תשובות - איילת ובקשה
תפסיקי להתנצל על חפירות
כי את לא חופרת
,אוקיי..מה הסדרה או פרק בסדרה שהכי השפיע עליך? כנ"ל סרט וכנ"ל ספר. כאילו ממש גרם לך להסתכל על דברים אחרת או לחשוב על דברים אחרת? [אם הייתה כזאת. בטוח הייתה, לא?] - בזכות מקגיוור למדתי לדבר אנגלית, אבל כפי שכולם יודעים PSYCH זאת הסדרה שאני הכי הרבה משוגעת עליה ויש לכך מספר סיבות (שלא קשורות בהכרח לג'יימס). כאשר התחלתי להתעניין בסדרה מעבר לפרקים עצמם, יותר על המאחורי הקלעים שלה, גילית שהיוצר, מר סטיב פרנק (שכתב בין היתר את הסרט ביג דדי בכיכובו של אדם סנדלר) הוא אדם רגיל מהשורה שהיה לו רעיון טוב ולקח לו הרבה זמן עד שהוא מצא מישהו שהאמין בו וברעיון ונתן לו אור ירוק ליצור את סייק. זה לימד אותי שאסור אף פעם להפסיק לחלום כי חלומות מתגשמים בסוף אם אתה מתעקש לשמור עליהם. הארי פוטר נכנס פה כספר שהשפיע עלי מאוד מאותה סיבה - גם הסופרת שלו, ג'.ק.רולנס חלמה שנים על יצירתו ובסוף זה התגשם. אז המסר של כולם הוא - אף פעם אל תוותרו על החלומות שלכם!
בקשר לסרט - כמו שכתבתי - הסרט הכי אהוב עלי בעולם הוא היום השלישי, אבל הוא לא השפיע עלי באיזשהי צורה. אני לא חושבת שיש סרט שממש השפיע עלי ושינה את חיי. יש סרטים שאני יכולה לראות שוב ושוב אבל אין סרט שזכור לי כמשנה חיים. ובלי קשר מהם חמשת הסרטים שהכי אהבת והאם הם כאלה שאת חוזרת לצפות בהם שוב ושוב? [נניח, אני ממש אהבתי את אשתקד במריאנבד אבל אין סיכוי שאני צופה בו שוב. הוא גם לא יכנס לחמישיה שלי, אבל נו..] -היום השלישי, משפחת סימפסון - הסרט, הארי פוטר 4 (גביע האש), Repli-Kate (סרט עם ג'יימס שאין לי מושג מה השם העברי שלו), מבית כברות לחיות המקורי (למען הפרוטוקול - זאת לא שגיאת כתיב - ככה צריך לכתוב את זה כי זה נכתב על ידי ילדים וזה מה שמפריד את בית הקברות המיוחד הזה מבית הקברות הרגיל של בני האדם) קטע בסדרה שהכי זיעזע אותך? - שני קטעים בפיילוט של מתים המהלכים - אחד זה בהתחלת הפרק, כאשר רואים ילדה קטנה מרימה בובה ואז מתברר שהיא זומבית מה שגרם לי להתחיל לחשוב שאולי למרות הכל יש בה עדיין את האינסטינקים של הילדה שהיא היתה וזה ממש זעזע אותי. והזכיר לי את הבובה הנגררת באבודים שממש הבהילה אותי בזמנו. הקטע השני הוא קטע קצת אנושי (בצורה מעוותת). בהתחלה יש קטע של זומבי בלי רגליים שזוחל ועדיין מנסה לשרוד ולאכול אבל לא מצליח בגלל מצבו. השריף שמתעורר ולא מבין איפה הוא כמעט נאכל על ידי הזומבי הזה אבל מצליח להימלט. לאחר שהוא מבין איפה הוא נמצא ומה קרה סביבו ולאחר שהוא משיג נשק, הוא חוזר לפארק שבו הוא ראה את הזומבי הזה בפעם הראשונה והורג אותו. זה נשמע זוועתי, אבל זה רגע שמראה כמה השריף הזה אנושי כי הוא בעצם גואל את המסכן הזה מייסוריו. וסרט שעשה זאת? סרט האימה הכי אהוב עלי בעולם זה בית כברות לחיות. בסרט יש קטע שבו הילד הקטן נדרס והקטע הזה עושה לי טראומה גם היום כאשר אני רואה אותו
. ומכיוון שאני בעמוד 30 של התסריט שלך..התיאורים שם, למרות שאני כבר יודעת שההתפתחות שונה לחלוטין, הזכירו לי את הסרט elephant האם ראית אותו?
http://www.imdb.com/title/tt0363589/? לא מכירה את הסרט הזה בכלל ומעולם לא ראיתי אותו. אני אבדוק אותו בהזדמנות אם לא, אז מומלץ בחום! [לא לכולם אבל, תיאורים גרפיים שלא כולם אוהבים לראות וגם מבוסס על סיפור אמיתי.] הפעם הולכת להיות הפעם השנייה שלך בקומיקון? לכמה זמן טסת פעם קודמת ולכמה זמן הפעם? כן, זאת הולכת להיות הפעם השניה שלי בקומיקון ואני לא יכולה לחכות כי שנה שעברה היתה חוויה אמיתית. שנים שמעתי על קומיקון אבל לא חשבתי לנסוע אבל מה לעשות שבשביל PSYCH אני עושה דברים משוגעים
. פעם קודמת טסתי לשלושה שבועות בערך והפעם זה חודש בדיוק (מה-18 ביולי ועד ה-18 באוגוסט). ולא שאני סופרת או משהו כזה, אבל נשארו עוד 27 ימים עד הטיסה
למדת קרימינולוגיה? במה רצית לעסוק? והאם את מרוצה מהעבודה שלך? למדתי קרימינולגיה כי זה עניין אותי. מהיום שלמדתי מה זה רציתי ללמוד קרימינולוגיה. הכוונה היתה להשתלב במשטרה. מאז שהייתי ילדה קטנה רציתי להיות חוקרת משטרתית. אני אוהבת את העבודה שלי - השופטת שלי היא אחד האנשים שאני הכי אוהבת ומעריצה בעולם ואני גאה ומאושרת שנפל בחלקי העונג לעבוד איתה ומודה כל יום לקלדנית הקודמת שלה שויתרה עליה מרצונה החופשי והיום מצטערת על כך ושואלת אותי שוב ושוב אם אני רוצה להתחלף איתה כדי שהיא תחזור לעבוד עם השופטת שלי ואני אעבוד עם השופטת שלה (וכל יום התשובה שלי היא - NO WAY!!! מול כל זה אני מרגישה בזבוז כי אני יודעת שאני יכולה לעשות יותר בחיים מלהיות קלדנית (לא שאני מזלזלת בזה כי קלדנית זה מקצוע ממש קשה-צריך לדעת עברית, להיות מרוכז ולא לזרוק על אנשים עטים כאשר הם מעצבנים אותך
) מתי החלטת על תסריטאות? אני כותבת מאז כיתה ז' (עד אז הייתי מציירת בשיעורים. בכיתה ז' התחלתי לכתוב בשיעורים). לפני מספר שנים ניסיתי להוציא ספר ילדים ושלחתי עותק לכל מיני הוצאות בארץ. יום אחד קיבלתי טלפון ממנכ"ל הוצאת מודן שאמר לי שהוא מאוד אהב את הסיפור שלי ושיש לי כישרון, אבל לדעתו אני צריכה לכתוב תסריטים ולא סיפורים בגלל צורת התיאור שלי. לקחתי לתשומת ליבי את מה שהוא אמר אבל לא עשיתי עם זה כלום. לפני כחצי שנה החלטתי לנסות ולהפוך את הסיפור שאת קוראת עכשיו (שהופיע לי בחלום כאשר הייתי ילדה קטנה) לתסריט. הגרסה הסופית שונה לגמרי מהמקורית, אבל אני גאה בה מאוד
. באופן כללי אני אדם שיכול לכתוב על כל נושא. הכתיבה היא בדם שלי, אבל אני כמעט וכבר לא כותבת בתקופה האחרונה
