קמתי מאוחר יחסית (6:20 השעון לא צלצל!) והאכלתי את הודיה מהר וארגנתי אותה. אני התקלחתי והתלבשתי בחופזה רבה והבטן התהפכה לי. יש לציין שהודיה התנהגה יפה מאוד (אולי בגלל שזו השעה שהיא תמיד חוזרת לישון אחרי ארוחת בוקר?) וירדה מהמונית בקלילות אם כי בפליאה משהו. אני כאן התחלתי לרכז את כל הניירת שהתפכה במשך כל חודשי העדרותי וכעת מתלבטת (עפ"י טלפון מאחותי אם הכל בסדר) באם להמשיך את היום עד הסוף או לחצות את היום וללכת ב 13:00 הביתה. מה דעתכן? להשאר עד הסוף או ללכת?
קמתי מאוחר יחסית (6:20 השעון לא צלצל!) והאכלתי את הודיה מהר וארגנתי אותה. אני התקלחתי והתלבשתי בחופזה רבה והבטן התהפכה לי. יש לציין שהודיה התנהגה יפה מאוד (אולי בגלל שזו השעה שהיא תמיד חוזרת לישון אחרי ארוחת בוקר?) וירדה מהמונית בקלילות אם כי בפליאה משהו. אני כאן התחלתי לרכז את כל הניירת שהתפכה במשך כל חודשי העדרותי וכעת מתלבטת (עפ"י טלפון מאחותי אם הכל בסדר) באם להמשיך את היום עד הסוף או לחצות את היום וללכת ב 13:00 הביתה. מה דעתכן? להשאר עד הסוף או ללכת?
ואוווווווווו, כל הלחץ שלי ירד פחאים ופתאום אני מרגישה עייפות של אושר עילאי. הודיה הייתה מ ק ס י מ ה!!!!!!!!!!! אחותי שיבחה אותה ואמרה שלמעט פעם אחת שרצתה כנראה לישון אז בכתה וזהו. הייתה רגועה וחייכנית ובאתי ב 13:00 והיא הייתה ישנה. חיכיתי שתתעורר והיא חייכה כשראתה אותי. האכלתי אותה וישבתי קצת עם אחותי בכדי לשמוע מה קרה ובאנו הביתה. האינטרנט בעבודה היה היום על הפנים ומאוד איטי ולכן היה קשה לי להיכנס. מקווה שמחר יהיה יום טוב ואכנס יותר.