ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 3.6.06 ../images/Emo124.gif
PULSE - מסיבת העתונאים היום היתה אמורה להערך בלונדון מסיבת העתונאים לרגל יציאת PULSE, בהשתתפות שלושת הפלוידים: גילמור, מייסון ורייט. אין עוד פרטים על מה הלך שם. ניק מייסון מצטרף לעוד הופעות ניק מייסון הודיע שיצטרף לווטרס גם בכמה הופעות ברגל האמריקאית של הטור שלו: במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, 12/13 בספטמבר, ובהוליווד בול בלוס אנג'לס, ב-5, ה-6 וה-8 לאוקטובר. וכך יוצא, שמייסון ינגן עם ווטרס בכחצי מהטור שלו. שלשום, ב-1 ביולי, הופיעו ווטרס ומייסון בהייד פארק, כחלק מאחד מפסטיבלי הקייץ הפוקדים את הממלכה המאוחדת בימים אלו. הפסטיבל נפל, אבל, על משחק הכדורגל בו הודחה אנגליה מהמונדיאל. רבים בחרו להעדר עקב המשחק. המארגנים, ברוב חוכמתם, בחרו להקרין את המשחק בשידור ישיר, מעל גבי מסכי הענק שבפארק, במקביל להופעות. הקהל העדיף לצפות במסכים. למרות זאת, הדיווחים טוענים שההופעה היתה מצויינת, ועלתה על הופעות קודמות באותו טור, מבחינת הדינמיקה והאנרגיה של הלהקה. הסטליסט היה זהה להופעות קודמות, וחדי האוזן והעין לא הבחינו בפלייבק. אבל אולי ווטרס למד להסוות אותו טוב. כמו בנווה-חומוס, גם כאן הבטיח ווטרס בסוף לקהל ש"אנחנו נחזור שוב!". ראיון עם ווטרס ב"טיימס" ה"טיימס" פרסם ראיון חדש עם ווטרס, לפני כמה ימים. המראיין היה פיטר פאפידס, עתונאי מוסיקה ידוע. פאפידס לא התכוון לתת לווטרס חיים קלים. כמה מהדברים: "55,000 אנשים הגיעו למקום באישון לילה. מדהים", אומר ווטרס על ההופעה בנווה-חומוס. וכאן, לוקח פאפידס את ווטרס למסע אחורה בזמן, להופעות הראשונות של DSOTM: "ניגנו בתאטרונים בלבד. והסטליסט שלנו היה קשיח: בחלק הראשון ניגנו את האלבום הקודם. בחצי השני, עלינו וניגנו את האלבום החדש. וזהו. בלי בקשות מהקהל. Fuck you all." וזה, אומר פאפידס, היה המוטו של היחסים בין ווטרס לבין קהלו - "היחסים הכי דיספונקציונליים בין אמן לקהלו מעולם". פאפידס מזכיר את אינצידנט היריקה במונטריאול, שהיווה השראה ל"החומה", אלבום אשר תואר, מאוחר יותר, ע"י גילמור כ"אחד מהאנשים הכי ברי-מזל בעולם, מוציא סדרת חרפות וזעם כלפי אנשים שלא עשו לו מאומה מעולם." "ווטרס מסכים אתו. "הייתי מנותק מעצמי, וכתוצאה מכך, מנותק מכל אדם אחר." זוהי הודאה נדירה מצדו של ווטרס, הידוע בגישתו האגרסיבית. מודעות עצמית אינה טבעית עבורו, לדבריו. אך בימים אלו, הוא יכול להתמודד עם מחמאה בלי שיחשוב דברים קשים על האדם הנותן לו את המחמאה. הוא מצליח לעשות את זה בגלל שהוא "נפטר מאותו שופט שיושב על הכתף שלך ואומר לך שאתה בן זונה. כלומר, השופט שלי היה דמות בעלת עוצמה, במשך כל חיי. בגלל זה לפני שלושים שנה הייתי כל כך נוקשה כלפי כולם." פאפידס חוזר ל-live 8: "עשרים ושלוש הדקות בהן גנבו הפלויד את ההצגה, איפשרו לאוהדים לדמיין שאיחוד מלא הוא אפשרי." ווטרס, כזכור, אמר בעקבות ההופעה שהוא פתוח לרעיון של טור עם הלהקה, אך מעוניין בכך פחות ממנו. המצב לא השתנה בשנה שעברה מאז. ווטרס: "מנקודת המבט שלי אין שום מכשול בפני עבודה משותפת נוספת. יהיה צורך במו"מ רגשי כלשהו בינינו כדי שנוכל לעבוד ביחד, ואני לא בטוח שדייב מעוניין בכך. היה לו את ה"בייבי" שלו במשך עשרים שנה, והוא לא רוצה לוותר על אחיזתו בו." פאפידס: "זה מצב מסובך. גילמור ללא ספק מרגיש שפינק פלויד שייכת לו כמו לכל אחד אחר. בפרמיירה של מחזהו של טום סטופארד, "רוק'נ'רול", בו מאוזכרים הפלויד [ראו ה"חשדות" הקודמים, בטאגליינס - צ.] היה זה גילמור שהלך על השטיח האדום, לא ווטרס. אף כי לגיטריסט הזכות החוקית להוציא אלבומים תחת השם "פינק פלויד", נראה שהוא אינו מעוניין בכך. לווטרס אסור להשתמש בשם, אך הוא יותר פתוח לרעיון (של הקלטת אלבום). באופן בלתי נמנע, מצב זה יוצר מתח. כאשר גילמור לקח פרס בשם הלהקה ב UK Hall of Fame בשנה שעברה, הוא הודה מעל הבמה לכולם - מסיד בארט לווטרס - ש"נסעו אתנו בנסיעה מטורפת זאת". ווטרס, שפרצופו הענק ניבט ממסך-ענק מאחורי גילמור, לא אהב את הרעיון שהוא היה רק "נוסע" באודיסאה של פינק פלויד." ווטרס מופתע כאשר פאפידס מספר לו ש-PULSE עומד לצאת החודש, ושב-DVD כלולה הופעה מלאה של DSOTM: "האמנם? לא ידעתי. וויתרתי [על הפלויד כשלישיה] לאחר ששמעתי את גרסת הרגאיי ל-Money (מ-Delicate Sound of Thunder). אני זוכר שנשכבתי על הרצפה מרוב צחוק, עם רגליי באוויר." ווטרס אינו מכיר את גרסת הרגאיי ל-DSOTM, תחת השם Dub Side of the Moon. אבל הוא מכיר את גרסת הקאנטרי ל"החומה", שהקליטו Luther Wright and the Wrongs. הוא גם לא מתעניין במיוחד בלהקות אחרות, ואומר ששמע רק את OK Computer, פעם אחת, ולא התרשם. כאשר פאפידס אומר לו שהאלבום נחשב ל"Dark side של הדור הזה - אלבום על עולם אמיץ אך מנוכר", ווטרס אומר שהוא היה מעדיף לשמוע דברים דומים מג'ון לנון או ניק דרייק "רק שהם קצת מתים, לצערי". פאפידס מחליט ללכת עד הסוף: האם ווטרס שמע את אלבומה האחרון של להקת Abba, אלבום שלדעת פאפידס מכיל עולם-צללים ברגמני, הדומה לזה המתואר ב-Animals?. ווטרס נותן בו מבט "כאילו הקאתי בארון הבגדים שלו". פאפידס לא מוותר: "שיר הנושא של האלבום - the visitors - נכתב מנקודת מבט של דיסידנט רוסי המחכה לשמוע את הנקישה הפטאלית על הדלת. "Very you, that", מסכם פאפידס. גם התשובה של ווטרס, כותב פאפידס, היתה מאוד "הוא": "אבבא? מהתיבה הראשונה שלהם ששמעתי, הייתי מאזין-לשעבר." האלבום האחרון שווטרס קנה היה החדש של ניל יאנג, אלבום אנטי-בוש שהוקלט בשבועיים. "לא מפליא", כותב פאפידס, "לאור אי-האמון בשלטונות, שיירש ווטרס מאמו הקומוניסטית". ווטרס מספר שהוא כתב הרבה שירים מאז אלבומו האחרון, ATD, והאלבום החדש רחוק מסיום. למה לוקח לו 13 שנים לכתוב אלבום? "ככה. אני מתחיל משהו בהתלהבות, ואז דעתי מוסחת, בגלל פרוייקטים אחרים - Ca Ira, או הגירושים שלי לפני כמה שנים." ווטרס, הגרוש בפעם השלישית, חי עם ארוסתו לורי דרנינג במנהטן, משחק גולף, ויוצא לבלות הרבה. אחד מידידיו החדשים הוא הכלכלן ג'פרי זאקס. בעקבות ידידותם, החליט ווטרס לתמוך בכפר בסנגאל. הוא יעשה זאת ע"י תרומה כספית למשך 5 השנים הבאות, קניית דשן עבור הכפריים, ורשתות נגד יתושים. פאפידס שואל האם התמיכה בסנגלים יותר מרגיעה, עבורו, מאשר שנים של פסיכותרפיה. "אני כבר לא הולך לתרפיסט, אבל אתה לא מרגיש מאושר יותר רק מדבר אחד. עברתי מסע של טרנספורמציה אישית - עם הורות, והזוגיות שנכשלה, וכל שאר הדברים שמשנים אותך." פאפידס: "ואם ווטרס באמת נמצא במקום של שלווה יחסית, אני אומר לו שזה חבל שחברויות-ילדות נעלמו לפני שהיה יכול לחלוק חלק מהשלווה הזו עמן. ווטרס מנסה לענות, אבל אז מגלה שמאגר הדעות שלו נותר ריק. "האמנם?" הוא מושך בכתפיו. "אני באמת לא יודע. אני סתם נהנה מהחיים. אולי זה מספיק." יוצא ספרם של וורנון פיץ' וריצ'רד מהון על "החומה" בעקבות ספרו של ג'ון האריס על DSOTM, אשר יצא בשנה שעברה, יוצא עכשיו גם ספר על "החומה", שחיברו וורנון פיץ' וריצ'רד מהון. פיץ' הוא פלוידולוג ידוע. בספר, שנסמך על מחקר בן 10 שנים, כולל ראיונות עם הנוגעים בדבר, יש תאור מפורט של הליך ההקלטה של האלבום, ניתוח של כל שיר ושיר, סקירה טכנית של הופעות "החומה", ועוד. יתכן שחלק מהנוגעים בדבר תרמו קטעים כתובים לספר. כן כולל הספר מאות תמונות. הספר נקרא Comfortably Numb - A History of The Wall, והוא ייצא רשמית בסוף יולי.
PULSE - מסיבת העתונאים היום היתה אמורה להערך בלונדון מסיבת העתונאים לרגל יציאת PULSE, בהשתתפות שלושת הפלוידים: גילמור, מייסון ורייט. אין עוד פרטים על מה הלך שם. ניק מייסון מצטרף לעוד הופעות ניק מייסון הודיע שיצטרף לווטרס גם בכמה הופעות ברגל האמריקאית של הטור שלו: במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, 12/13 בספטמבר, ובהוליווד בול בלוס אנג'לס, ב-5, ה-6 וה-8 לאוקטובר. וכך יוצא, שמייסון ינגן עם ווטרס בכחצי מהטור שלו. שלשום, ב-1 ביולי, הופיעו ווטרס ומייסון בהייד פארק, כחלק מאחד מפסטיבלי הקייץ הפוקדים את הממלכה המאוחדת בימים אלו. הפסטיבל נפל, אבל, על משחק הכדורגל בו הודחה אנגליה מהמונדיאל. רבים בחרו להעדר עקב המשחק. המארגנים, ברוב חוכמתם, בחרו להקרין את המשחק בשידור ישיר, מעל גבי מסכי הענק שבפארק, במקביל להופעות. הקהל העדיף לצפות במסכים. למרות זאת, הדיווחים טוענים שההופעה היתה מצויינת, ועלתה על הופעות קודמות באותו טור, מבחינת הדינמיקה והאנרגיה של הלהקה. הסטליסט היה זהה להופעות קודמות, וחדי האוזן והעין לא הבחינו בפלייבק. אבל אולי ווטרס למד להסוות אותו טוב. כמו בנווה-חומוס, גם כאן הבטיח ווטרס בסוף לקהל ש"אנחנו נחזור שוב!". ראיון עם ווטרס ב"טיימס" ה"טיימס" פרסם ראיון חדש עם ווטרס, לפני כמה ימים. המראיין היה פיטר פאפידס, עתונאי מוסיקה ידוע. פאפידס לא התכוון לתת לווטרס חיים קלים. כמה מהדברים: "55,000 אנשים הגיעו למקום באישון לילה. מדהים", אומר ווטרס על ההופעה בנווה-חומוס. וכאן, לוקח פאפידס את ווטרס למסע אחורה בזמן, להופעות הראשונות של DSOTM: "ניגנו בתאטרונים בלבד. והסטליסט שלנו היה קשיח: בחלק הראשון ניגנו את האלבום הקודם. בחצי השני, עלינו וניגנו את האלבום החדש. וזהו. בלי בקשות מהקהל. Fuck you all." וזה, אומר פאפידס, היה המוטו של היחסים בין ווטרס לבין קהלו - "היחסים הכי דיספונקציונליים בין אמן לקהלו מעולם". פאפידס מזכיר את אינצידנט היריקה במונטריאול, שהיווה השראה ל"החומה", אלבום אשר תואר, מאוחר יותר, ע"י גילמור כ"אחד מהאנשים הכי ברי-מזל בעולם, מוציא סדרת חרפות וזעם כלפי אנשים שלא עשו לו מאומה מעולם." "ווטרס מסכים אתו. "הייתי מנותק מעצמי, וכתוצאה מכך, מנותק מכל אדם אחר." זוהי הודאה נדירה מצדו של ווטרס, הידוע בגישתו האגרסיבית. מודעות עצמית אינה טבעית עבורו, לדבריו. אך בימים אלו, הוא יכול להתמודד עם מחמאה בלי שיחשוב דברים קשים על האדם הנותן לו את המחמאה. הוא מצליח לעשות את זה בגלל שהוא "נפטר מאותו שופט שיושב על הכתף שלך ואומר לך שאתה בן זונה. כלומר, השופט שלי היה דמות בעלת עוצמה, במשך כל חיי. בגלל זה לפני שלושים שנה הייתי כל כך נוקשה כלפי כולם." פאפידס חוזר ל-live 8: "עשרים ושלוש הדקות בהן גנבו הפלויד את ההצגה, איפשרו לאוהדים לדמיין שאיחוד מלא הוא אפשרי." ווטרס, כזכור, אמר בעקבות ההופעה שהוא פתוח לרעיון של טור עם הלהקה, אך מעוניין בכך פחות ממנו. המצב לא השתנה בשנה שעברה מאז. ווטרס: "מנקודת המבט שלי אין שום מכשול בפני עבודה משותפת נוספת. יהיה צורך במו"מ רגשי כלשהו בינינו כדי שנוכל לעבוד ביחד, ואני לא בטוח שדייב מעוניין בכך. היה לו את ה"בייבי" שלו במשך עשרים שנה, והוא לא רוצה לוותר על אחיזתו בו." פאפידס: "זה מצב מסובך. גילמור ללא ספק מרגיש שפינק פלויד שייכת לו כמו לכל אחד אחר. בפרמיירה של מחזהו של טום סטופארד, "רוק'נ'רול", בו מאוזכרים הפלויד [ראו ה"חשדות" הקודמים, בטאגליינס - צ.] היה זה גילמור שהלך על השטיח האדום, לא ווטרס. אף כי לגיטריסט הזכות החוקית להוציא אלבומים תחת השם "פינק פלויד", נראה שהוא אינו מעוניין בכך. לווטרס אסור להשתמש בשם, אך הוא יותר פתוח לרעיון (של הקלטת אלבום). באופן בלתי נמנע, מצב זה יוצר מתח. כאשר גילמור לקח פרס בשם הלהקה ב UK Hall of Fame בשנה שעברה, הוא הודה מעל הבמה לכולם - מסיד בארט לווטרס - ש"נסעו אתנו בנסיעה מטורפת זאת". ווטרס, שפרצופו הענק ניבט ממסך-ענק מאחורי גילמור, לא אהב את הרעיון שהוא היה רק "נוסע" באודיסאה של פינק פלויד." ווטרס מופתע כאשר פאפידס מספר לו ש-PULSE עומד לצאת החודש, ושב-DVD כלולה הופעה מלאה של DSOTM: "האמנם? לא ידעתי. וויתרתי [על הפלויד כשלישיה] לאחר ששמעתי את גרסת הרגאיי ל-Money (מ-Delicate Sound of Thunder). אני זוכר שנשכבתי על הרצפה מרוב צחוק, עם רגליי באוויר." ווטרס אינו מכיר את גרסת הרגאיי ל-DSOTM, תחת השם Dub Side of the Moon. אבל הוא מכיר את גרסת הקאנטרי ל"החומה", שהקליטו Luther Wright and the Wrongs. הוא גם לא מתעניין במיוחד בלהקות אחרות, ואומר ששמע רק את OK Computer, פעם אחת, ולא התרשם. כאשר פאפידס אומר לו שהאלבום נחשב ל"Dark side של הדור הזה - אלבום על עולם אמיץ אך מנוכר", ווטרס אומר שהוא היה מעדיף לשמוע דברים דומים מג'ון לנון או ניק דרייק "רק שהם קצת מתים, לצערי". פאפידס מחליט ללכת עד הסוף: האם ווטרס שמע את אלבומה האחרון של להקת Abba, אלבום שלדעת פאפידס מכיל עולם-צללים ברגמני, הדומה לזה המתואר ב-Animals?. ווטרס נותן בו מבט "כאילו הקאתי בארון הבגדים שלו". פאפידס לא מוותר: "שיר הנושא של האלבום - the visitors - נכתב מנקודת מבט של דיסידנט רוסי המחכה לשמוע את הנקישה הפטאלית על הדלת. "Very you, that", מסכם פאפידס. גם התשובה של ווטרס, כותב פאפידס, היתה מאוד "הוא": "אבבא? מהתיבה הראשונה שלהם ששמעתי, הייתי מאזין-לשעבר." האלבום האחרון שווטרס קנה היה החדש של ניל יאנג, אלבום אנטי-בוש שהוקלט בשבועיים. "לא מפליא", כותב פאפידס, "לאור אי-האמון בשלטונות, שיירש ווטרס מאמו הקומוניסטית". ווטרס מספר שהוא כתב הרבה שירים מאז אלבומו האחרון, ATD, והאלבום החדש רחוק מסיום. למה לוקח לו 13 שנים לכתוב אלבום? "ככה. אני מתחיל משהו בהתלהבות, ואז דעתי מוסחת, בגלל פרוייקטים אחרים - Ca Ira, או הגירושים שלי לפני כמה שנים." ווטרס, הגרוש בפעם השלישית, חי עם ארוסתו לורי דרנינג במנהטן, משחק גולף, ויוצא לבלות הרבה. אחד מידידיו החדשים הוא הכלכלן ג'פרי זאקס. בעקבות ידידותם, החליט ווטרס לתמוך בכפר בסנגאל. הוא יעשה זאת ע"י תרומה כספית למשך 5 השנים הבאות, קניית דשן עבור הכפריים, ורשתות נגד יתושים. פאפידס שואל האם התמיכה בסנגלים יותר מרגיעה, עבורו, מאשר שנים של פסיכותרפיה. "אני כבר לא הולך לתרפיסט, אבל אתה לא מרגיש מאושר יותר רק מדבר אחד. עברתי מסע של טרנספורמציה אישית - עם הורות, והזוגיות שנכשלה, וכל שאר הדברים שמשנים אותך." פאפידס: "ואם ווטרס באמת נמצא במקום של שלווה יחסית, אני אומר לו שזה חבל שחברויות-ילדות נעלמו לפני שהיה יכול לחלוק חלק מהשלווה הזו עמן. ווטרס מנסה לענות, אבל אז מגלה שמאגר הדעות שלו נותר ריק. "האמנם?" הוא מושך בכתפיו. "אני באמת לא יודע. אני סתם נהנה מהחיים. אולי זה מספיק." יוצא ספרם של וורנון פיץ' וריצ'רד מהון על "החומה" בעקבות ספרו של ג'ון האריס על DSOTM, אשר יצא בשנה שעברה, יוצא עכשיו גם ספר על "החומה", שחיברו וורנון פיץ' וריצ'רד מהון. פיץ' הוא פלוידולוג ידוע. בספר, שנסמך על מחקר בן 10 שנים, כולל ראיונות עם הנוגעים בדבר, יש תאור מפורט של הליך ההקלטה של האלבום, ניתוח של כל שיר ושיר, סקירה טכנית של הופעות "החומה", ועוד. יתכן שחלק מהנוגעים בדבר תרמו קטעים כתובים לספר. כן כולל הספר מאות תמונות. הספר נקרא Comfortably Numb - A History of The Wall, והוא ייצא רשמית בסוף יולי.
