../images/Emo13.gif../images/Emo10.gif
אני זוכרת שכילדה ואפילו כמבוגרת, עד לפני שנים מס' לא הבנתי איך עוברים כלכך בקלות מעצב לשמחה כמו ביום הזכרון לחללי צ'הל ואז שוב לשמחה של יום העצמאות. היום אני מבינה כמה אנחנו באמת "קרבן" כי אנו נותנים לעצב ולאבל ולשכול מקום של כבוד ואילו השמחה חייבת תמיד להתגמד אל מול כל השכול. היום הבת שלי שאלה אותי: אמא אפשר לצחוק היום?" שאלתי למה היא שואלת ואז היא אמרה שהמורה אמרה להם שאסור לצחוק בגלל יום השואה... מצחיק כמה שזה עצוב שזה מצחיק שזה עצוב.... בקיצ, אמרתי לה שתמיד אבל תמיד תצחק. זהו.
אני זוכרת שכילדה ואפילו כמבוגרת, עד לפני שנים מס' לא הבנתי איך עוברים כלכך בקלות מעצב לשמחה כמו ביום הזכרון לחללי צ'הל ואז שוב לשמחה של יום העצמאות. היום אני מבינה כמה אנחנו באמת "קרבן" כי אנו נותנים לעצב ולאבל ולשכול מקום של כבוד ואילו השמחה חייבת תמיד להתגמד אל מול כל השכול. היום הבת שלי שאלה אותי: אמא אפשר לצחוק היום?" שאלתי למה היא שואלת ואז היא אמרה שהמורה אמרה להם שאסור לצחוק בגלל יום השואה... מצחיק כמה שזה עצוב שזה מצחיק שזה עצוב.... בקיצ, אמרתי לה שתמיד אבל תמיד תצחק. זהו.