החשדות 5.7.05

../images/Emo124.gif החשדות 5.7.05 ../images/Emo124.gif

כצפוי, ההופעה המדהימה של הפלויד ב-Live 8 בשבת ממשיכה להכות גלים: הפלויד דוחים הצעה להופיע בארה"ב תמורת 100 מיליון פאונד צהובוני לונדון מדווחים שלפלויד הוצא לצאת לסיבוב הופעות בארה"ב תמורת 100 מיליון פאונד (איפשהו בין 150 ל-200 מיליון דולר). גילמור דחה את ההצעה על הסף, וטען בתוקף שההופעה בשבת היתה חד-פעמית "[הסכום המוצע] הוא מטורף לחלוטין, ואנחנו לא נעשה את זה.” [הערה: לא מצאתי את המקור להודעה, המיוחס ל"בילבורד", ולכן אני מסתמכת על המקורות שישנם, תוך תקווה שהם אמינים דיים]. זינוק מאסיבי במכירות אלבומי הפלויד בהמשך לדיווח בחשדות אתמול, מדווחים היום בכל העיתונים על עליה מדהימה במכירות אלבומי הפלויד בעקבות ההופעה ב-live 8. אמנם, כל האמנים שהשתתפו בארוע זכו מההפקר ומכירות אלבומיהם עלו (מלבד פיט דוהרטי המסכן), אבל הפלויד הרוויחו יותר מכולם – רשת החנויות הבריטית HMV דיווחה על עליה של 1,343% במכירות האלבום Echoes בלבד (היינו, מכירות גדולות פי 13) בהשוואה לשבוע שלפני ה-26 ליוני. דובר HMV אמר שהרשת מצפה לעלייה נוספת במכירות, במהלך השבוע, בגלל המשך הפרסום לארוע ופגישת ה-8G. מרשת וולוורת' נמסר "חנויותינו הוצפו בקונים הרוצים דיסקים של אמנים שהופיעו בארוע, ואנו עמלים כרגע להשלמת הקטלוגים של כל אמנים אלו". גם מקורות אחרים מוסרים על עליה חסרת תקדים במכירות אלבומי הפלויד: סניף החנות הוירטואלית iTunes בבריטניה מדווח על עליה במספר הורדות השירים והאלבומים של הלהקה. חמישה שירים משירי הלהקה נמצאים ברשימת 100 השירים הכי פופולריים של החנות: Wish You Were Here במקום 7, Comfortably Numb במקום 10, וכן ABITW2, Money ו-Breathe במקומות נמוכים יותר. גם מקומם של אלבומי הלהקה לא נפקד בין הנמכרים ביותר ב-iTunes: "החומה" במקום 9, DSOTM במקום 11, WYWH במקום 14 (כשגרסה אחרת שלו נמצאת במקום נמוך יותר), ו-PULSE במקום 37. לאור העובדה שמרבית הקונים ב-iTunes הם צעירים, וכי האלבום הנמכר ביותר של הפלויד כרגע הוא האוסף Echoes, ניתן להסיק שהפלויד קנו להם דור חדש של אוהדים, במוצאי שבת. בתגובה לחדשות, הבטיח היום גילמור כי כל הרווחים מעליה זו ייתרמו ל-live 8, וכי הלהקה לא תגרוף רווחים אלו לעצמה. הוא הוסיף: "אף כי המטרה העיקרית [של הארוע] היתה להעלות מודעות וללחוץ על מנהיגי ה-8G, אני לא ארוויח מהקונצרט. אם ביום חמישי מנהיגי ה-8G יתנו את קולם [לתכנית הסיוע לאפריקה וכד'] אזי המטרה העיקרית [של הארוע] תושג." גילמור גם קרא לאמנים אחרים ולחברות המוסיקה, לתרום אף הם את רווחיהם: "אם אמנים אחרים חושבים שיש מקום לתרום את התמלוגים העודפים שלהם לצדקה, אז אולי חברות התקליטים ישתכנעו ויעשו ג'סטה דומה, וזה יהיה הדובדבן שבקצפת. בכסף הזה צריך לעשות שימוש כדי להציל חיים". הפלויד בראש סקרי live 8 בדומה ל-BBC, גם AOL עשו סקר משלהם בין גולשיהם, בשאלה 'מי ההרכב שגנב את ההצגה ב-live 8". למעלה מ-35% מהגולשים בחרו בפינק פלויד. הרחק מאחוריהם, נמצאים מדונה ורובי וויליאמס. תמונה דומה יש בסקר של ה-BBC, עליו דווח בחשדות הקודמים: למעלה מ-50,000 גולשים כבר הצביעו בסקר, כאשר לפלויד כ-30% מהקולות, הרבה יותר מאשר כל האמנים האחרים שהופיעו בארוע. פשוט מדהים, במיוחד עם לוקחים בחשבון שמרבית המצביעים אינם אוהדים 'וותיקים' משנות השבעים והשישים, אלא צעירים שרק עתה התוודעו אל הלהקה. עוד פלויד בתקשורת המון סופרלטיבים הופרחו לאוויר בעקבות ההופעה של הפלוידים בשבת. מבין כולם, בחרתי להביא קטע מהסקירה של ה"אובזרבר", עתון בריטי, מיינסטרימי ורציני, על ה-live 8: "האיחוד המדובר של פינק פלויד עלה על כל הציפיות. הם נראים כמו שותפים בכירים בפירמה של רואי חשבון, אבל 24 שנים לאחר שחלקו בבמה, הם נשמעים פנטסטי. המוסיקה שלהם, שעל גבי האלבומים נשמעה לעיתים קרובות קרירה, מרוחקת ודידקטית, נשמעה פתאום שופעת חום והומניות, מונעת הן על ידי ההפשרה ביחסים ביניהם, והרגשות של היום כולו. "הבסיסט רוג'ר ווטרס, הידוע כדוגמה ומופת לחומרת סבר עגמומית, הקדיש בהתרגשות את Wish You Were Here למייסד הטראגי של הלהקה, סיד בארט. הם ניגנו גרסה מלאת הוד ל=Comfortably Numb ואז התחבקו, גם אם בקצרה ובהיסוס." מייסון ממשיך להצחיק מתוך ראיון ל-BBC: המראיינת: איך היו החזרות? מייסון: מתורבתות להפליא! אני חושב שכולנו באמת שמחנו לעשות את זה וכולנו, כפי שנראה, זכרנו את השירים! המראיינת: אז לא היתה מרירות, דמעות, רגשות? מייסון: בהחלט לא דמעות, אנחנו אנגלים, כזכור, אז אנחנו לא עושים דברים כאלו! [ברצינות] לא, נראה לי שכולנו באמת שמחנו להיות שם. המראיינת: והאם זו תהיה התחלה של תקופה חדשה עבור פינק פלויד? מייסון: [מהסס] אין לי מושג... זה בהחלט לא... זו לא היתה הכוונה. ווטרס מתבגר בינתיים, לא רק גילמור ומייסון מתראיינים, אלא גם ווטרס. וזה מה שהיה לו לומר על האיחוד, למראייני ה-BBC: "זה נראה כמו הזדמנות טובה לפיוס, לנצחון קטן על העוינות. החיים קצרים מדי, בשביל האלטרנטיבה". ומי עוד לא התראיין? נכון, ריק רייט. עוד חוברת מיוחדת של Q ו-Mojo חובבי פרוג לדורותיהם ישמחו לשמוע על חוברת מיוחדת שיוציאו Mojo ו-Q, במסגרת סדרת החוברות המיוחדות שהם מוציאים מדי כמה חודשים, והמוקדשות לאמנים ספציפיים או סצינות, ושהפעם תוקדש לסצינת הפרוג. אולם, מכיוון שהסצינה לכשעצמה אינה מספיקה בכדי למכור עותקים, הוסיפו את הפלויד לכותרת; החוברת נקראת Pink Floyd and the Story of Prog Rock, והיא תכלול גם כתבות על הפלויד. אין לי מושג אם אלו כתבות חדשות, אך אני מניחה שלא; Mojo ו-Q הוציאו חוברת מיוחדת על הפלויד לפני פחות משנה – שאגב מומלצת לגמרי לכולם – ובה היה בעיקר חומר חדש, אך גם ממוחזר. הפלויד גם היו במרכז חוברת מיוחדת על פסיכדליה, שיצאה רק לפני כמה חודשים. ספק אם העורכים ישקיעו הרבה מאמץ לכתיבת חומר חדש עבור החוברת הזו – אבל נחכה ונראה. להקות נוספות המסוקרות: ג'נסיס, יס, קינג קרימזון, ראש, הוקווינד, ELP ועוד. כן כוללת החוברת סקירה של "40 אלבומים שיפתחו לכם את הראש". החלק הזה נשמע לי מבטיח. החוברת יוצאת רשמית רק ב-14 לחודש. היא תגיע לארץ מתישהו, אבל מנסיון, אני ממליצה למעוניינים להזמין ישירות, דרך האינטרנט, באחת משתי הכתובות הרשומות למטה.
 

new revolution1

New member
אין ספק. האיחוד עשה את שלו.

כעת עוד גל עצום של מאזינים נוצר, כמו שהיה בשנים שפינק פלויד, אפשר לומר- מלכו. הלייב תרם לכל הצדדים אפשר לומר, לאומנים- פרסום וסיפוק מעשיית מעשה טוב, לרשתות הטלווזיה- רייטינג, וקהל- הנאה מרובה וחשיפה של אומנים רבים שלא כל כך מוכרים כיום. האיחוד גם כן תרם הרבה, כעת יש ניצוץ של תקווה שהמוסיקה הטובה והישנה לא תישכח מהדורות הבאים, הצעירים למיניהן שחשופים יום יום למוסיקה ללא רגש, ללא תכלית והדרדרות קשה בלחן ובמילים. גילמור צודק. על האומנים לתרום את הכנסותיהם החדשות, אחרי הכל זה קרה בזכות הלייב וגם זו מטרה נעלה. אבל, זאת בחירה שלהם. יום טוב. (או שיש לומר, לילה טוב)
 

brotos

New member
הופעה סבירה, צפויה, בנאלית, בדיוק

לפי הציפיות- מבחינת הרפרטואר, ההופעה, הנגינה והתגובות הלא-פרופרציונאליות. לא הזיז לי כשהם הודיעו שהם מופיעים, לא הזיז לי כשהם הופיעו, לא מזיז לי עכשיו. בסופו של דבר, יש להקות מוכשרות הרבה יותר היום, שאף אחד לא שם עליהם. לא ציפית ממך שתסחפי גם. די אכזבה. כוח שיפוט עקר הוא לא גאווה גדולה, לדעתי. היה נחמד, למרות אביעד קיסוס.
 

toao

New member
אתה בדעת יחיד

לכן אני לא מבין למה אתה מתרעם על דבריה. עובדה שהיא לא היחידה שחושבת כך, ונכון שגם הרוב יכול לטעות, אבל לא נראה לי הפעם שהמלך הוא עירום.
 
ונשמח לשמוע גם את התרשמויותיך-שלך

כמובן. ואין לי בעיה עם מה שברוטוס כתב; הסגנון שלו מוכר לי.
 

toao

New member
סליחה עם נדחפתי למשהו אישי ../images/Emo13.gif

ואני אשמח לשתף אתכם, אבל זה יחכה למחר. לא הספקתי לישון כבר יומיים, ויש לי אירוע הערב, כך שכדאי שאני אתפוס מנוחה קלה. האמת היא שהייתי צריך לחשוב על זה... כבר יצא לי לקרוא מספר הודעות של ברוטוס כאן ובאגדות רוק, ואני מעריך את הכתיבה שלו, רק שלרגע שכחתי שמדובר באותו המשתמש כך שחשבתי שהוא נכנס בך out of the blue (החלופה העברית לא נשמעת טוב במיוחד). בפעם הבאה אני אשתדל לשים לב
 

melancholy man

New member
אביעד קיסוס שולת!!!1

או שלא... הציפיות היו כאלה גבוהות, שאם הם עמדו בציפיות, זה מספיק להפוך את זה למרגש מדהים מרתק ואפילו היסטורי, לא יודע למה ציפת, אבל ליותר ממה שקיבלנו מסט של 4 שירים, קשה לצפות, בסך הכל, מבחינתי, זה היה שיעור בטעם טוב, נגינה והופעה, שיעור שמרבית המופיעים בארוע, טוב היו עושים לו היו לומדים. אבל מה ברוטוס, תמאין לי, ציניות זה משהו שעובר (העדר יכולת שיפוט כנראה לא...
)
 

brotos

New member
מה שמצחיק הוא, שאני מסכים איתך.

הם עמדו בציפיות, וזהו. אחרי הכל, הם חבורה של מוזיקאים, בעל עבר עשיר, אף אחד מהם לא במצב גריאטרי עדיין, כך שנראה לי ברור מאליו הופעה כמו שהם נתנו. מה יש להתרגש? מפתיע אותי שאדם שקול בד"כ, כמו ציףציף או, נסחפת בזרם ההתלהבות חסר כל הפרופורציות. לא ציפיתי לשום דבר, ואני לא מבין מה הנרעשות. אני ראיתי את ההופעות מUFO, ראיתי את פומפיי... זה לא התקרב אפילו לשיאים האלה. ההופעה הייתה העתק מדוייק [מלבד ריצ'ארד גיר הזה, על הבאס] של פולס, אחד הדברים הכי מסריחים שראיתי בחיים שלי [ואל תשאל איך אפשר לראות סירחון]. אני לא אוהב את זה, לא אוהב שילדים עם אינטילגנציה ריגשית של אדם בקומה מציפים את הפורום הזה, אני לא אוהב שקוראים לי "ציניקן מתבגר". אני רוצה להביע את דעתי בלי שידחפו לי את התארים הלא-מחמיאים האלה. ואחרי הכל, אני מזל עקרב, מותר לי.
 

melancholy man

New member
צודק

אני יכול להעיד על עצמי, שעד הרגע שבו הם עלו להופיע, הרגשתי כמוך, בס"הכ קיוותי שזה יעבור בשלום, שהשרירים של מייסון יעמדו במאמץ (ובמאמץ אני מתכוון ללשבת 20 דקות רצוף בלי ללכת לשרותים), שריק רייט לא יקבל התקף לב במהלך ההופעה, שגילמור יזכור את האקורדים והם אשכרה יתאימו לשירים, שווטארס לא ישמע כמו צפרדע שמלקו לה את הצוואר (טוב נו...לא הכל בחיים יכול להסתדר, 3 מתוך 4 זה לא רע), ובסופו של דבר בראיה כנה, זה כל מה שקרה, הם נתנו סט מקצועי, קצר ומהוקצע, לא יותר ולא פחות. אבל, התחושה הזאת שקיבלתי כשהם התחילו לשיר, הלחלוחית בעין (והשותפה שכותבת בפרום השכן תעיד אולי שאכן הייתה לחלוחית) ודפיקות הלב המוגברות, לא שייכות למוסיקה, ההופעות הישנות טובות פי כמה וכמה, מוסיקלית יש היום הרכבים שנותנים הופעות טובות בהרבה ובכל זאת..., ציטטתי השבוע את גילמור שאמר שזה קצת כמו לעשות סקס עם האישה לשעבר וזה דיי מתאר את מה שאני הרגשתי, קצת כמו לחזור לאהובה ישנה, ולראות שהכל עדיין במקומו ואפילו להרגיש את אותם רגשות שחשבת שכבו מזמן. לא אתה לא צינקן מתבגר (כנראה גם פטרונות זה לא משהו שעובר
) זה אני (אנחנו) שלוקים ברגשנות יתר, אבל זה בסדר, הכל טוב...
 
אני לא בטוחה שזה רק סנטימנטים

ויעידו על כך האלפים הרבים של אנשים צעירים, שהחלו להתעניין בפלויד רק בעקבות ההופעה הזו, ללא שהיה להם עניין בלהקה קודם לכן. לא רק צעירים - אני קוראת עדויות של אנשים מבוגרים יותר, שהתעלמו ואף שנאו את הפלויד עד עכשיו, והתפעלו מההופעה. לכל אלו לא היה 'רף' שאליו השוו את ההופעה הנוכחית. חלקם לא חוו את הלהקה בגלגוליה הקודמים - אפילו לא בסרט, כגון "פומפיי" - וחלקם כן חוו אותה, אפילו בזמן אמת, ולא אהבו את מה שראו ושמעו אז. ההערכה המאסיבית - והמספרים מדברים בעד עצמם, קרא ב"חשדות" - כלפי הלהקה בימים האחרונים, מצד שכבות רבות באוכלוסיה (האנגלית, בכל אופן) - אינה נשענת, להערכתי, ברובה על נוסטלגיה או סנטימנטים כלפי הלהקה. יעידו על כך גם המבקרים - מבקרי המוסיקה והתרבות, באנגליה וארה"ב, שכולם (חוץ מאחד שקראתי) שיבחו את הלהקה וקבעו שהופעתם היתה הטובה ביותר. גם כאן, לא מדובר בסנטימנטים. מרבית המבקרים הם בני הדור הצעיר, ולא חוו את הפלויד. הם אינם 'אוהדים' של הלהקה. מרוברט הילבורן, דרך גרג קוט ועד מבקרי האובזרבר וה-NME, הדעה היתה אחידה. היחיד שהביע דעה שונה היה עתונאי מעיתון קנדי קטן, שאמר שהפלויד "זקנים מדי" ושהיה צריך להביא עוד להקות צעירות, במקום כל ה"זקנים". ואני מסכימה אתם. היתה בהופעה של הפלויד - מלבד האלמנט הטלנובלי של האיחוד - איכות מסויימת שלא נראתה בהופעות האחרות, מלבד זו של ה"מי": מקצועיות, מחוייבות למוסיקה - הן מחויבות טכנית והן מחויבות לרוחם של השירים: ההנחה הבסיסית שאלו שירים טובים, שבאים מהלב ומהקישקעס, ומחויבות לקהל: ההנחה הבסיסית שלקהל מגיע הביצוע הטוב ביותר שהם יכולים לתת לו. והיה גם אלמנט נוסף בהופעתם: הדינמיקה היחודית, הנדירה, בין חברי הלהקה. הרבה להקות כיום מנגנות כאילו כל אחד מחברי הלהקה הוא סוליסט - או אפילו יותר מזה, כל אחד מהם הוא "כוכב", והפרסונה שלו היא שצריכה לעמוד במרכז. בהרבה מקרים - לפחות זה הרושם שלי - אין עוד את עבודת האנסמבל, ה"ביחד", ההזנה ההדדית בין הנגנים, שיוצרת את אותו דבר, שהופך את המוסיקה והחוויה של ההופעה, לחוויה טרנסצנדנטלית (שמעל הזמן והמקום). לפלויד היה את האלמנט הזה, בהופעתה, בכמויות. גם ל"מי" היה, אבל הם היו, בעקרון, רק שניים, מכורח הנסיבות. הפלויד היו בהרכב מלא, והדינמיקה הישנה ביניהם, אותה חוו במשך שנים בהופעות, חזרה לפעול. וכל הקהל - בעיקר באמצעות מצלמות הטלוויזיה החודרניות - היה עד לכך, כולל אנחנו. זה מה שהפך את ההופעה הזו ליותר מסתם הופעה "בסדר", מבחינה טכנית, וליותר ממפגש של ניצים לאחר שנים של פירוד (מה גם שמפגש זה, למרות הפשרת היחסים, היה מן הסתם עדיין הססני עבור רובם). אני לא מחפשת שחזור של "פומפיי" - התקופה הזו הסתיימה. אף אחד לא נשאר בן 28 לנצח. רק לשנה אחת. אבל לטעמי, הפלויד הוכיחו במוצ"ש שהם להקה גדולה, אחת הגדולות שהיו - והראו לדור חדש וצעיר, בדיוק מאלו חומרים עשויה גדולה זו.
 
למעלה