד גשם בכלל והיה לפעמים די חם! ופה כשחזרתי ירד גשם מטורף- ברקים- רעמים. איזה כיף.
טוב, אז אוקיי, אז ככה, החלטתי בכל זאת קצת לשתף אתכן.
