ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 25.6.06 ../images/Emo124.gif
ואנחנו מתחילים לחזור, לאט לאט, לשגרה, עם מעט חשדות שהצטברו. נתחיל עם כמה חשדות רגילים, ונגיע בסוף לחשד המרתק של השבוע - אולי של החודשים האחרונים - אם לא סופרים את הופעתו של רוג'ר בנווה חומוס. הטור של ווטרס ממשיך לאחר השיא בנווה חומוס, חוזר ווטרס אל הקרקע, עם הופעה במוסקבה, אמש. על פי הדיווחים, הקהל הרוסי, בניגוד אלינו, שתק במשך רוב המופע. לדברי צופה אחד, ווטרס שר את Us and Them, בעצמו. ווטרס הוסיף גם הופעה נוספת, ברוטרדם, ב-7 ביולי (בנוסף על הופעה בקייב, ב-8 ביולי, שהוספה לפני כמה ימים). הופעות אלו באות במקום העלאת Ca Ira בפולין, שנדחתה לאוגוסט, כזכור. בינתיים, הודיע ניק מייסון שהוא יצטרף לווטרס לעוד הופעה - החמישי בטור הזה. מייסון כבר ניגן עם ווטרס בריקיאוויק, והוא צפוי לנגן אתו גם בהייד פארק ב-1 ביולי, ב-29 ביוני בקורק, אירלנד, ב-12 ביולי בלוקה, איטליה, וכמובן ב-14 ביולי במאגני-קור, בצרפת. סיד בארט במחזהו החדש של טום סטופארד אולי החשד המעניין בזמן האחרון: המחזאי הבריטי המהולל, סר טום סטופארד, מעלה בימים אלו מחזה חדש, בשם "רוק'נ'רול". המחזה, שכבר הוכתר ע"י ה"אובזרבר" כ"מבריק", וזוכה לשבחי הביקורת בכלל, עוסק בשנות השישים, וברעיונות החופש, המרד והזהות, שהעסיקו את הדור הצעיר באותה תקופה, בין היתר דרך בחינת חייו ודמותו של סיד בארט. סטופארד נולד בצ'כוסלובקיה - שבה מתרחש חלק מהמחזה החדש - בשנת 1937, למשפחה יהודית. רוב קרוביו נרצחו בשואה. הוריו ברחו למזרח הרחוק, ובמהלך המלחמה נהרג אביו ע"י היפנים. אמו האלמנה התחתנה עם קצין בריטי בשם סטופארד, וכך הגיע טום לאנגליה. הוא החל לעבוד כעתונאי עוד בשנות העשרה של חייו, ובמקביל החל לכתוב מחזות. כיום, נחשב סטופארד לאחד המחזאים הבריטים הגדולים ביותר במאה העשרים - ואולי אחד המחזאים הגדולים בעולם, בכלל. כמה ממחזותיו תורגמו לעברית והועלו בארץ: "הדבר האמיתי", ו"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" (מחזה מבריק ומומלץ ביותר. גם את "הדבר האמיתי" ראיתי או קראתי, אבל אני זוכרת ממנו מעט). מחזהו החדש, "רוק'נ'רול" עוסק, בארועים שקרו בשני מקומות שונים, לכאורה. הראשון הוא פראג, שם עוקב סטופארד אחר קבוצת צעירים, חברי להקת הרוק Plastic People of the Universe (הלהקה היא אמיתית) ומה שעבר עליהם בתקופה שבין ה"אביב של פראג" בשנת 1968 (תקופה קצרה בה היה בצ'כוסלובקיה שלטון ליברלי, לפני שהרוסים פלשו לשם, והקימו מחדש את השלטון הקומוניסטי) ועד נפילתו הסופית של הקומוניזם במדינה, בשנת 1989. המקום השני בו מתרחש המחזה הוא אוניברסיטת קיימברידג', שם מסרב פרופסור מקס מורו, קומוניסט אדוק, לנטוש את אמונותיו בבולשביזם, גם לנוכח הדיכוי הסובייטי בצ'כוסלובקיה. בגנו האנגלי הפורח, הוא מתעמת עם ידידיו, תומכי החירות והליברליזם. עבור סטופארד, הרוק של שנות השישים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדמותם של הרוקרים הצ'כיים, שנרדפו ע"י המימסד, והסטודנטים הבריטיים, הוא מהות החירות, המרד, עיצוב הזהות האישית, האנושיות - אותם ערכים שעמדו במרכז השיח של אותן שנים. זהו האתוס של הרוק, אותו אני מזכירה כאן בפורום, מדי פעם, אתוס שעל ברכיו גדלתי גם אני. וסיד בארט - דמותו מופיעה לאורך כל המחזה, כשהיא משמשת השראה לדמויות, ומראה (ראי) למעשיהן וערכיהן. סיד של המחזה הוא, לדברי כמה מבקרים, בן דמותו של האל האבוד פאן - סמל הנעורים, החירות, ההוללות, חוסר האחריות - והמוסיקה. סטופארד בחר בסיד בכוונה, כמי ש"פרש מהמירוץ", כאמן שנשאר נאמן לעצמו, וכמי שמסמל "יופי, מוות, זמניות", לדבריו. "התמונות שלו בספרים מאוד מרגשות. יש צילום שלו שבו הוא נראה כמו מלאך-עליון אפל". הביקורות באנגליה כבר מהללות את המחזה, שהבכורה שלו התקיימה רק בתחילת חודש זה. המחזה בויים ע"י אחד מבכירי בימאי התאטרון האנגלי, סר טרבור נאן. על פי הדיווחים, בין הצופים בערב הבכורה היו חברי U2, ואצלב האבל, מיק ג'אגר... ודייב גילמור. לא ידוע אם סיד בארט מודע, בכלל, לכך שנכתב עליו מחזה.
ואנחנו מתחילים לחזור, לאט לאט, לשגרה, עם מעט חשדות שהצטברו. נתחיל עם כמה חשדות רגילים, ונגיע בסוף לחשד המרתק של השבוע - אולי של החודשים האחרונים - אם לא סופרים את הופעתו של רוג'ר בנווה חומוס. הטור של ווטרס ממשיך לאחר השיא בנווה חומוס, חוזר ווטרס אל הקרקע, עם הופעה במוסקבה, אמש. על פי הדיווחים, הקהל הרוסי, בניגוד אלינו, שתק במשך רוב המופע. לדברי צופה אחד, ווטרס שר את Us and Them, בעצמו. ווטרס הוסיף גם הופעה נוספת, ברוטרדם, ב-7 ביולי (בנוסף על הופעה בקייב, ב-8 ביולי, שהוספה לפני כמה ימים). הופעות אלו באות במקום העלאת Ca Ira בפולין, שנדחתה לאוגוסט, כזכור. בינתיים, הודיע ניק מייסון שהוא יצטרף לווטרס לעוד הופעה - החמישי בטור הזה. מייסון כבר ניגן עם ווטרס בריקיאוויק, והוא צפוי לנגן אתו גם בהייד פארק ב-1 ביולי, ב-29 ביוני בקורק, אירלנד, ב-12 ביולי בלוקה, איטליה, וכמובן ב-14 ביולי במאגני-קור, בצרפת. סיד בארט במחזהו החדש של טום סטופארד אולי החשד המעניין בזמן האחרון: המחזאי הבריטי המהולל, סר טום סטופארד, מעלה בימים אלו מחזה חדש, בשם "רוק'נ'רול". המחזה, שכבר הוכתר ע"י ה"אובזרבר" כ"מבריק", וזוכה לשבחי הביקורת בכלל, עוסק בשנות השישים, וברעיונות החופש, המרד והזהות, שהעסיקו את הדור הצעיר באותה תקופה, בין היתר דרך בחינת חייו ודמותו של סיד בארט. סטופארד נולד בצ'כוסלובקיה - שבה מתרחש חלק מהמחזה החדש - בשנת 1937, למשפחה יהודית. רוב קרוביו נרצחו בשואה. הוריו ברחו למזרח הרחוק, ובמהלך המלחמה נהרג אביו ע"י היפנים. אמו האלמנה התחתנה עם קצין בריטי בשם סטופארד, וכך הגיע טום לאנגליה. הוא החל לעבוד כעתונאי עוד בשנות העשרה של חייו, ובמקביל החל לכתוב מחזות. כיום, נחשב סטופארד לאחד המחזאים הבריטים הגדולים ביותר במאה העשרים - ואולי אחד המחזאים הגדולים בעולם, בכלל. כמה ממחזותיו תורגמו לעברית והועלו בארץ: "הדבר האמיתי", ו"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" (מחזה מבריק ומומלץ ביותר. גם את "הדבר האמיתי" ראיתי או קראתי, אבל אני זוכרת ממנו מעט). מחזהו החדש, "רוק'נ'רול" עוסק, בארועים שקרו בשני מקומות שונים, לכאורה. הראשון הוא פראג, שם עוקב סטופארד אחר קבוצת צעירים, חברי להקת הרוק Plastic People of the Universe (הלהקה היא אמיתית) ומה שעבר עליהם בתקופה שבין ה"אביב של פראג" בשנת 1968 (תקופה קצרה בה היה בצ'כוסלובקיה שלטון ליברלי, לפני שהרוסים פלשו לשם, והקימו מחדש את השלטון הקומוניסטי) ועד נפילתו הסופית של הקומוניזם במדינה, בשנת 1989. המקום השני בו מתרחש המחזה הוא אוניברסיטת קיימברידג', שם מסרב פרופסור מקס מורו, קומוניסט אדוק, לנטוש את אמונותיו בבולשביזם, גם לנוכח הדיכוי הסובייטי בצ'כוסלובקיה. בגנו האנגלי הפורח, הוא מתעמת עם ידידיו, תומכי החירות והליברליזם. עבור סטופארד, הרוק של שנות השישים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדמותם של הרוקרים הצ'כיים, שנרדפו ע"י המימסד, והסטודנטים הבריטיים, הוא מהות החירות, המרד, עיצוב הזהות האישית, האנושיות - אותם ערכים שעמדו במרכז השיח של אותן שנים. זהו האתוס של הרוק, אותו אני מזכירה כאן בפורום, מדי פעם, אתוס שעל ברכיו גדלתי גם אני. וסיד בארט - דמותו מופיעה לאורך כל המחזה, כשהיא משמשת השראה לדמויות, ומראה (ראי) למעשיהן וערכיהן. סיד של המחזה הוא, לדברי כמה מבקרים, בן דמותו של האל האבוד פאן - סמל הנעורים, החירות, ההוללות, חוסר האחריות - והמוסיקה. סטופארד בחר בסיד בכוונה, כמי ש"פרש מהמירוץ", כאמן שנשאר נאמן לעצמו, וכמי שמסמל "יופי, מוות, זמניות", לדבריו. "התמונות שלו בספרים מאוד מרגשות. יש צילום שלו שבו הוא נראה כמו מלאך-עליון אפל". הביקורות באנגליה כבר מהללות את המחזה, שהבכורה שלו התקיימה רק בתחילת חודש זה. המחזה בויים ע"י אחד מבכירי בימאי התאטרון האנגלי, סר טרבור נאן. על פי הדיווחים, בין הצופים בערב הבכורה היו חברי U2, ואצלב האבל, מיק ג'אגר... ודייב גילמור. לא ידוע אם סיד בארט מודע, בכלל, לכך שנכתב עליו מחזה.
