נו טוב... לא נייבש אותכם
הרבה לא קרה.... ההמשך... כך אתמול מוצא לו הכריש את עצמו עולה לירושים
. פגישה נרגשת בין השניים, איזה ארוחת ערב "גורמה" (נינג'ה: הרבה בשר
) הכריש מקבל את המפתחות של הצפרדע הסבר קצר וסקוטר ממהר לפגישה. הכריש מתלבש בא להניע את האופנוע והמפתח לא מסתובב, עשר דקות עד שהוא נאות להתעורר. בהמשך אני נתקע אם אותה הבעיה טלפון קצר לסקוטר והבעיה נפתרת
. רכיבה בערב זריזה הביתה, חניה קשירה והולכים לישון מחר יש קורס... בוקר קמים, מתארגנים, משחררים מנעולים ומניעים אך איזה סאונד
על הבוקר... אין כמו צמד ה"משתיקים" של הצפרדע כדי להתעורר ולהעיר את כל השכונה. רכיבה זריזה למגרש ואני בדרך מוצא את עצמי מעביר הילוכים סתם כך בשביל הסאונד. כל הורדת הילוך מלווה בגז ביניים טוב... נו... חיבים אתם יודעים אך... אךךך פשוט אין על הצפרדע... מרטיטה כל חלק בגופי... פברוטי (או איך שקוראים לו) בשיאו לא נשמע כל כך טוב. כולם מגיעים אין אחד שלא מתלהב מהמראה והסאונד (מאוחר יותר). יוצאים לרכיבה לכיוון עמק האלה. את היום אני מעביר תוך כדי למידה של הצפרדע, מלבד המראה המדהים והסאונד יש המון כוח
ביד ימין ובכל הכידון הרחב (כל גרם שאתה מפעיל עליו מתורגם מיידית לקילוגרמים
) גורמים לך להרגיש חוליגן לא קטן. קצב הרכיבה האיטי גורם לי לקלוט כמה המפלצת הזאת יכלה לנשוך... אבל גם להיות מהנה לרכיבה. הקורס עובר חלק, החברה מראים שיפור לאורך כל היום
. לקראת סוף היום קצב הרכיבה עולה והחיוך לא יורד מהפנים... התקפלות, רכיבה חזרה, הכריש חותך לכיוון ירושלים. מגיעים לשער הגיא הקצב עולה, לא צריך כמעת להשקיע מאמץ כדי לגרום לאופנוע לפנות דחיפה קלה מהכתף והאופנוע נשכב מהר יותר מהשרלילה של נינג'ה
. ככל שאני מתקרב יותר לירושלים הפניות הופכות להיות הדוקות, הצפרדע מפתיע לטובה עם זריזות של R6 (פומי
) ויציבות של הספה המעופפת של השדון. פגישה נרגשת עם סקוטר אני לא מפסיק להודות לו פרידה
ואני מוצא את עצמי יורד את ירושלים בכלובית. כך עבר לו יום מדהיים בזכות הצפרדע והאיש שהינו אגדה בחייו סקוטרמן. כמו שאמר הקרנף ... סקוטרמן.