לא יכול להיות עניין מיני בלבד
בפני כל גבר פתוחות שתי האפשרויות. לפיכך, על כל גבר להחליט (לא אחת ולתמיד, אולי אפילו כל פעם מחדש) אם הוא אקטיבי או פסיבי. בהחלטה כזו המשקל לרציונליות קיים אבל נמוך (למשל, השיקול של כאב). כך שכמובן שיש בהחלטה מן הפסיכולוגיה, אבל לא נראה לי שאפשר לשים את האצבע על גורמים חותכים לאקטיביות הוא פסיביות. לכל אחד השיקולים שלו, ונראה לי שניסיון להכליל יוביל אותנו לפסיכולוגיה בגרוש. נכון שיש מקרים שעבורם זה נכון - אקטיבים שקשה להם להתרגל למחשבה שהם הנחדרים, או הפרשי גיל שבגללם הצעיר הוא הפאסיבי. אבל יש גם מקרים שזה לא נכון, ולכן כאמור אי אפשר להגיע למסקנות גורפות.