../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif אטיוד
הפעם ההיא, הייתי בן עשרים ואחת, אימא הסתובבה עם הגב אלי וביקשה שאסייע לה עם רוכסן שמלת הערב שלבשה. אצבעותי רעדו. כמו תמיד למגע בערפה הרך. היא עמדה מול המראה הענקית שבחדרה, ואני לא יכלתי שלא לסקור את גיזרתה מאחור, מלמעלה למטה ולמעלה בחזרה. חטובה כאלילה. ניסיתי בגמלוניות לפתוח את הקרס הסורר, וכשעלה בידי, משכתי את הרוכסן עמוק עמוק עמוק מידי, עד שידי החלה מיתרוממת במעלה הברור של עגבותיה הגבוהות, ולא עצרתי. פורם את הרוכסן עד סוף מהלכו, שיא תלילות ישבנה המוצק. התנועה המהירה תפסה את אימא לא מוכנה, היא נתכוונה לאחוז באימרת הכתיפיות ולהדקן לחזה המינשם אלא שזו צנחה ושקעה. כשהיא ללא חזייה נותרו שדיה ערומים וחשופים. אני זוכר את הרגע ההוא של הבוהק, כשזוג שדיה המאוד מלאים היתפרצו חופשיים ונירעדו בטילטול רך אל מעבר לקווי צידי צלעותי וגופה, לבנים ובוהקים בסינוור ממש. הערומים במראה לפניה מיהרה לכסות בכפותיה את חמוקיה החשופים. אני כבר הייתי משולח וללא מעצורים. אנקה עלתה בי כשקרבתי למרחק הלא מרחק שמעמידה מהוגנת מאחור להידוק וכמיהה נואשת לגופה, אכן כן, חיבוק ואחיזה. חובקה ועוטפה במותניה ונהדק ללא חציצה לישבנה בחלציים קשויים בזיקפה ללא מעצורים, והיה זה אז שראיתי את שנינו ממול במראה. אישה יפהייפיה המליטה את שדיה בכפות ידיה שאין בהן להסצתיר אלא רק להסעיר פי כמה, ואכן עלי להודות גבר צעיר וחטוס, שכמו נוצק בתגליף תואם לה כתבנית מוכנה. שוב אנקתי אוייי אימא... וידי החלונעות. מטפסות במעלה ביטנה הלבנה והחלקה, לא ממהרות, מסמנות בברור מהי מטרתן, מדוייקות מאוד, ונחושות לכוונתן. אימא התנשמה, וכפםי שאמרה לי אחרי שנים, הביטה בעיני שבמראה וקלטה את מבט הפלא הנישגב שהיה בהן, ובו בזמן בתחינת בהעולל לשב למיכמני גופה הצח, ואת התמונה עצמה, אישה בשלה וחטובה וגבר החובקה מאחוריה וזכרותו העצומה נידחקת לאחוריה. היא רפתה בגופה, רפיון של כלום, אך מוחש בברור, נישענת ולו שבריר לאחור, והסיטה את ידיה. כך בהתאמה מלאה פינו ידיה העולות את מקומן, אל מול ידי שלי בומסלולן. שלה שומטות ועולות, שלי כוס]פות ונירשת ועולות. כשהיא בעצם מתערטלת בשדיה המפוארים שבמראה מולי ואלי. מתערטלת בכישוף של אלילה הגאה ביצוריה המושלמים כל כך, ובסגידת הזכר החותר לנשיותה. שדיה רטטו משחרורם, פיטמותיה המאוד גדולות בעטרתיהן היו כהות בהדגשת עורה הלבן, כפתורי הפיטמה שמתמיד היו מחסירים בי נשימה כשהשתוללו תחת כותנתיה בבקרים או לפני שנתה היזדקרו בגאווה כשדי אישה צעירה, גם כשהיא בארבעים שלה. כך זה היה, ואימא הייתה שם כול כולה וללא רתיעה, כשהיא עוקבת במבטיה אחרי תמונת המראה, ידיה מתרוממות עוד ועוד לעורפה ושערותיהב להבלטת שדיה בגאווה, והיה זה אז כשידי חפנו את שדיה במלואם. תץובהת ותחוש מלאות וכובד. כבדים כל כך היו שדיה בידי, ובתמוהה לרכותם האין סופית ממש כמו מוצקים כמעט. מעולם לא ליטפםתי שדיים מלאים וכבדים כל כך. אימא הביטה במראה, והיה זה מראה מיופה של היתעלסות והפליטה לחישה יפה כל כך... ואני יודע שהתכוונה אליה ואלי, אך גם אליה, אלילה שכמותה. את מושלמת אימא, לחשתי מכושף, שנים שחלמתי לגעת בחזה שלך. לחשתי ווליטפתי, חולף ומגשש, חופן וסוקר, תר ומודד, טועם ושב מחדש, כמהתחלה, שוב מתייר וסוקר, ואימא הוסיפה שדיים. המילה היא שדיים, ידעתי תמיד שאני מגרה אותך. היא התטה מעט את ראשה למעלה ולאחור, ונשימתי חרכה את לחיה כשלשוני נשלחה לאוזנה ולחיה אך לא לנשיקה. המשכנו שנינו להביט מכושפים במראה שבמראה. לא יכלנו להתיק את המבטים. הייה זה אז שידי הימנית נטשה את אחד הקימורים, וגלשה מטה על ביטנה התלולה, בהולה אך ללא חיפזון, חותרת עכשיו למטרתה הבאה, כמו ממאז ומעולםפ נשלחה ידי לערוות אימי הרכה, וכשהחלה זו מגששת ומפלסת את דרכה ביותרת שימלת הערב ותחתוניה שבמעמקים, מיהרה אימא ומשכה את ידי מערוותה ביד אחת, ובו ברגע גלשה ידה האחרת מדוייקת ובטוחה אל אחורי גבה. ואלי מיד. זו מכניקה. רק מכניקה בלי סוף והתחלה, בלי ציר סיפור ועלילה, רק מכניקה. אטיוד. וזה נככתב לך מאתמול, מלשבת מולך שעתיים וחצי ולא להתיק את עיני מפניך, כמו לנסות להפנט אותך, לא להרפות, לא להרפות, לזיין אותך במבטים ממש. אלוהים אישה הרי התחחננתי במבטי, אלוהים אישה, זו לא אימי, זו לא אימי שארצה לזיין כעולה באוב, זו את כאישה, תני לי לזיין אותך. התחננתי במבטים צשעתיים וחצי רצופות. שלך נורא.
הפעם ההיא, הייתי בן עשרים ואחת, אימא הסתובבה עם הגב אלי וביקשה שאסייע לה עם רוכסן שמלת הערב שלבשה. אצבעותי רעדו. כמו תמיד למגע בערפה הרך. היא עמדה מול המראה הענקית שבחדרה, ואני לא יכלתי שלא לסקור את גיזרתה מאחור, מלמעלה למטה ולמעלה בחזרה. חטובה כאלילה. ניסיתי בגמלוניות לפתוח את הקרס הסורר, וכשעלה בידי, משכתי את הרוכסן עמוק עמוק עמוק מידי, עד שידי החלה מיתרוממת במעלה הברור של עגבותיה הגבוהות, ולא עצרתי. פורם את הרוכסן עד סוף מהלכו, שיא תלילות ישבנה המוצק. התנועה המהירה תפסה את אימא לא מוכנה, היא נתכוונה לאחוז באימרת הכתיפיות ולהדקן לחזה המינשם אלא שזו צנחה ושקעה. כשהיא ללא חזייה נותרו שדיה ערומים וחשופים. אני זוכר את הרגע ההוא של הבוהק, כשזוג שדיה המאוד מלאים היתפרצו חופשיים ונירעדו בטילטול רך אל מעבר לקווי צידי צלעותי וגופה, לבנים ובוהקים בסינוור ממש. הערומים במראה לפניה מיהרה לכסות בכפותיה את חמוקיה החשופים. אני כבר הייתי משולח וללא מעצורים. אנקה עלתה בי כשקרבתי למרחק הלא מרחק שמעמידה מהוגנת מאחור להידוק וכמיהה נואשת לגופה, אכן כן, חיבוק ואחיזה. חובקה ועוטפה במותניה ונהדק ללא חציצה לישבנה בחלציים קשויים בזיקפה ללא מעצורים, והיה זה אז שראיתי את שנינו ממול במראה. אישה יפהייפיה המליטה את שדיה בכפות ידיה שאין בהן להסצתיר אלא רק להסעיר פי כמה, ואכן עלי להודות גבר צעיר וחטוס, שכמו נוצק בתגליף תואם לה כתבנית מוכנה. שוב אנקתי אוייי אימא... וידי החלונעות. מטפסות במעלה ביטנה הלבנה והחלקה, לא ממהרות, מסמנות בברור מהי מטרתן, מדוייקות מאוד, ונחושות לכוונתן. אימא התנשמה, וכפםי שאמרה לי אחרי שנים, הביטה בעיני שבמראה וקלטה את מבט הפלא הנישגב שהיה בהן, ובו בזמן בתחינת בהעולל לשב למיכמני גופה הצח, ואת התמונה עצמה, אישה בשלה וחטובה וגבר החובקה מאחוריה וזכרותו העצומה נידחקת לאחוריה. היא רפתה בגופה, רפיון של כלום, אך מוחש בברור, נישענת ולו שבריר לאחור, והסיטה את ידיה. כך בהתאמה מלאה פינו ידיה העולות את מקומן, אל מול ידי שלי בומסלולן. שלה שומטות ועולות, שלי כוס]פות ונירשת ועולות. כשהיא בעצם מתערטלת בשדיה המפוארים שבמראה מולי ואלי. מתערטלת בכישוף של אלילה הגאה ביצוריה המושלמים כל כך, ובסגידת הזכר החותר לנשיותה. שדיה רטטו משחרורם, פיטמותיה המאוד גדולות בעטרתיהן היו כהות בהדגשת עורה הלבן, כפתורי הפיטמה שמתמיד היו מחסירים בי נשימה כשהשתוללו תחת כותנתיה בבקרים או לפני שנתה היזדקרו בגאווה כשדי אישה צעירה, גם כשהיא בארבעים שלה. כך זה היה, ואימא הייתה שם כול כולה וללא רתיעה, כשהיא עוקבת במבטיה אחרי תמונת המראה, ידיה מתרוממות עוד ועוד לעורפה ושערותיהב להבלטת שדיה בגאווה, והיה זה אז כשידי חפנו את שדיה במלואם. תץובהת ותחוש מלאות וכובד. כבדים כל כך היו שדיה בידי, ובתמוהה לרכותם האין סופית ממש כמו מוצקים כמעט. מעולם לא ליטפםתי שדיים מלאים וכבדים כל כך. אימא הביטה במראה, והיה זה מראה מיופה של היתעלסות והפליטה לחישה יפה כל כך... ואני יודע שהתכוונה אליה ואלי, אך גם אליה, אלילה שכמותה. את מושלמת אימא, לחשתי מכושף, שנים שחלמתי לגעת בחזה שלך. לחשתי ווליטפתי, חולף ומגשש, חופן וסוקר, תר ומודד, טועם ושב מחדש, כמהתחלה, שוב מתייר וסוקר, ואימא הוסיפה שדיים. המילה היא שדיים, ידעתי תמיד שאני מגרה אותך. היא התטה מעט את ראשה למעלה ולאחור, ונשימתי חרכה את לחיה כשלשוני נשלחה לאוזנה ולחיה אך לא לנשיקה. המשכנו שנינו להביט מכושפים במראה שבמראה. לא יכלנו להתיק את המבטים. הייה זה אז שידי הימנית נטשה את אחד הקימורים, וגלשה מטה על ביטנה התלולה, בהולה אך ללא חיפזון, חותרת עכשיו למטרתה הבאה, כמו ממאז ומעולםפ נשלחה ידי לערוות אימי הרכה, וכשהחלה זו מגששת ומפלסת את דרכה ביותרת שימלת הערב ותחתוניה שבמעמקים, מיהרה אימא ומשכה את ידי מערוותה ביד אחת, ובו ברגע גלשה ידה האחרת מדוייקת ובטוחה אל אחורי גבה. ואלי מיד. זו מכניקה. רק מכניקה בלי סוף והתחלה, בלי ציר סיפור ועלילה, רק מכניקה. אטיוד. וזה נככתב לך מאתמול, מלשבת מולך שעתיים וחצי ולא להתיק את עיני מפניך, כמו לנסות להפנט אותך, לא להרפות, לא להרפות, לזיין אותך במבטים ממש. אלוהים אישה הרי התחחננתי במבטי, אלוהים אישה, זו לא אימי, זו לא אימי שארצה לזיין כעולה באוב, זו את כאישה, תני לי לזיין אותך. התחננתי במבטים צשעתיים וחצי רצופות. שלך נורא.
