אני לא בטטוחה מי קורא כאן ומי לא,
אבל לא יודעת. אני מתחילה להרגיש יותר מדי וסומכת על אנשים אחרים שישימו את הברקסים, וזה נורא ל נכון, כי אני מאבדת כל שליטה על המצב ואני מפחדת שבעוד שנה אני אגלה שוואלה, חזרתי בדיוק לנקודת ההתחלה. או הסיום, אנערף. אני לא יודעת מה לעשות עם הכדור הזה אז אני זורקת אותו לצד השני של המגרש, ואני לא מרשה לעצמי כלום ועם זאת מרשה קצת יותר מדי ואני לא מצליחה להיפטר מהתמימות המטופשת הזו ויחד עם זה אני לא מצליחה להינות ממנה, כה שאני יוצאת קירחת מכל הכיוונים וזה רערערערערערע.