החשדות 3.7.05 (א)
- פותח הנושא itayab1
- פורסם בתאריך
ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 3.7.05 (א) ../images/Emo124.gif
900 הודעות זה מספר ההודעות שהועלו לפורומנו ב-39 השעות האחרונות. רק לידיעתכם... הפלוידים ב-Live 8 איך לסכם את ההופעה המרגשת, המדהימה, של הפלוידים? איך לתאר אותה? כולכם היטבתם לתאר את הרגשות שתקפו גם ציניקנים ושונאי-פלויד מושבעים, כאשר שמעו את הצלילים הראשונים, וראו את ארבעת החברים על אותה במה, ביחד. גם אני, שהערכתי מראש שהפן המרגש יהיה דווקא האישי - המפגש המחודש בין ארבעת האמנים המרירים האלו - ולאו דווקא המוסיקה, הופתעתי לטובה. מאוד לטובה. וכך נראה ונשמע המופע שסיים סכסוך בן 20 שנה: Breathe, breathe in the air אז אחרי שסבלנו שעות של אמנים משמימים (מאריה קארי, לכי הביתה) ואמנים גדולים (ה"מי", או יותר נכון טאונסנד ודולטרי, שנתנו מופע אנרגטי ולעניין, ורק חבל שלא היתה עמם חטיבת הקצב המיתולוגית שלהם, עקב ז"לות), הגיע סוף סוף תור הפלוידים. הפלויד בנו את ההופעה שלהם בצורה קולעת: התחלה שקטה, ובניית המתח עד השיא בסוף, עם Comfortably Numb. שמחתי שהם פתחו עם Speak to me ו-Breathe... מכניסים אותנו לאווירה, עם הצילומים של החזיר המתעופף מעל הארובות של תחנת הכוח בבאטרסי (דימוי שהוא איקון עוצמתי בפני עצמו)... דייב ורוג'ר שרים ביחד: כוחה של הלהקה גדול מסכום חלקיה, גדול מהאגואים של כל אחת מהנגנים בפני עצמו.... ווטרס חופשי ומאושר, מנגן בנמרצות, רואים עליו שהוא שמח להיות שם. גילמור יותר מאופק: יתכן שהמעמד, והמתח, נתנו בו אותותיהם.... Breathe מנוגן בדיוק ובמקצוענות - היתכן באמת שהם כמעט ולא עשו חזרות? כל הארבעה מסונכרנים לחלוטין אחד עם השני; כך עובדת להקה טובה.... הצלמים מראים שלט בקהל: "פינק פלויד מאוחדים - חזירים עפו".... ווטרס מחייך חיוך רחב.. "אני לא מאמינה", אני אומרת לעמיר.... גילמור נכנס לאלמנט שלו עם הגיטרה - עדיין "יש לו" את זה. כל מי שקורא לו "קשיש" ואומר שהם זקנים מכדי לנגן - טולו קורה!... ואז Breathe Reprise.... Home, home again I'd like to be here when I can And when I come home cold and tired It's good to warm my bones besides the fire ווטרס וגילמור שרים ביחד, במחוייבות חד משמעית לשיר, ונדמה כאילו הם שרים על הלהקה עצמה; היא ה-home, הבית שאליו חוזרים. ווטרס: "תודה רבה". Money is the root of all evil בחירה צפויה, אמנם, בהתחשב בהקשר של המופע. הייתי מעדיפה את Time או Brain Damage/Eclipse, אבל בכל זאת. גם כאן, הביצוע מושלם. ווטרס מסתכל כל הזמן לעבר גילמור, מחייך ומתלהב, כאילו הם לא מנגנים את השיר הזה כבר 30 שנה... מייסון בשליטה מלאה על התופים, לא מוריד עיניים מגילמור, שומר על הקצב שלו.... ריק רייט זוכה לקלוז אפ ראשון.... גילמור פנטסטי על הגיטרה, עושה פרצופים מצחיקים כמו תמיד בשעת הנגינה.... נראה על כולם שהם משקיעים בנגינה, הם לא מחלטרים, לא מחפפים, לא חותכים פינות... . הקהל קולט אותם ומגיב בהתאם. How I wish, how I wish you were here כמה פעמים שלא שמענו את השיר הזה בעבר, עדיין הצלילים הראשונים, שלא ניתן לטעות בהם, של השיר, על רקע צלליותיהם של חברי הלהקה, פשוט מצמרר... ווטרס: "זה בעצם מאוד מרגש לעמוד כאן עם הבחורים האלו, לאחר כל השנים הללו. לעמוד כאן ולהספר יחד עם כולכם. בכל אופן, אנחנו מנגנים את השיר בשביל כל מי שאינם כאן היום, אבל במיוחד, כמובן, עבור סיד."... מותיר אותי פעורת פה. למרות שציפיתי שהם יאזכרו את סיד איכשהו - בתמונה, אולי - לא ציפיתי להקדשה כ"כ מפורשת מפיהם. מחווה מרשימה, מעוררת מחשבות. והביצוע מרגש, מתעלה מעל הנסיבות הספציפיות של הארוע ומטרותיו הקונקרטיות, מתעלה מעל ציפיותיהם של מאות האלפים בהייד פארק והמיליונים בבית. מה שלא תהא המשמעות האישית שיש לשיר ולמילותיו עבור גילמור ו-ווטרס - ורק שניהם יודעים מהי משמעות זו - הם מצליחים להעביר את הרגש לקהלם העצום, הישג שאין לזלזל בו. אולי זוהי מהות הרוק. ראו את הפריטה על הגיטרות האקוסטיות... איך גילמור מלווה את נגינתו בווקליזציה... איך הם שרים ביחד את הבית החוזר... We're just two lost souls living in a fishbowl year after year running over the same old ground what have we found? the same old fears wish you were here האם זה לא תאור של הסכסוך הטפשי ביניהם? גם הם יודעים את זה. When I was a child I caught a fleeting glimpse ווטרס מתחיל ראשון... קולו מתאים יותר לשיר זה מאשר ל-WYWH, שם הגיל ניכר בכל תו שניסה לשיר.... גילמור מרגיש יותר נינוח, יותר בטוח בעצמו... הוא מסתובב על הבמה, מחייך - לעצמו? לאחרים? ... ווטרס מצטרף אליו בשירה, מניף ידיים אל הקהל, צועק את מילות השיר ... I can't put my finger on it.... ואז גילמור נכנס לאלמנט שלו, אולי שיא ההופעה שלהם. אני לא חובבת 'סולואים' גדולה; בד"כ מדובר במפגן מצ'ואיות חסר תוחלת. אבל כאן, לא ניתן לטעות בכוונותיו של האמן - אמנות לשם אמנות, לא לשם ה-show או האגו.... רייט על הרגליים... מייסון בשליטה מלאה בתופיו.... הקרח היבש מערפל את הבמה... מהלמות הלב (Speak to me) לסיום ברעש גדול... ווטרס וגילמור מחייכים זה אל זה בסיפוק.... גילמור: תודה, לילה טוב... ווטרס מסמן לכולם להצטרף אליו לקידה... הם מחבקים זה את כתפו של זה... אפילו רייט נוגע בווטרס.... מחליפים חיוכי נצחון, מסמנים V, מנופפים ידיים.... וזה מגיע להם. מגיע להם להרגיש כמנצחים. כי בסופו של דבר מי (או מה) שניצח בארוע זה האתוס של הרוק, לו הם נשארו נאמנים במשך כל (או רוב) הקריירה שלהם: האכפתיות, אהבת האדם, הדאגה לזולת, האמנות לשמה - על פני המיסחור, המלאכותיות, המזוייפות והציניות. חשדות נוספים - קצת יותר אובייקטיביים - בחלק ב'.
900 הודעות זה מספר ההודעות שהועלו לפורומנו ב-39 השעות האחרונות. רק לידיעתכם... הפלוידים ב-Live 8 איך לסכם את ההופעה המרגשת, המדהימה, של הפלוידים? איך לתאר אותה? כולכם היטבתם לתאר את הרגשות שתקפו גם ציניקנים ושונאי-פלויד מושבעים, כאשר שמעו את הצלילים הראשונים, וראו את ארבעת החברים על אותה במה, ביחד. גם אני, שהערכתי מראש שהפן המרגש יהיה דווקא האישי - המפגש המחודש בין ארבעת האמנים המרירים האלו - ולאו דווקא המוסיקה, הופתעתי לטובה. מאוד לטובה. וכך נראה ונשמע המופע שסיים סכסוך בן 20 שנה: Breathe, breathe in the air אז אחרי שסבלנו שעות של אמנים משמימים (מאריה קארי, לכי הביתה) ואמנים גדולים (ה"מי", או יותר נכון טאונסנד ודולטרי, שנתנו מופע אנרגטי ולעניין, ורק חבל שלא היתה עמם חטיבת הקצב המיתולוגית שלהם, עקב ז"לות), הגיע סוף סוף תור הפלוידים. הפלויד בנו את ההופעה שלהם בצורה קולעת: התחלה שקטה, ובניית המתח עד השיא בסוף, עם Comfortably Numb. שמחתי שהם פתחו עם Speak to me ו-Breathe... מכניסים אותנו לאווירה, עם הצילומים של החזיר המתעופף מעל הארובות של תחנת הכוח בבאטרסי (דימוי שהוא איקון עוצמתי בפני עצמו)... דייב ורוג'ר שרים ביחד: כוחה של הלהקה גדול מסכום חלקיה, גדול מהאגואים של כל אחת מהנגנים בפני עצמו.... ווטרס חופשי ומאושר, מנגן בנמרצות, רואים עליו שהוא שמח להיות שם. גילמור יותר מאופק: יתכן שהמעמד, והמתח, נתנו בו אותותיהם.... Breathe מנוגן בדיוק ובמקצוענות - היתכן באמת שהם כמעט ולא עשו חזרות? כל הארבעה מסונכרנים לחלוטין אחד עם השני; כך עובדת להקה טובה.... הצלמים מראים שלט בקהל: "פינק פלויד מאוחדים - חזירים עפו".... ווטרס מחייך חיוך רחב.. "אני לא מאמינה", אני אומרת לעמיר.... גילמור נכנס לאלמנט שלו עם הגיטרה - עדיין "יש לו" את זה. כל מי שקורא לו "קשיש" ואומר שהם זקנים מכדי לנגן - טולו קורה!... ואז Breathe Reprise.... Home, home again I'd like to be here when I can And when I come home cold and tired It's good to warm my bones besides the fire ווטרס וגילמור שרים ביחד, במחוייבות חד משמעית לשיר, ונדמה כאילו הם שרים על הלהקה עצמה; היא ה-home, הבית שאליו חוזרים. ווטרס: "תודה רבה". Money is the root of all evil בחירה צפויה, אמנם, בהתחשב בהקשר של המופע. הייתי מעדיפה את Time או Brain Damage/Eclipse, אבל בכל זאת. גם כאן, הביצוע מושלם. ווטרס מסתכל כל הזמן לעבר גילמור, מחייך ומתלהב, כאילו הם לא מנגנים את השיר הזה כבר 30 שנה... מייסון בשליטה מלאה על התופים, לא מוריד עיניים מגילמור, שומר על הקצב שלו.... ריק רייט זוכה לקלוז אפ ראשון.... גילמור פנטסטי על הגיטרה, עושה פרצופים מצחיקים כמו תמיד בשעת הנגינה.... נראה על כולם שהם משקיעים בנגינה, הם לא מחלטרים, לא מחפפים, לא חותכים פינות... . הקהל קולט אותם ומגיב בהתאם. How I wish, how I wish you were here כמה פעמים שלא שמענו את השיר הזה בעבר, עדיין הצלילים הראשונים, שלא ניתן לטעות בהם, של השיר, על רקע צלליותיהם של חברי הלהקה, פשוט מצמרר... ווטרס: "זה בעצם מאוד מרגש לעמוד כאן עם הבחורים האלו, לאחר כל השנים הללו. לעמוד כאן ולהספר יחד עם כולכם. בכל אופן, אנחנו מנגנים את השיר בשביל כל מי שאינם כאן היום, אבל במיוחד, כמובן, עבור סיד."... מותיר אותי פעורת פה. למרות שציפיתי שהם יאזכרו את סיד איכשהו - בתמונה, אולי - לא ציפיתי להקדשה כ"כ מפורשת מפיהם. מחווה מרשימה, מעוררת מחשבות. והביצוע מרגש, מתעלה מעל הנסיבות הספציפיות של הארוע ומטרותיו הקונקרטיות, מתעלה מעל ציפיותיהם של מאות האלפים בהייד פארק והמיליונים בבית. מה שלא תהא המשמעות האישית שיש לשיר ולמילותיו עבור גילמור ו-ווטרס - ורק שניהם יודעים מהי משמעות זו - הם מצליחים להעביר את הרגש לקהלם העצום, הישג שאין לזלזל בו. אולי זוהי מהות הרוק. ראו את הפריטה על הגיטרות האקוסטיות... איך גילמור מלווה את נגינתו בווקליזציה... איך הם שרים ביחד את הבית החוזר... We're just two lost souls living in a fishbowl year after year running over the same old ground what have we found? the same old fears wish you were here האם זה לא תאור של הסכסוך הטפשי ביניהם? גם הם יודעים את זה. When I was a child I caught a fleeting glimpse ווטרס מתחיל ראשון... קולו מתאים יותר לשיר זה מאשר ל-WYWH, שם הגיל ניכר בכל תו שניסה לשיר.... גילמור מרגיש יותר נינוח, יותר בטוח בעצמו... הוא מסתובב על הבמה, מחייך - לעצמו? לאחרים? ... ווטרס מצטרף אליו בשירה, מניף ידיים אל הקהל, צועק את מילות השיר ... I can't put my finger on it.... ואז גילמור נכנס לאלמנט שלו, אולי שיא ההופעה שלהם. אני לא חובבת 'סולואים' גדולה; בד"כ מדובר במפגן מצ'ואיות חסר תוחלת. אבל כאן, לא ניתן לטעות בכוונותיו של האמן - אמנות לשם אמנות, לא לשם ה-show או האגו.... רייט על הרגליים... מייסון בשליטה מלאה בתופיו.... הקרח היבש מערפל את הבמה... מהלמות הלב (Speak to me) לסיום ברעש גדול... ווטרס וגילמור מחייכים זה אל זה בסיפוק.... גילמור: תודה, לילה טוב... ווטרס מסמן לכולם להצטרף אליו לקידה... הם מחבקים זה את כתפו של זה... אפילו רייט נוגע בווטרס.... מחליפים חיוכי נצחון, מסמנים V, מנופפים ידיים.... וזה מגיע להם. מגיע להם להרגיש כמנצחים. כי בסופו של דבר מי (או מה) שניצח בארוע זה האתוס של הרוק, לו הם נשארו נאמנים במשך כל (או רוב) הקריירה שלהם: האכפתיות, אהבת האדם, הדאגה לזולת, האמנות לשמה - על פני המיסחור, המלאכותיות, המזוייפות והציניות. חשדות נוספים - קצת יותר אובייקטיביים - בחלק ב'.
ציףציף1000
New member
החשדות - חלק ב'
רדיו ה-BBC ראיין את מייסון וגילמור (בנפרד) לפני ההופעה. מייסון: זה נהדר לחזור ולעבוד שוב עם אנשים עמם עבדתי במשך יותר משלושים שנה... אמנם היו לנו מחלוקות, אבל אלו היו גם 35 שנה של הומור וכיף.. "ההופעה הזו יותר מיוחדת מהרגיל, משום שאנו מופיעים בתמיכה למטרה מסויימת, ולא לשם רווח כספי - לשם עזרה לאחרים." לגבי העתיד, אומר מייסון שאין להם תכניות כרגע, האיחוד הוא רק לצורך ההופעה הנוכחית, "ואז נראה". אבל יש לזכור שהראיון נערך לפני ההופעה. מייסון נשאל מי מהם הכי "חלוד", הכי לא מוכן להופעה. מייסון צוחק: זה בטח אני, למרבית המבוכה. ומי השני הכי חלוד אחריך? מייסון נשאר דיפלומטי: "אני לא יודע. אנחנו ניגנו את השיר בצורה שונה זה מזה ב-15 השנים האחרונות [מתייחס לביצועים השונים של הפלויד ושל ווטרס בהופעותיהם מאז שווטרס פרש]. היו חילוקי דעות [בחזרות] כיצד לנגן את השירים." ומי זכה בוויכוח? "היתה פשרה, הגענו לעמק השווה". כיצד היית מתאר את היום? "מרגש". ולראיון עם גילמור: המראיין: שלום, דייב. דייב: אל תקרא לי דייב. קוראים לי דייויד. דייב מספר שהחזרות הלכו מצויין "כמו לנעול שוב נעלי בית ישנות ונוחות". מי הכי חלוד מביניכם? "אה, אני הכי מוכן, כמו תמיד. מייסון הכי חלוד, וריק ואני הכי מוכנים." הממ. איך בחרתם שירים? "ערכנו רשימה קצרה... זה היה די ברור מה צריך לנגן, בגלל ההקשר של המופע". גילמור גילה למאזינים מראש אילו שירים ינוגנו. ניתן לשמוע את שני הראיונות בלינקים הנ"ל. (צריך לגלגל למטה ולחפש לפי השם "פינק פלויד"). כמו כן, ה-BBC עורך סקר בשאלה מיהו ההרכב הכי טוב שניגן בבמה הלונדונית. כרגע מובילים הפלויד בהפרש עצום על פני שאר ההרכבים, עם 31% מהקולות, כאשר במקום שני נמצאת מדונה עם 23% וכל השאר הרחק, הרחק מאחור. תנו קולכם. בהזדמנות זו, להזכירכם את התכנית הדוקומנטרית שהפיק רדיו 2 של ה-BBC על הפלויד בשנת 2002. התכנית סוקרת את תולדות הלהקה. ראו בעמוד הזה: http://www.bbc.co.uk/radio2/r2music/documentaries/pinkfloyd.shtml (הקישורים לפרקים השונים עלולים להיות בעייתיים; כמדומני שיש בלבול ביניהם). לאלו מכם שמחפשים ביוגרפיה קצרה בעברית, העליתי כזו למאמרי הפורום לפני כמה ימים. חפשו בקטגוריה "ביוגרפיות של חברי הלהקה" מתוך המאמרים. כן פתחתי גלריה עם תמונות מאתמול. חלק מהתמונות כבר הועלו, אך יש עוד אחרות. להזכירכם, גם אתם יכולים להעלות תמונות לגלריה, ישירות. לחדשים מכם, אציין שיש לנו אוסף מאמרים לא קטן (שילך ויגדל עם הזמן, אי"ה), שאלות נוספות, דיסקוגרפיה הסוקרת את כל אלבומי הלהקה, ושרשורים רבים בארכיון, בהם אוצר בלום של מידע. שיטוט נעים! תגובות התקשורת להופעת האיחוד לא רק בפורומנו היתה התרגשות - בכל מקום בו בדקתי היו תגובות חיוביות מאוד להופעה של הפלויד: הן מצד אוהדים ומאזינים מהשורה - חלקם אפילו אנשים שאינם אוהבים את המוסיקה של פינק פלויד בדרך כלל - והן מצד עתונאים ומבקרים. ביקורות אוהדות הופיעו כבר ב"בילבורד", ב-NME ובפורומים בהם מסתובבים חברי עדות עתונאי המוסיקה. ההרגשה הכללית היא שהפלויד לא אכזבו, והביצועים היו מרשימים ומרגשים. מצויינת לטובה גם ההקדשה לסיד. אני מניחה שהסיקור יתרחב במהלך הימים הקרובים. מדורי הרכילות מדווחים אף הם על אווירה טובה בקרב מחנה הפלויד, לפני ההופעה. גילמור ו-ווטרס ניצפו מחייכים חיוכים רחבים ולוחצים ידיים באזור האח"מים לפני ההופעה, לתדהמתם של אוהדים שנקלעו למקום. ומה הלאה? גילמור עובד בימים אלו על אלבום סולו, וכך גם ריק רייט. ווטרס עסוק בעיבוד "החומה" למחזמר, ביציאת האופרה שלו, Ca Ira, ובהמשך העבודה על אלבום הסולו שלו. נראה, לכן, שהופעות נוספות או אלבום משותף, אינם על האג'נדה של הארבעה. אך מהערות שפלטו אתמול נראה שהם לא פוסלים את זה - וזה היה עוד לפני ההופעה המנצחת שלהם, בערב. נחכה ונראה. אם אזכר במה ששכחתי, אעלה חלק ג'.
רדיו ה-BBC ראיין את מייסון וגילמור (בנפרד) לפני ההופעה. מייסון: זה נהדר לחזור ולעבוד שוב עם אנשים עמם עבדתי במשך יותר משלושים שנה... אמנם היו לנו מחלוקות, אבל אלו היו גם 35 שנה של הומור וכיף.. "ההופעה הזו יותר מיוחדת מהרגיל, משום שאנו מופיעים בתמיכה למטרה מסויימת, ולא לשם רווח כספי - לשם עזרה לאחרים." לגבי העתיד, אומר מייסון שאין להם תכניות כרגע, האיחוד הוא רק לצורך ההופעה הנוכחית, "ואז נראה". אבל יש לזכור שהראיון נערך לפני ההופעה. מייסון נשאל מי מהם הכי "חלוד", הכי לא מוכן להופעה. מייסון צוחק: זה בטח אני, למרבית המבוכה. ומי השני הכי חלוד אחריך? מייסון נשאר דיפלומטי: "אני לא יודע. אנחנו ניגנו את השיר בצורה שונה זה מזה ב-15 השנים האחרונות [מתייחס לביצועים השונים של הפלויד ושל ווטרס בהופעותיהם מאז שווטרס פרש]. היו חילוקי דעות [בחזרות] כיצד לנגן את השירים." ומי זכה בוויכוח? "היתה פשרה, הגענו לעמק השווה". כיצד היית מתאר את היום? "מרגש". ולראיון עם גילמור: המראיין: שלום, דייב. דייב: אל תקרא לי דייב. קוראים לי דייויד. דייב מספר שהחזרות הלכו מצויין "כמו לנעול שוב נעלי בית ישנות ונוחות". מי הכי חלוד מביניכם? "אה, אני הכי מוכן, כמו תמיד. מייסון הכי חלוד, וריק ואני הכי מוכנים." הממ. איך בחרתם שירים? "ערכנו רשימה קצרה... זה היה די ברור מה צריך לנגן, בגלל ההקשר של המופע". גילמור גילה למאזינים מראש אילו שירים ינוגנו. ניתן לשמוע את שני הראיונות בלינקים הנ"ל. (צריך לגלגל למטה ולחפש לפי השם "פינק פלויד"). כמו כן, ה-BBC עורך סקר בשאלה מיהו ההרכב הכי טוב שניגן בבמה הלונדונית. כרגע מובילים הפלויד בהפרש עצום על פני שאר ההרכבים, עם 31% מהקולות, כאשר במקום שני נמצאת מדונה עם 23% וכל השאר הרחק, הרחק מאחור. תנו קולכם. בהזדמנות זו, להזכירכם את התכנית הדוקומנטרית שהפיק רדיו 2 של ה-BBC על הפלויד בשנת 2002. התכנית סוקרת את תולדות הלהקה. ראו בעמוד הזה: http://www.bbc.co.uk/radio2/r2music/documentaries/pinkfloyd.shtml (הקישורים לפרקים השונים עלולים להיות בעייתיים; כמדומני שיש בלבול ביניהם). לאלו מכם שמחפשים ביוגרפיה קצרה בעברית, העליתי כזו למאמרי הפורום לפני כמה ימים. חפשו בקטגוריה "ביוגרפיות של חברי הלהקה" מתוך המאמרים. כן פתחתי גלריה עם תמונות מאתמול. חלק מהתמונות כבר הועלו, אך יש עוד אחרות. להזכירכם, גם אתם יכולים להעלות תמונות לגלריה, ישירות. לחדשים מכם, אציין שיש לנו אוסף מאמרים לא קטן (שילך ויגדל עם הזמן, אי"ה), שאלות נוספות, דיסקוגרפיה הסוקרת את כל אלבומי הלהקה, ושרשורים רבים בארכיון, בהם אוצר בלום של מידע. שיטוט נעים! תגובות התקשורת להופעת האיחוד לא רק בפורומנו היתה התרגשות - בכל מקום בו בדקתי היו תגובות חיוביות מאוד להופעה של הפלויד: הן מצד אוהדים ומאזינים מהשורה - חלקם אפילו אנשים שאינם אוהבים את המוסיקה של פינק פלויד בדרך כלל - והן מצד עתונאים ומבקרים. ביקורות אוהדות הופיעו כבר ב"בילבורד", ב-NME ובפורומים בהם מסתובבים חברי עדות עתונאי המוסיקה. ההרגשה הכללית היא שהפלויד לא אכזבו, והביצועים היו מרשימים ומרגשים. מצויינת לטובה גם ההקדשה לסיד. אני מניחה שהסיקור יתרחב במהלך הימים הקרובים. מדורי הרכילות מדווחים אף הם על אווירה טובה בקרב מחנה הפלויד, לפני ההופעה. גילמור ו-ווטרס ניצפו מחייכים חיוכים רחבים ולוחצים ידיים באזור האח"מים לפני ההופעה, לתדהמתם של אוהדים שנקלעו למקום. ומה הלאה? גילמור עובד בימים אלו על אלבום סולו, וכך גם ריק רייט. ווטרס עסוק בעיבוד "החומה" למחזמר, ביציאת האופרה שלו, Ca Ira, ובהמשך העבודה על אלבום הסולו שלו. נראה, לכן, שהופעות נוספות או אלבום משותף, אינם על האג'נדה של הארבעה. אך מהערות שפלטו אתמול נראה שהם לא פוסלים את זה - וזה היה עוד לפני ההופעה המנצחת שלהם, בערב. נחכה ונראה. אם אזכר במה ששכחתי, אעלה חלק ג'.
ציףציף1000
New member
חזרת לסורך, מה? 
ואפילו לא שמת לב איך נהיית גיבור היום, אתמול, כאשר מעריץ הזוי הסתמך על מאמרך האלמותי אודות Meddle כהוכחה לכך שגילמור היה מתנדב בקיבוץ.
ואפילו לא שמת לב איך נהיית גיבור היום, אתמול, כאשר מעריץ הזוי הסתמך על מאמרך האלמותי אודות Meddle כהוכחה לכך שגילמור היה מתנדב בקיבוץ.
שמעי סיפור.
הייתי אתמול בחנות 'קצת אחרת' בתל-אביב ביחד עם עידית [נימרודל], והיא סיפרה למוכר שהיה שם על העבר הקיבוצניקי המופרך של גילמור. במקום לצחוק הוא אמר, בשיא הרצינות, שהוא באמת התנדב בקיבוץ, בשנת 1963 אאל"ט, ואפילו ידע לומר שזה היה קיבוץ בשרון, שהוא לא זכר באותו רגע את שמו. צריך לברר את העניין. אני, בכל אופן, המצאתי לחלוטין כשכתבתי את זה. מה את אומרת?
הייתי אתמול בחנות 'קצת אחרת' בתל-אביב ביחד עם עידית [נימרודל], והיא סיפרה למוכר שהיה שם על העבר הקיבוצניקי המופרך של גילמור. במקום לצחוק הוא אמר, בשיא הרצינות, שהוא באמת התנדב בקיבוץ, בשנת 1963 אאל"ט, ואפילו ידע לומר שזה היה קיבוץ בשרון, שהוא לא זכר באותו רגע את שמו. צריך לברר את העניין. אני, בכל אופן, המצאתי לחלוטין כשכתבתי את זה. מה את אומרת?
ציףציף1000
New member
זה לא סביר
גילמור היה בחזקת הוריו עד גיל 16, אז היגרו לארה"ב. גילמור ואחיו נותרו מאחור בקיימברידג', וגילמור נאלץ להאבק למחייתו. לדברי חבריו, הוא היה אז חסר כל. באותה שנה, 1963, הוא הקים את ההרכב המוקדם של Joker's Wild, ומאז ועד הצטרפותו לפלויד, הקדיש את כל זמנו למוסיקה. כך על פי הביוגרפיה של שאפנר. שאפנר אינו מזכיר תקופה כלשהי בקיבוץ. עד כמה זה סביר שנער בן 16, חסר כל וללא משפחה, יסע לחצי שנה לקיבוץ בישראל? ומתי בדיוק? לפיכך הסיפור לפיו הוא היה מתנדב בקיבוץ הוא מבחינתי בחזקת אגדה אורבנית, עד שאראה הוכחות חותכות. (מה גם שבאותם ימים לא היו מתנדבים רבים בקיבוצים; זה הפך לטרנד רק בעקבות מלחמת ששת הימים, בשנת 1967).
גילמור היה בחזקת הוריו עד גיל 16, אז היגרו לארה"ב. גילמור ואחיו נותרו מאחור בקיימברידג', וגילמור נאלץ להאבק למחייתו. לדברי חבריו, הוא היה אז חסר כל. באותה שנה, 1963, הוא הקים את ההרכב המוקדם של Joker's Wild, ומאז ועד הצטרפותו לפלויד, הקדיש את כל זמנו למוסיקה. כך על פי הביוגרפיה של שאפנר. שאפנר אינו מזכיר תקופה כלשהי בקיבוץ. עד כמה זה סביר שנער בן 16, חסר כל וללא משפחה, יסע לחצי שנה לקיבוץ בישראל? ומתי בדיוק? לפיכך הסיפור לפיו הוא היה מתנדב בקיבוץ הוא מבחינתי בחזקת אגדה אורבנית, עד שאראה הוכחות חותכות. (מה גם שבאותם ימים לא היו מתנדבים רבים בקיבוצים; זה הפך לטרנד רק בעקבות מלחמת ששת הימים, בשנת 1967).
crazy diamond 84
New member
מה קורה לגילמור?
בזמן האחרון מתגלים דברים חדשים עליו. תקנו אותי אם אני טועה ותוסיפו את שלכם כמובן אם יש. *אחרי שנודע על האיחוד, התגלה שגילמור זה שמנע את האיחוד קודם לכן והיה צריך לשכנע אותו רק לדבר על זה. ווטרס לא חשב פעמיים להרים אליו טלפון. * לאורך כל ההופעה כמעט ולא חייך כאילו הכריחו אותו והוא עוד יכול להתחרט. היה מפוקס כולו בשירה ובגיטרה כרגיל. ווטרס הרגיש בבית, נינוח, מחייך. העולם התהפך תגידו? או שקרה פה חילופי תפקידים נוסח "עימות חזיתי"(קייג` את טרבולטה)??? * "אל תקרא לי דייב, קוראים לי דיוויד" אה וואלה? איזה מין תשובה זו? מה הכבידות? מה הוא בטירונות? טוב שהוא לא אמר "מה נהיינו חברים?, שכבנו במארבים ביחד?, חיפינו אחד על השני בעזה? אל תקרא לי דיוויד, קרא לי הסמל, ותעביר את זה לכל העיתונאים האחרים. חתיכת.....". תוריד את האף. אם לא יהיה המשך ללהקה, לא אתפלא מי אחראי לזה.
בזמן האחרון מתגלים דברים חדשים עליו. תקנו אותי אם אני טועה ותוסיפו את שלכם כמובן אם יש. *אחרי שנודע על האיחוד, התגלה שגילמור זה שמנע את האיחוד קודם לכן והיה צריך לשכנע אותו רק לדבר על זה. ווטרס לא חשב פעמיים להרים אליו טלפון. * לאורך כל ההופעה כמעט ולא חייך כאילו הכריחו אותו והוא עוד יכול להתחרט. היה מפוקס כולו בשירה ובגיטרה כרגיל. ווטרס הרגיש בבית, נינוח, מחייך. העולם התהפך תגידו? או שקרה פה חילופי תפקידים נוסח "עימות חזיתי"(קייג` את טרבולטה)??? * "אל תקרא לי דייב, קוראים לי דיוויד" אה וואלה? איזה מין תשובה זו? מה הכבידות? מה הוא בטירונות? טוב שהוא לא אמר "מה נהיינו חברים?, שכבנו במארבים ביחד?, חיפינו אחד על השני בעזה? אל תקרא לי דיוויד, קרא לי הסמל, ותעביר את זה לכל העיתונאים האחרים. חתיכת.....". תוריד את האף. אם לא יהיה המשך ללהקה, לא אתפלא מי אחראי לזה.
עדיף שלא יתאחדו
למי ששכח, החל מ-DSOTM, כל הטקסטים נכתבו על-ידי ווטרס והוא היה שותף בחלק ניכר מהלחנים. בשני העשורים האחרונים הוא מצא נגנים חדשים שמבינים אותו ונותנים לו חופש פעולה. נכון ש-TFC ובוודאי התקליטים שעשה לבד שונים מאוד ממה שנעשה על-ידי הלהקה, אבל זה מה שהבנאדם רוצה לעשות ושאר חברי הלהקה - לא. גם אם הלהקה תתאחד, ברור שהיא לא הולכת לחזור לקו שאפיין אותה ב-1968-1973 ואין סיכוי לשמוע יצירות חדשות ברמה של Echoes, או אפילו Set the controls. אם היה סיכוי כזה, היינו רואים יצירות כאלה כבר באלבומי הסולו של 1978. (אני לא מדבר על 1967 מסיבות טריויאליות, אני מניח.) לכן, אין טעם לאיחוד מחדש. יש להם את היצירה הגאונית שלהם עד כה, וחבל להכתים אותה במשהו שהוא (הרבה) פחות מגאוני.
למי ששכח, החל מ-DSOTM, כל הטקסטים נכתבו על-ידי ווטרס והוא היה שותף בחלק ניכר מהלחנים. בשני העשורים האחרונים הוא מצא נגנים חדשים שמבינים אותו ונותנים לו חופש פעולה. נכון ש-TFC ובוודאי התקליטים שעשה לבד שונים מאוד ממה שנעשה על-ידי הלהקה, אבל זה מה שהבנאדם רוצה לעשות ושאר חברי הלהקה - לא. גם אם הלהקה תתאחד, ברור שהיא לא הולכת לחזור לקו שאפיין אותה ב-1968-1973 ואין סיכוי לשמוע יצירות חדשות ברמה של Echoes, או אפילו Set the controls. אם היה סיכוי כזה, היינו רואים יצירות כאלה כבר באלבומי הסולו של 1978. (אני לא מדבר על 1967 מסיבות טריויאליות, אני מניח.) לכן, אין טעם לאיחוד מחדש. יש להם את היצירה הגאונית שלהם עד כה, וחבל להכתים אותה במשהו שהוא (הרבה) פחות מגאוני.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.