דוברה וייצ'ור לכולם!!!!!
חברים יקרים שבת שלום, ההודעה הולכת להיות טארוכה ואולי אפילו בכמה חלקים. עזבתי בשמחה רבה את ריגה ב21 למאי כזכור עם צחוק ושמחה בלב. בשעה 13:15 עשיתי צ'ק אין לפראג. היו לי 48 ק"ג 2 טרולי עמוסות ספרים והדייל של הצכים לא אמר כלום. בשעה 1515 היתה אמורה להיות ההמראה לפראג שהתאחרה כי המטוס לא הגיע. המראנו בשעה 1650. המטוס היה חרא, ישן ולא נוח. הדיילות מתוקות ואדיבות , אך לא יותר מידי. בתור אחד שלא מצפה לכלום רק להגיע למחוז חפצו, לי זה הספיק. הטיסה היתה אמורה לנחות בשעה 1835 אך היה מזג אוויר איום ושדה התעופה נסגר. פנינו עמה מיילים צפונה או משהו כזה ולאחר 20 דקות הטייס אמר שפתחו מחדש את השדה למרות מעארבולות האוויר ונחתנו בשעה 1925. עכשיו מייד הזזתי את השעון שעה אחורה 1735 ותהיתי מה לעשות. החלטתי שיהיה לא נעים להסתובב לבד בערב ולכן נשארתי בשדה, אך סתם מתוך סקרנות ניגשתי לביקורת הגבולות לצאת מהשדה לראות איך יגובו לדרכון האיחוד שלי. לעצבוני השוטר רק הסתכל ולא חתם בחותמת
. ראיתי שהשמיים אפורים וישבתי בבית קפה עד 2200. המרתי בריגה 20 לאט לקרונות צכיים בכל אופן. שתיתי קפה עם כריך שינקן וירקות והיה טעים. בשעה 2200 עשיתי צק אין לת"א. עליתי לדיוטי וכמובן הכל כמעט היה סגור. לא שהטריד אותי 5אבל מה זה חשוב אני לא קונה בדיוטיפרי בכלל. השדה תעופה ענק ביותר ופשוט ענק הרוז'ני הזה. השפה הצכית מצחיקה והמון מילים דומות לפולנית ממש. פתאום באה איזו בחורה חולת נפש שהיתה לבושה ככה: גרנונים ירוקים, שימלה ירוקה בשילוב כתום פומרנצו'בה מזעזע, נעלי בלרינה ירוקות וחלוק בית ירוק משובץ. לידה היה אח שלה אני חושב. היא צרחה עליו והם דיברו עברית כמובן. הבנתי שהיא לקחה כמה וואליומים לפני ולראייה לכך היא נרדמה באולם כנוסעים. היא כל הזמן צרחה שלא מבינים אותה ושרע לה. בליבי הצעתי לה להתאבד. פתצאום בא להתיישב לידי איזה אדיוט שברוב חוצפה פנה לתיירת מגרמניה בזו הלשון: התיק הזה שלך? תעיפי אותו" חשבתי לעצמי מהיכן הוא בטוח שיהא דוברת עברית? שהיא לא ענתה לו הוא הבין שפישל. המתוקה ששמה אלזה בת 25 ממינכן באה לשבוע לפה כי אח שלה מתנדב לצבא. ל]פחות קישקשנו בגרמנית ושמחתי שיש עם מי לדבר. הטיסה יצאה במקום בחצות בשעה 0100. איחור של שעה ממש נורא. הבחור הדביל שפישל בעלייה למטוס שאל את הדייל באיזו שפה העיתון והתווכח איתו. העיתון הראלד טריבון שהיה באנגלית נשא כותרת גדולה עם שם של מישהו בגרמנית והוא התווכח עם הדיייל שזה לא אנגלית. אני קראתי את העיתון הלוך לפראג והיצלתי את המצב הכך שתחבתי לידו את העיתון ודחפתי אותו פנימה למטוס. הטיסה היתה זוועה ביותר ארוכה ומתישה. לא האמנתי כמה אנשים נהנים מהאוכל בטיסה. היה נורא. חתיכות בשר שוחות ברוטב עם סלט קטן ולחמנייה עם בווריה משהו בסיגנון. אני כמובן לא אכלתי. אני לא אוכל במטוסים כידוע ומעבר לשעה 1900 זה טאבו שנים. נחתנו בשעה בשעה 0550 ומייד נחה רוחי באווירת נכאים. ישראל. ישר צרח עלי הקצין בעמדת בידוק הדרכונים: מה אחי אתה דפוק או גנוב" לא ידעתי איך להגיב אז בחרתי לשתוק. פשוט הבידוק היום לא בקו ישר. העמדות מוצבות באלכסון והנוסע התמים והעיוור כמוני לא מבחין לאחר שיצא יום קודם מריגה מה קורה בדיוק. לקחתי מונית מהשדה שלקחה לי 92 ש"ח לחולון הביתה. נתתי 100 ש"ח שיהיה מרוצה ושישתוק כבר כי הוא דיבר כל הזמן. הפולנייה שלי כמעט נזקקה למד"א שפתחה את הדלת, ואני, הבן הפולני הקטן שלה שבוכה שפרח נובל או שזבוב מת, פתחתי את הברזים ולא הייתי מסוגל לבטא שום מילה חוץ מלעמוד מחובק ולהרטיב את הכותונת שלה. בכי של אושר, שמחה וגם הקלה וגם גאווה. מייד אבי פשוט לא האמין למה שקרה ומבט של אושר ופליאה ליווה את שמחתו. ישר פרקתי את המזוודות וכלבי שלא הפסיק לרדוף אחרי לכל מקום נבח בטירוף. טוב, אפביק להיום ואמשיך בקרוב. יש לי חיבור מהיר 24 שעות עשיתי בברק להורי 99 ש"ח כל היום . מעולה. היו שלום יקירי כפיר