ציףציף1000
New member
../images/Emo124.gif החשדות 22.1.06 ../images/Emo124.gif
On An Island אלבומו החדש של גילמור יצא לחנויות ב-6.3.06. הודעה לעתונות על כך כבר יצאה, וכל הפרטים כבר ידועים, פחות או יותר: גילמור מנגן במגוון סגנונות באלבום. עמו מנגנים שורה של אמנים ידועים: זביגנייב פרייזנר (ופיל מנזנרה) הפיקו, ופרייזנר אחראי גם על התיזמור; דייויד קרוסבי וגרהאם נאש שרים הרמוניות בשיר אחד; רוברט וואייט מנגן בקורנט (כלי נשיפה); קרוליין דייל מנגנת בצ'לו, אלאסדייר מולוי בהרמוניקה, וריק רייט על אורגן ההאמונד. נגנים נוספים: אנדי ניומארק, ווילי ווילסון וג'ד לינץ', בתופים; לוסי ווייקפורד, נבל; ג'ולז הולנד, פולי סמסון ולצ'ק מוז'דר בפסנתר (בשירים שונים), פיל מנזנרה וכריס תומס בקלידים; כריס סטיינטון וג'ורג'י פיים - המוזיקאי הוותיק - גם הם על אורגן ההמונד, וכריס לורנס וגאי פראט בבס. פראט הוא הבסיסט שעובד עם הפלויד מאז שווטרס פרש, וכזכור הוא גם חתנו של ריק רייט. יש גם שם שנשמע ישראלי בין המשתתפים: אילן אשקרי, המופקד על "תכנות", מה שזה לא יהיה. את השירים כתב גילמור יחד עם פולי סמסון, אשתו. מן הסתם היא זו שכתבה את עיקר המילים, שכן בזה היא חזקה (היא סופרת), וגילמור חלש. פולי גם שרה באחד השירים. השירים משקפים "רגשות משותפים" שלהם. חלק מהשירים הם קטעים אינסטרומנטליים, ללא מילים. עוד שני מוסיקאים המשתתפים באלבום, הם חברים וותיקים של גילמור מקיימברידג': בוב קלוז, שהיה אחד הגיטריסטים המוקדמים של הפלויד, ו-ווילי ווילסון, שהיה המתופף ב-Jokers Wild, הלהקה בה ניגן גילמור לפני הפלויד. קלוז דיבר בעבר על היותו חבר ב"מאפיה הקיימברידג'ית", יחד עם הפלוידים, אבל לא היה ידוע על כך שניגן עם גילמור בעבר. עתה מסתבר שגילמור הזכיר את קלוז כאשר התארח בתוכניתו הטלוויזיונית של חברו, ג'ולז הולנד, בשנת 2001. גילמור סיפר שם, שקלוז היה זה שפתח בפניו את עולם הבלוז, והציג בפניו את האמנים השונים שפעלו בו, באותם ימים. הבה נקווה שמישהם בעלי יוזמה יראיינו את קלוז בצורה מעמיקה יותר מבעבר - אולי אפילו ג'ון אדג'ינטון, שהתיידד אתו מאוד בזמן הפקת הסרט הדוקומנטרי שלו על סיד בארט. בחזרה לאלבום. גילמור אומר עליו: "זו היצירה הכי טובה והכי אישית שלי. הפקתו, ביחד עם חבריי המוסיקאים, היתה חוויה חיובית בהרבה רמות." את הדברים יש לקרוא לאור מסורת האנדרסטייטמנט האנגלית, שגילמור מרבה להשען עליה.
את האלבום של גילמור יהיה ניתן להשיג בכל הצינורות הרגילים, ויש להניח שהוא גם יגיע לחנויות במחוזותינו. אני אנסה לברר עם מקורותיי. התגלו סרטים נדירים של הפלויד. כנראה. מדובר בסיפור קצת מוזר, שרב בו הנסתר על הגלוי. בשנת 1991, מת ביל גרהאם, אחד ממפיקי הארועים האגדיים של שנות השישים. גרהאם היה אחראי, במידה רבה, על קידום הסצינות בחוף המערבי, החל מתקופת הפסיכדליה, בשנת 1966, ועד מותו, בתאונה. הוא היה הבעלים של אולם הפילמור בסן פרנסיסקו (ואח"כ פתח אולם בשם זהה בניו יורק. גרהאם היה בעצמו חלק מהסצינה, וכוחו היה רב מזה של מפיק ארועים סתם. מסתבר שכחלק מהההפקות שלו, הוא נהג להקליט ולהסריט את האמנים שהופיעו אצלו. בתחילה, הוא עשה זאת לאפשר לאנשים נטולי-כרטיסים לצפות במופעים מטלוויזיה במעגל סגור (או משהו דומה), במסעדה הסמוכה לאולם ומאוחר יותר עשה זאת למען ההסטוריה. בכל מקרה, הכל נעשה באופן חוקי, במקצועיות ובאיכות גבוהה מאוד. ההקלטות אוחסנו כחלק מהארכיון הענק שגרהאם צבר במשך השנים, שכלל גם פוסטרים ופריטים נוספים הקשורים ללהקות שהופיעו אצלו - שזה כמעט כל שם גדול (וקטן) בתולדות הרוק. לאחר מותו, עבר הארכיון הזה כמה ידיים. לאחרונה, מדווחה ה"וול סטריט ג'ורנל", הוא נרכש ע"י אחד בשם ביל סגאן, בסכום של 5 מיליון דולר. סגאן התחיל לפשפש במחסנים, וגילה אוצר של כ-5,000 הקלטות והסרטות כאלו, ששכבו שם בלא-מפריע, וללא דורש. יתכן שיש שם גם הקלטות של הפלויד. סגאן מתכוון להוציא את ההקלטות האלו באופן חוקי. לשם כך תדרש, כמובן, הסכמת האמנים וחברות התקליטים שלהם, דבר שייקח מן הסתם זמן רב. יתכן שעוד לפני כן, יהיה אפשר לשמוע את ההקלטות באתר שלו. ווטרס על מוצרט במסגרת חגיגות מוצרט, מראיין "רדיו 2" של ה-BBC כלמיני אמנים וסלבריטאים שמנסים לענות על השאלה "מהו מוצרט עבורי". בין המרואיינים גם ווטרס שלנו. את התכנית ניתן יהיה לשמוע בשידור ישיר ב-24 לחודש (היינו, מחרתיים), בשעה 10:30 בערב, באתר של רדיו 2. מן הסתם הם ישמרו את התכנית בארכיון במשך שבוע, כך שמי שמפספסים את השידור הישיר, יוכלו לשמוע אותה אחר כך, מתי שנוח להם. התוכנייה מסטור של חורף 1967 הועלתה ל-AFG מסמך מעניין מאוד, שנסרק והועלה ל-A Fleeting Glimpse, הוא התוכניה שחולקה לקהל במסגרת ה-package tour הבריטי בו השתתפו הפלויד, בחורף 1967. Package tours היו טורים בהם השתתפו מספר להקות ואמנים שהיו להם להיטים במצעדי הפזמונים. כל אחד מהם ניגן מספר דקות מועט, כאשר סדר העליה לבמה - ומספר הדקות שהוקצבו - היה תלוי במידת הצלחתם במצעדים באותו שבוע. להקות אלמוניות הופיעו ראשונות, וניגנו אולי שיר או שניים. הלהקה בראש הטור - כאן זה היה ג'ימי הנדריקס ולהקתו - ניגנו אולי 30 דקות. הפלויד היו הלהקה השניה או השלישית, במהלך רוב הטור. בתוכניה יש תמונות ומידע על כל אחת מהלהקות המשתתפות. דפי המידע כתובים ברמה גבוהה, יחסית לתקופה. כדאי לראות. http://www.pinkfloydz.com/slugbelch/hendrix/1.htm ונסיים, כהרגלנו מדי פעם, עם רכילות זולה אחת מתחנות הרדיו בלונדון מדווחת שהפלויד יופיעו ברויאל אלברט הול, במשך כמה לילות, בחודש נובמבר השנה. כמובן שאין כל אישור רשמי לזה מצד הלהקה, וגילמור כתב בבלוג שלו לפני כמה ימים, באופן מפורש, שאין כל תכניות כרגע לפלויד להופיע. הוא רמז, שהם בחנו כמה אופציות להופיע ברחבי העולם - מן הסתם גם את האופציה ששוקי ווייס הציע - אבל דחו את כולן. והנה תמונה חמודה של ניק מייסון, ואחת ממכוניות המרוץ שלו. יאמממ... http://www.seriouswheels.com/pics-2005/2005-Maserati-Birdcage-Goodwood-Interior-Nick-Mason-1920x1440.jpg
On An Island אלבומו החדש של גילמור יצא לחנויות ב-6.3.06. הודעה לעתונות על כך כבר יצאה, וכל הפרטים כבר ידועים, פחות או יותר: גילמור מנגן במגוון סגנונות באלבום. עמו מנגנים שורה של אמנים ידועים: זביגנייב פרייזנר (ופיל מנזנרה) הפיקו, ופרייזנר אחראי גם על התיזמור; דייויד קרוסבי וגרהאם נאש שרים הרמוניות בשיר אחד; רוברט וואייט מנגן בקורנט (כלי נשיפה); קרוליין דייל מנגנת בצ'לו, אלאסדייר מולוי בהרמוניקה, וריק רייט על אורגן ההאמונד. נגנים נוספים: אנדי ניומארק, ווילי ווילסון וג'ד לינץ', בתופים; לוסי ווייקפורד, נבל; ג'ולז הולנד, פולי סמסון ולצ'ק מוז'דר בפסנתר (בשירים שונים), פיל מנזנרה וכריס תומס בקלידים; כריס סטיינטון וג'ורג'י פיים - המוזיקאי הוותיק - גם הם על אורגן ההמונד, וכריס לורנס וגאי פראט בבס. פראט הוא הבסיסט שעובד עם הפלויד מאז שווטרס פרש, וכזכור הוא גם חתנו של ריק רייט. יש גם שם שנשמע ישראלי בין המשתתפים: אילן אשקרי, המופקד על "תכנות", מה שזה לא יהיה. את השירים כתב גילמור יחד עם פולי סמסון, אשתו. מן הסתם היא זו שכתבה את עיקר המילים, שכן בזה היא חזקה (היא סופרת), וגילמור חלש. פולי גם שרה באחד השירים. השירים משקפים "רגשות משותפים" שלהם. חלק מהשירים הם קטעים אינסטרומנטליים, ללא מילים. עוד שני מוסיקאים המשתתפים באלבום, הם חברים וותיקים של גילמור מקיימברידג': בוב קלוז, שהיה אחד הגיטריסטים המוקדמים של הפלויד, ו-ווילי ווילסון, שהיה המתופף ב-Jokers Wild, הלהקה בה ניגן גילמור לפני הפלויד. קלוז דיבר בעבר על היותו חבר ב"מאפיה הקיימברידג'ית", יחד עם הפלוידים, אבל לא היה ידוע על כך שניגן עם גילמור בעבר. עתה מסתבר שגילמור הזכיר את קלוז כאשר התארח בתוכניתו הטלוויזיונית של חברו, ג'ולז הולנד, בשנת 2001. גילמור סיפר שם, שקלוז היה זה שפתח בפניו את עולם הבלוז, והציג בפניו את האמנים השונים שפעלו בו, באותם ימים. הבה נקווה שמישהם בעלי יוזמה יראיינו את קלוז בצורה מעמיקה יותר מבעבר - אולי אפילו ג'ון אדג'ינטון, שהתיידד אתו מאוד בזמן הפקת הסרט הדוקומנטרי שלו על סיד בארט. בחזרה לאלבום. גילמור אומר עליו: "זו היצירה הכי טובה והכי אישית שלי. הפקתו, ביחד עם חבריי המוסיקאים, היתה חוויה חיובית בהרבה רמות." את הדברים יש לקרוא לאור מסורת האנדרסטייטמנט האנגלית, שגילמור מרבה להשען עליה.
