החשדות 1.6.06

[ציףציף1000]

חלק ב' של הראיון עם גילמור

גילמור עשה את כל הדברים הרגילים של הרוק'נ'רול. הוא לקח סמים כמו כולם ואסף מכוניות ספורט עתיקות ומטוסים ישנים (יש לו רשיון טיסה). אבל אף אחד מהדברים האלו לא פגע בהונו. על פי "רשימת העשירים", הונו נאמד בכ-75 מיליון פאונד, אבל זה כנראה פחות מהסכום האמיתי. האם האו אפילו יודע כמה הוא שווה? "האמת היא שלא. והייתי מעדיף שלא להיות ברשימה הזו. זה הכל עניין של ניחוש ממילא. ניתן לחשוב מה השווי של הקניין המוחשי של אדם. אני מנהל חברת פינק פלויד בע"מ, ואם הייתי רוצה למכור את מניותיי בחברה, יחד עם התמלוגים העתידיים והשווי של המותג אזי... " הוא נושף אוויר ומניד בראשו. "אין לי מושג מה היו מציעים לי עבור זה, אבל ללא ספק זהו קניין בעל ערך רב. ישנם אנשים שהיו מרוויחים הרבה יותר מהקניין, מאשר אני, משום אני והאחרים שמים לעצמנו גבולות ביחס למה שאנו נתיר לעשות בשמנו. אני מניח שאנחנו מחוייבים לאוהדינו שלא להתיר, למשל, למפרסמים להשתמש בשיר Us and Them" למשל. צריך לכבד את רצונם [של האוהדים]." [ויש כאן אולי עקיצה קטנה כלפי ריק רייט, שהתיר למפרסמים בארה"ב להשתמש ב-Great Gig In the Sky בפרסומת למשככי-כאבים – צ.] זו שאלה שגורה, אני יודע, אבל האם הכסף מביא לו אושר? "אני לא חושב שחלק הארי של הסיפוק שאני מרגיש קשור לקניין החומרי שלי, אבל מניין לי לדעת? אני הכי מאושר כאשר אני יוצא לטייל עם אשתי וילדיי בכפר – ואת זה אני מקבל בחינם." אבל האם הוא יכול לדמיין את עצמו חי בקרוואן, ועדיין מאושר? "רק בשבוע שעבר גרתי בקרוואן, או קרונוע בעצם, כאשר היינו בתחרויות הרכיבה בבדמינטון. אני חש לגמרי בנוח במצבים כאלו." האם זה מדאיג אותו שילדיו יפתחו תפישה מעוותת על העולם, בגלל עושרו? "כן, זה מדאיג אותי ואנחנו מנסים באופן פעיל לשכנע אותם שהם חריגים במובן זה. אבל לא יהיה להם עושר כזה כל חייהם. הם יצטרכו לעבוד למחייתם. לילדיי הצעירים זה ברור מאוד, אני חושב." בכוונתו של גילמור להתפטר מרוב הונו לפני מותו. "ילדים שמקבלים כסף הם מסורסים. זה תמריץ שלילי עבורם למצוא את דרכם בחיים ואני רוצה שילדיי יקבלו סיפוק ממה שהם עשו בעצמם." אני מציע שאולי עושרו גורם לו לעצב, או לתחושת אשמה. "אני באמת חש אי נוחות לגבי העושר הרב שהוא חלקי, בתחום בו אני נמצא. אנו חיים בחברה קפיטליסטית, אני מניח, וזה עניין של הצע וביקוש. ואני מסתכל על להקות אחרות וחושב, טוב, אנחנו הרבה יותר טובים מהם. אבל זה ממש מגונה שאני ,כמוזיקאי, מקבל תשלום גבוה יותר מאשר רופא, נניח, או אחות, או מורה. האם הוא מרגיש מבוכה לנוכח הפער בהכנסות בינו לבין אביו, שהיה מרצה לזואולוגיה? גילמור 'מתעורר לחיים', יחסית להתנהלותו הרגילה: "כן, כך הרגשתי, אכן. הוא בפנסיה עכשיו אבל הוא עבד קשה ועשה משהו בעל ערך רב לעולם – חקר הגנטיקה. זה פשוט מגונה איך התייחסו אלי, לעומת היחס עליו. היו רגעים ששנינו הרגשנו נבוכים בשל כך." האם הוא מסתכל על חלק מקבוצת השווים שלו, כגון הרולינג סטונס, ותוהה איך הם עדיין מונעים ע"י כסף; הטורים האין-סופיים, וחליבת שמם עד לשד העצמות? "אני חושב שזה מגוכח, למעשה. מיק וקית' צריכים לפתח לעצמם חיים. זה כמו כורח מיני מוזר. כמה כסף הם צריכים? אני חושב שחלק גדול מזה זה התשואות. זהו סם חזק – 50,000 איש מגיעים כדי להעריץ אותך. אני אוהד גדול של הסטונס אבל הם לא עשו שום דבר שמשתווה לחומר המוקדם שלהם, מזה שנים. כפי שבוב דילן מוכיח, זה לא חייב להיות ככה. הוא עדיין יכול להביא חומר שהוא חדש לגמרי ומעניין. הטון השמרני המפתיע של הערתו גורם לך לתהות האם הריב הגדול של פינק פלויד באותן שנים, היה רק אשמתו של רוג'ר ווטרס, כפי שמסופר. במהלך שנות השבעים שני הגברים נאבקו על השליטה האמנותית בלהקה. ווטרס תמיד לקח את הפרס עבור פומפוזיות ומאוחר יותר, גם עבור עוינות – הוא היה גס בצורה ראוותנית ביחסו לחבריו ללהקה. לבסוף, בשנת 1986, הוא הגיש תביעה כנגדם בכדי למנוע מהם להמשיך לפעול כפינק פלויד. העוינות הפכה לפארסה כאשר ווטרס טען שהוא בעל הפטנט [היינו, הזכויות – צ.] בחזיר המתנפח שהופיע בהופעות הבמה האקסטרווגנטיות של הפלויד – ובכך אילץ את שלושת החברים הנותרים לבנות חזיר מעופף מתנפח נוסף, בתוספת זוג אשכים. ווטרס הפסיד במאבק המשפטי. לפני שהוא התקשר לגילמור לשכנע אותו להשתתף בהופעה החד-פעמית של הפלויד ב-live 8 בקיץ האחרון, שני הגברים לא דיברו אחד עם השני במשך 20 שנה, אלא דרך עורכי הדין שלהם. "אני מרגיש שמעולם לא פגעתי ברוג'ר", אומר גילמור כעת, "ולמרות זאת הוא ניסה ככל יכולתו לפגוע בי. Live 8 איפשר לי לסגור מעגל. זה היה רעיון טוב לסלק חלק מהמרה שהצטברה במשך 20 שנה. אתה לא רוצה למות עם פצעים פתוחים. [סיד? – צ.] העוינות בין רוג'ר וביני היתה דבר לא נוח ושלילי, ולא אהבתי לחיות עם זה. טוב שהסיפור של פינק פלויד לא הסתיים בתו צורם. כעת אנחנו יכולים להיות קורקטיים אחד עם השני, ובלהנות משיחה מדי פעם." האם הם נשארו בקשר מאז live 8? "לא, לא ממש, אבל שלחנו אימיילים אחד לשני בחודשים האחרונים, ככה." פינק פלויד היו, ללא ספק, השיא של live 8, אבל בוודאי היה צריך לרסן הרבה אגואים באותו ערב. "היינו כל כך נחמדים וצנועים לגבי הכל, שכאשר הם אמרו לנו שאין מספיק חדרי הלבשה ואנו נאלץ להתחלק בחדר הלבשה, אמרנו "בסדר". ואז גילינו שכל אמן אחר קיבל חדר הלבשה משלו, כי הם התעקשו על כך. אנחנו היינו צריכים להתחלק בחדר עם להקה בשם Snow Patrol או מישהו כזה. אולי היינו צריכים להתנהג קצת יותר כמו סופרסטארים." [ואולי זה בכלל היה תרגיל של גלדוף? – צ.] אחרי live 8, הוצע על פי הדיווח לפלויד כ-200 מיליון דולר כדי לצאת לטור באמריקה, אבל גילמור דחה כל ספקולציה שהלהקה תתאחד לתמיד. הוא גם הודיע שהוא יתרום לצדקה את חלקו בתמלוגים מהנסיקה במכירות אלבומי הלהקה, בעקבות המופע. למרות רוחב ליבו, גילמור וודאי מרגיש סיפוק מכך שאלבום הסולו החדש שלו השנה הגיע למקום הראשון, בעוד אלבומי הסולו של ווטרס, שקורא לעצמו "הגאון היוצר" בלעדיו פינק פלויד לא היתה יכולה להתקיים, דעכו. הרוג'ר ווטרס הזה - אני אומר בנסיון לקנטר אותו קצת – הוא היה מגלומן, הלא כן? "יכול להיות, אבל, במשך תקופה ארוכה משאנשים משערים, המגלומניה שלו היתה תחת שליטה." הפוגה. "אבל זה נושא ישן ומשעמם. אני חושב שעבדנו די ביעילות ביחד עד "החומה" בשנת 1979. חוצמזה, יש משהו חיובי במתח יצירתי. אנחנו השלמנו זה את זה, רוג'ר ואני." הפוגה נוספת. "וכעת יש לי את זה שוב, עם פולי." מה? היא תובעת אותו? הוא כמעט צוחק. "לא, אני מתכוון שיש לה תחום שונה של כשרון מזה שלי. זה כמעט אונומטופאי, הנישואין של המילים שלה, והמוסיקה שלי."

 

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 1.6.06 ../images/Emo124.gif

הדגש|שלושת הפלוידים התאחדו להופעתו האחרונה של גילמור ברויאל אלברט הול ריק רייט וניק מייסון הצטרפו לדייויד גילמור אתמול בהופעתו האחרונה ברגל הבריטית של הטור שלו. ריק רייט ניגן קלידים, כמובן, במהלך כל הטור, אבל אתמול בערב הצטרף אליהם מייסון להדרן, בביצוע WYWH, שיר של קרוסבי ונאש, ו-Comfortably Numb. דיווחים מוקדמים מספרים שהקהל השתולל כאשר ראה את מייסון עולה על הבמה לביצוע WYWH. רק רוג'ר לא נראה בסביבה... גילמור הופיע בשלושת הלילות האחרונים ב-Royal Albert Hall, לסיום של הרגל הבריטית של הטור שלו. קרוסבי, נאש ורוברט וואייט הופיעו עמו בכל שלושת הערבים, כאשר דייויד בואי הצטרף ב-29 ומיקה פאריס הצטרפה ב-30 וה-31. הסטליסטים: 29.5 חלק ראשון: Breathe/Time/Breathe Reprise האלבום On an Island במלואו, כאשר קרוסבי ונש משתתפים בשירים On an Island ו-The Blue, ורוברט וואייט בשיר Then I Close My Eyes. חלק שני: SOYCD (עם קרוסבי ונאש), Wot’s the deal, Wearing the Inside Out, Coming Back to life, High Hopes ההדרן: WYWH Find the Cost of Freedom (שיר של קרוסבי ונאש) ארנולד ליין ו-CN, שניהם עם דייויד בואי. 30.5 אותו הדבר, בשינויים הבאים: בחלק השני נוגן Fat Old Sun וכן GGITS, עם מיקה פאריס על תקן קלייר טורי. בואי לא השתתף בהופעה הזו, כאמור, ו"ארנולד ליין" נוגן במחצית השניה של ההופעה, ולא בהדרן. 31.5 הסטליסט אתמול היה זהה לזה של ה-30, בתוספת Dominoes. הדיווחים אומרים שהביצועים ל-Echoes ב-RAH התעלו על כל הביצועים הקודמים במהלך הטור. כנראה שהם השתפשפו במהלך החודשיים האחרונים, והשתפרו. הביצוע אתמול בערב נמשך 28 דקות(!). בחלק ב' של החשדות, ראיון עם גילמור שהופיע ב"טלגרף" הלונדוני בימים האחרונים, ובחלק ג', ראיון עם מייסון.

 

[thezanani]

ראיון מקסים.

חוץ מהפושי מושי קוש בוש טושטוש עם האיזמרלדה,מגדלנה,המרשעת הארורה והמטונפת הזו. באמת שאני לא מעוניין להכנס לתחביבים ושאר מיני העדפות כאלו או אחרות, אך לא ייתכן שכוכב רוק מכובד,מוערך ועשיר נחבט,נחבל,נשרט ונרדף על ידי כפכפים של מחברת של חוברות אשכולית.אם יום אחד אני אעבור לפתע ביער ההוא ואראה את דוד שלי סוחב מים ובידו עולל רטוב וצווח חלקים מהחומה, אני אפצח בציד מכשפות עצום והבערת פולי לעין כל בירושלם הבירה. ככה יעשה וכו' מה זה השקט הזה? איפה שמוליק קראוס שצריך אותו?

 

[ציףציף1000]

הראיון עם גילמור מה"טלגרף" - חלק א'

חץ של אווזים מגעגעים צולל מטה לעבר האגם. סוסים עומדים, חולמים בהקיץ במדשאות, מטלטלים את זנבם כנגד זבובי תחילת הקיץ. חורשות-יער מצויות כאן, ושיחים עבים וכן, לעיתים, מאחר שחלקה זו במערב סאסקס היא בבעלות כוכב רוק, גם אוהדים. "יש כאן שביל ציבורי מעבר לשדות שם", אומר דייויד גילמור באדישות. "אוהדים לפעמים הולכים בשביל ואני רואה אותם מצלמים את הבית. אבל ככלל, הם עוזבים אותנו במנוחה." הבית אליו הוא מתייחס, הוא בית-חווה גדול, מכוסה בצמחי-קיסוס, עם Aga [לא יודעת מה זה – צ.], שערה או שתיים של כלב על הריפוד, ועשרות סרטי-פרס מתחרויות ספורט – אבל אין בו אלבומי פלטינה, או שטיחים מעור נמר. "אנחנו" זה אשתו, הסופרת פולי סאמסון, וארבעה משמונת ילדיו (יש לו ארבעה ילדים בוגרים מנישואים קודמים). גילמור עומד יחף, במכנסי ג'ינס וטי-שירט. דמותו יציבה וחזקה, עם ראש זוויתי ומבט צר ומרוסן. לאחר זמן קצר, אתה מרגיש שיש עומק מתחת לפני השטח השלווים שלו. הוא "דייויד", אף פעם לא "דייב". בעצם, הוא "דייויד גילמור, CBE ", תואר שקיבל בחלקו כהוקרה עבור תרומותיו, ביניהן תרומת 4 מיליון פאונד, הרווח ממכירת ביתו בלונדון, לקרן "קרייסיס", הפועלת למען ההומלסים. הוא מנומס וידידותי, אבל גם מסוגר – כמעט מופנם. כאשר הוא מדבר, הוא עושה זאת ברכות, עם סדק בקולו. בנו של פרופסור מאוניברסיטת קיימברידג', הוא גם מה שנהגו לקרוא "אדם בעל שפה גבוהה". "מעולם לא העמדנו פנים שהיינו יותר מאשר נערים טובים, ממעמד הביניים", הוא אומר על להקתו, פינק פלויד. "מעוללם לא העמדנו פנים שאנחנו ממעמד הפועלים, כמו מיק". כדי להבין אותו צריך להכנס לקצב של דיבורו, שהוא מדוד ומדוייק כמו נגינת הגיטרה שלו. בדרכם של בוגרי בתי ספר פרטיים, הוא גם מסייג הכל עם ביטויים כמו "קצת", ו"די-" , כאילו הוא מפחד מהגזמה. אולי זה פשוט משום שלא צריך להגזים בסיפור של פינק פלויד, או בסיפורו-שלו. הוא היה הסולן, הגיטריסט המוביל ושותף-לכתיבה, יחד עם הבסיסט רוג'ר ווטרס, באחת מלהקות הרוק הגדולות בהסטוריה. בימי הזוהר שלהם – בשנות השבעים – אלבומי הקונספט הגדולים שלהם שברו שיאי מכירות ללא כל קושי. אחד מכל ארבעה בתים בבריטניה מחזיק עותק מאלבומם הגדול ביותר, DSOTM. בקיץ האחרון, כאשר הלהקה התאחדה עבור live 8, לאחר התפרקות מכוערת לפני 20 שנה, הם גנבו את ההצגה. כאשר גילמור הוציא אלבום סולו חדש לפני כמה חודשים, ביום ההולדת ה-60 שלו, הוא נכנס הישר למקום הראשון במכירות האלבומים. מתנה יפה, אני אומר, כשאנו מתיישבים בסלון שלו. הפוגה ארוכה. "קשה לבטא זאת, אבל אני יותר גאה באלבום מאשר בכל דבר אחר שעשיתי. יש לנו מערכת נחמדה בחדר הזה ואנחנו אוהבים לשבת כאן בערב ולנגן את כל האלבום, מההתחלה עד הסוף, בווליום גבוה, והוא בהחלט עדיין מרגש אותי. רק לעיתים נדירות אני מאזין לאלבומים לאחר שהוצאתי אותם. שהרי באופן רגיל, אתה עובר על כל תו בכל כלי כל כך הרבה פעמים [בזמן ההקלטה] פעם אחר פעם ובאנליות כזו, שבסוף זה נמאס לך." הוא אדם נינוח, לא ממהר לשום מקום. "עם פינק פלויד, דחסנו קריירה שלמה לתוך שנתיים או שלוש. עכשיו לוקח עשור להוציא אלבום מזורגג אחד. אני חושב שנהייתי עצלן עם הגיל. אבל קטעי מוסיקה עדיין ממשיכים להגיע אלי, לקצות אצבעותי, בדרך-פלא, בכל פעם שאני מחזיק גיטרה, ולאחר עשר שנים של רישומים, ללא הקלטה של ממש, זה התחיל להראות קצת כחוצפה כלפי המוזה." האלבום On an Island הוא, כפי שגילמור אומר, די טוב. זהו אלבום חם ולירי, עם כל היופי הטונלי, גלים של סאונד ונגינת גיטרה נוסקת, אטמוספירית, שאוהדי פינק פלויד יאהבו. כאשר לחן 'מגיע' אליו, האם הוא יודע מיד שזה משהו חדש? "הקללה בחיי היא כאשר שריר-הזכרון משתלט, ואצבעותיי מנגנות לחן המוכר להן. אתה חייב לעשות משהו כדי להוציא את עצמך מתחום הנוחות, ואחת הדרכים עבורי היא לנגן בפסנתר, או להשתמש בכיוונון שונה של הגיטרה. אחרת, זה כמו קישקוש". הוא התעורר לפעמים עם לחן שלם במוחו. "זה מוזר מאוד משום שאתה חושב: בוודאי זה משהו שעשיתי קודם, אבל אז אתה מבין שלא. Fat Old Sun, שאותו אנו מבצעים בטור הנוכחי, תמיד חשבתי שגנבתי אותו מאיפשהו. אבל ב-30 השנים שעברו לא מצאתי עדיין מהיכן גנבתי אותו, כך שכנראה התחמקתי מעונש." [ויש האומרים, שניכרות בשיר השפעות של lazy Old Sun של הקינקס – צ.] אואזיס וודאי מרגישים ככה כל הזמן, אני אומר. הוא חצי-מחייך. "את אואזיס אני יכול לתפוס בשניה. אני בד"כ יכול לגלות את שלושת השירים השונים מהם הם גנבו." רוב המילים באלבומו החדש נכתבו ע"י אשתו. "היא יכולה לבטא את מחשבותיי יותר טוב ממני", אומר גילמור. זוהי הערה שחושפת הרבה. פולי חושבת שהוא "קצת אוטיסטי". רעיות אומרות דברים כאלו לעיתים קרובות על בעליהן, אני מציין, אבל מה הוא חושב שהיא מתכוונת בכך? "היא חושבת שאני לא יודע להתבטא טוב במיוחד, ואני נוטה להסכים. היא חושבת שהגיטרה שלי מדברת במקומי, יותר טוב משאני יכול לבטא עצמי במילים. אני יכול להיות די אנוכי כאשר אני נמצא בשלבים האחרונים של הקלטת אלבום. אני, אני, אני. אבל בתקופות אחרות, אני די ביישן. זה נשמע אולי כמו פרדוקס, אבל אפילו על הבמה אני די חסר אונים כשאני צריך להציג את עצמי. אני לא יכול לדבר בין השירים." הפוגה ארוכה. "וגם לא נוח לי לחלק חתימות. אני לא מבין מדוע אנשים רוצים אותן. אני בורח מסביב לבלוק רק כדי להמנע מציידי-החתימות. הנושא המרכזי של האלבום החדש – כמנהג הפלויד מימים ימימה – הוא תמותה. שיר אחד, "גן העדן הזה", משקף את האתאיזם של גילמור. "יש אלמנט של קבלה והשלמה בשיר הזה. הוא מהלל את הערכים של חיים בהווה, וקבלת העובדה שהנך בר תמותה. הקרבה הכי גדולה שלי לנצחיות היא, אולי, דרך DSOTM. אני חושב שאת האלבום הזה ינגנו עוד זמן מה." הוא היה בן 27 כאשר פינק פלויד הקליטו את האלבום. "זו היתה תקופה מאוד פוריה עבורי, כאשר אני חושב על זה עכשיו, אני לא נדהם מגילי הצעיר באותה תקופה. הנדריקס, אוטיס רדינג וג'ניס ג'ופלין, כולם היו מתים כבר בגיל 27 בערך. ולכולם היו קריירות ארוכות ומגוונות עד מותם. שנות השערים שלך צריכות להיות שנים יצירתיות, בעלות אנרגיה גבוהה. אפשר לומר שאחרי DSOTM השגנו את כל מה שרצינו, וזה היה בהחלט קשה לקום ולרוץ שוב עם WYWH [בשנת 1975]. באותם ימים, היה לו שער ארוך ומראה אנדרוגני טוב – הוא היה דוגמן במשך זמן קצר בשנות העשרה שלו. כיום יש לו עדיין עצמות לחיים גבוהות ושפתיים מלאות, אך האם תהליך ההזדקנות מטריד אותו? האם זו הסיבה להרהורים על תמותה? "לא ממש. אני מסתכל במראה ורואה את אותם פנים שראיתי תמיד. חלק מהשער נעלם, לצערי, ועליתי במשקל אבל אין לי בעיה עם תהליך ההזדקנות." האם יש לו צד נרקיסיסטי? "פולי חושבת שאני האדם הכי פחות גאוותני שהיא פגשה מימיה, אבל יש בי גאוותנות, כן. אני קצת נבוך מהבחור הצעיר ההוא, לעיתים. אם אני שומע אותו מדבר, כמו ב-DVD של "פומפיי", אני מוצא את זה מביך מאוד." למה? "משום שהוא היה יומרני ונאיבי."

 

[ציףציף1000]

הראיון עם מייסון - חלק א'

מייסון נתן ראיון לאחרונה לעיתון הגרמני TagSpiegel. התרגום להלן הוא מהתרגום של המקור לאנגלית. התרגום לאנגלית הוא צולע, ולכן נאלצתי לנחש מדי פעם למה כוונת המשורר. אבל עיקר הדברים הם ברורים. ש: כאשר הקמת את הלהקה, לפני 40 שנה, עם רוג'ר, ריק ועוד כמה חברים, הייתם כולכם חברים אז? ת: כן, היינו חברים. אם כי 'חברות' היתה עבורנו דבר שונה לגמרי ממה שהיא היום. כולנו היינו סטודנטים בפוליטכניק בלונדון, למדנו ארכיטקטורה. ש: התכוונת ברצינות להיות ארכיטקט? ת: כן, אבל רק בהתחלה. שינינו את דעתנו כאשר הלהקה החלה להצליח. ש: נהיית כוכב רוק בזכות חבריך? ת: אם אתה רוצה להציג את זה כך. אני לא חושב שהיה באמת מישהו אחר שהיה יכול לשכנע אותי לעזוב את הלימודים. רציתי להיות ארכיטקט. מוסיקה נראתה תחום מעניין, אבל הייתי משוכנע שזו לא תהיה דרך מהוגנת להתפרנס. אבל רוג'ר היה השפעה רעה עלי, והצליח לשנות את תפישתי. ש: למה כוונתך? ת: הורי קיוו שאתחבר לתלמידים הטובים בביה"ס. אבל האמת היתה שהסתובבתי בחברה רעה, עם בחור שלא היתה לו גישה חיובית כלפי הלימודים. הוא לא היה עצלן, יש להדגיש. ש: מאז אותם ימי ביה"ס, כבר ידע שלא קל לעבוד עם רוג'ר. מדוע? ת: זה לא קשור לדרך ההתנהגות של רוג'ר. היתה לו מטרה שונה בחיים. הוא רצה לשחרר את עצמו, אבל לא ידע איך לעשות את זה. הוא ניסה למצוא תרוצים להתחמק מהשעורים בבית הספר. אני הייתי סטודנט רגיל, שמרני, והצלחתי להיות תלמיד שקדן במשך שלוש שנים. ש: בשנים הראשונות, הלהקה ניגנה שירים בלוזיים כגון Louie Louie. כאשר סיד הצטרף ללהקה ושמה השתנה לפינק פלויד, הצלחתם ליצור את הצליל שלכם. האם זה היה קשה לסיד לשכנע את שאר הלהקה לשנות את הצליל שלה? ת: בכלל לא. ידענו עד כמה זה חשוב שיהיו לנו שירים משלנו, ושמחנו מאוד שמצאנו לא רק נגן גיטרה אלא גם כותב שירים. ש: מה הכוונה בשורה הזו מהשיר "אסטרונומי דומינה": Blinding signs flap / flicker, flicker, flicker blam. Pow” ? ת: עבור שיר פופ זה נשמע קצת מוזר אבל זה בדיוק מה שרוי ליכטנשטיין עשה בציורים שלו. אני מאמין שההשראה לשיר הגיע לסיד ממקור זה. הוא ציטט "שפת באטמן קומית" שבה נעשה שימוש במילים כדי לייצג את הרעשים בסצינה. מעבר לכך, הרעיונות של סיד לגבי איך סולו גיטרה צריך להשמע, היו חדשניים. הוא היה מעוניין בצלילים, לא בנגינת תווים. [הערה: ניתוח יפה של מייסון. אני מסכימה אתו]. ש: האם יכולת ללכת בדרכו הרוחנית של סיד? ת: לא רציתי ללכת בדרך זו. אנשים רואים את פינק פלויד כחלק חשוב מהמהפכה הפסיכדלית, אבל זה נכון רק לגבי סיד. אנחנו, חברי הלהקה האחרים, לא היינו. רצינו להיות להקת רוק; הצלילים ה"קוסמיים" האלו היו רק דרך להשיג את המטרה הזו. זה היה רעיון טוב לכתוב שירים נוספים מהסוג הזה. אפילו סיד לא היה שונה, במובן זה. שירים כמו "The Gnome", ו-Bike הם מאוד מלנכוליים ומתייחסים לאבל של סיד על חברויות שאבדו. ש: בארט לקח LSD. באיזו נקודה הבנת שהסמים פוגעים בהשראה שלו? ת: עד היום הזה, אנחנו לא יודעים בוודאות אם ה-LSD הוא שגרם לבעיות. זה נראה ברור, אבל אנחנו לא בטוחים לגמרי בכך. זה נמשך במשך זמן רב, ואנחנו היינו עסוקים בלהכחיש את ההתדרדרות ההולכת וגוברת שלו. אמרנו אחד לשני 'טוב, זה יעבור, והוא יהיה שוב סיד כפי שהכרנו'. במהלך הקיץ של 1967 נהיה לנו ברור שלסיד יש בעיה חמורה. ש: הוא היה הגאון בלהקה. ת: אנחנו התמקדנו יותר באספקטים המסחריים של להיות להקת רוק, במקום להרחיב את תודעתנו. ש: כאשר נהיה ברור שסיד אינו מסוגל עוד להופיע על במה, היו אנשים שהאשימו את החברים החארים בלהקה באחריות להתנהגותו של סיד. לדבריהם, כולכם התאמצתם להיות מצליחים, מבחינה מסחרית. האם אתה מסכים אתם? ת: באותה תקופה לא ראינו את זה כך, אבל כיום, ברור שאנחנו היינו חלק מהבעיה של סיד. באותם ימים היינו משוכנעים שאם נצליח מסחרית, בעיותיו של סיד ייעלמו. ש: לא הרגשת [חרטה? אשמה?] כשהחלפת את חברך, בלי לומר לו את האמת. חברים יכולים להיות מאוד אכזריים. האם זה מה שלמדת משנותיך בעולם הרוק? ת: אתה צודק לחלוטין. צריך לזכור, אנחנו מדברים כאן על אנשים שאפתניים שהיו צריכים להתמודד עם סכומים גדולים של כסף ועם חוזים עסקיים מגבילים. מאוד התעצבנו מההתנהגות של סיד. נראה לנו שהוא מנסה להרוס את כל מה שניסינו לבנות. כל הקטע שלו עם הסמים וה[העלמויות?] תסכלו אותנו, ולא יכולנו לדעת אף פעם מראש מה יהיה הצעד הבא שלו. יום אחד, באופן ספונטני, כשהיינו בדרך לאסוף אותו, מישהו אמר "עדיף לסוע ישר לחזרות ולהשאיר את סיד בבית". פשוט השארנו אותו בבית. זה פשוט היה בלתי אפשרי להמשיך עם סיד. אולי היה אפילו כדאי להשאיר אותו בבית חצי שנה קודם לכן. מעולם לא העפנו את סיד מהלהקה. בסוף מאי 1968 [כך במקור. אולי הוא מתכוון ל-1967? – צ.] נהיה לנו ברור שסיד רוצה משהו שונה מאתנו. היינו צריכים לומר לו "טוב, לך בדרכך, תעשה מה שאתה רוצה". ש: האם זה היה נקיפות המצפון של רוג'ר שהביאו אותו ליצור את האלבום Wish You Were Here? ת: לא היו לנו נקיפות מצפון. הרגשנו את זה רק כאשר סיד הופיע באולפני אבי רואד כאשר עבדנו על סיום האלבום WYWH. היינו המומים לגמרי מנוכחותו. אף אחד לא ידע איפה הוא, במשך השנים שקדמו לכך. ופתאום, הוא היה שם. לא זיהיתי אותו. דייויד גילמור היה זה שהיה צריך לומר לי מי זה, כיוון שסיד השתנה הרבה מאז שראיתי אותו לאחרונה. סיד הצליח לכשף אותנו. אני לא חושב שהיינו נהיים להקה כמו פינק פלויד, ללא קיומו של סיד. סיד היה זה שלימד אותנו כיצד להשתמש ברעיונות הרבים שהיו לנו. הוא עשה את עבודתו בשלמות. הצלחנו להמשיך בלעדיו. נשמע פרדוכסלי, לא?

 

[ציףציף1000]

חלק ב' של הראיון עם מייסון

ש: רוג'ר השתלט על הנהגת הלהקה. ת: סיד כתב את השירים שלנו, היה ה-frontman והכשרון הגדול ביותר שלנו. לאחר שעזב, המשכנו בגישה שלו, במשך זמן לא קצר. לקח הרבה זמן לפני שרוג'ר התחיל לכתוב כמה שירים. עד DSOTM, היינו להקה דמוקרטית למרות העובדה שרוג'ר עשה את רוב העבודה. לאחר חמש שנים, הוא הגיע לשלב שבו היה יכול ליצור אלבום קונספט. ש: אמרת לנו שלמתופף בלהקה יש כללי התנהגות שונים יחסית לחברי הלהקה האחרים(?). אתה אומר שמעולם לא היו לך ספקות באשר למעמדך בלהקה. ת: מאחר ומעולם לא כתבתי שיר, היה לי מקום נוח מאוד. היה לי נוח להתאים עצמי לשינוים בלהקה. פשוט הלכתי בעקבות ההשפעה היצירתית המשונה של הלהקה. עד היום אני יותר מתעניין בתהליך ההפקה מאשר בלהיות מתופף. מעולם לא חשבתי על לנגן תופים עם מישהו אחר, אפילו לא עם סיד. [אבל הוא ליווה בתופים את רוברט וואייט, כפי שאפשר לראות בקליפ ל-I’m a Believer – צ.] ש: במהלך שנות השבעים, פינק פלויד נהייתה להקת-על, מבחינת גודל ההופעות, האפקטים הטכניים, מספר הצופים, כל הדברים האלו. זה בוודאי גרם לכם למתח רב. ת: להפך, זה נהיה קל יותר. חתמנו על חוזה עם חברת התקליטים ולכן יכולנו לבלות זמן רב באולפן. אני זוכר את התקופה הזו כתקופה הכי נינוחה בחיי. גם בגלל שהכל היה מאורגן היטב. הופעות הענק האלו הגיעו מאוחר יותר. במשך זמן רב, נסענו ברחבי המדינה עם במסחרית שלנו, יחד עם שני פועלי במה שהיו אחראים על הציוד. בשנת 1975 התחלנו לנגנן באצטדיונים ענקיים, ונאלצנו להסתגל לציפיות של 80,000 צופים. ש: מוזר שלא נהיית כוכב פופ. ת: זו לא היתה מטרתנו. מעולם לא דחפנו את עצמנו לחזית. בתור כוכב פופ אתה אף פעם לא נהיה מה שקיווית להשיג. אנחנו מפנטזים על חיי מותרות ושכסף יפתור את כל בעיותינו. אנחנו חיים במערבולת אינסופית. לא משנה כמה אנשים באים להופעות שלנו, או בכמה הופעות נמכרו כל הכרטיסים, זה אף פעם לא מספיק. אתה מרגיש מדוכא, ודחוי. ש: האם ההצלחה שינת את הדרך שבה התייחסתם אחד לשני? ת: באופן שולי. כולנו התבגרנו. מה שבעבר נראה לנו כדרך נהדרת להעביר את הזמן, נהיה עבודה קשה בהווה. מלבד היותינו ביחד כחברים, לכל אחד מאיתנו היו חיים פרטיים גם כן. הקמנו משפחות, הולדנו ילדים, והם נהיו יותר חשובים עבורנו מהחיים עליהם חלמנו, כשהיינו סטודנטים. לא היינו יכולים עוד לשוחח בינינו על כל הדברים שנהגנו לשוחח עליהם בעבר. לדעתי, זה המחיר שאתה משלם כשאתה הופך למקצוען. כמובן שהיו בינינו חילוקי דעות; לא הסכמנו על הסאונד של שירים באולפן. ניסינו כמה גישות שונות ודנו בהם במשך זמן רב. הדיונים האלו היו קשים, אבל מעולם לא הסתיימו כמלחמה או מאבק בינינו. זה דבר שראוי לעשותו, לנסות לשפר שיר בדרך כזאת. ש: אתה היית המתווך? ת: מעולם לא הצלחתי לבנות גשר בין רוג'ר, מחד, לבין דייויד וריק, מהצד השני, אבל ניסיתי לגשת לפערים ביניהם בדרך חיובית. בשל כך, אני עדיין רואה אותם כחברים טובים שלי. למרות שתמיד היה ברור מי עושה מה בכל שיר, תמיד היינו מודעים לכך שהתוצאה גדולה מסכום חלקיה. ש: רוג'ר ווטרס הלך יותר ויותר בעקבות דעותיו הפוליטיות. ב"החומה" וכן TFC הוא דן במלחמת העולם השניה ומלחמת פוקלנד. האם הבנת את הכוונות הפוליטיות שלו? ת: רוג'ר ואני נולדנו למשפחות שמאלניות. אמו היתה חברה במפלגה הקומוניסטית, אותה מפלגה שאבי נהיה חבר בה. הם רצו להלחם בפשיזם. רוג'ר השתתף בהפגנות נגד נשק [גרעיני – צ.] עוד לפני שנהיה סטודנט. הסכמתי עם הרבה מדעותיו בתחום. הדרך שבה התמודד עם תאצ'ר וממשלתה ב-TFC, היתה דומה למה שאני חשבתי עליה. ש: לא הצלחת למנוע מפינק פלויד מלהפך להצגת-יחיד. ת: היינו פשוט חלשים. דייויד הרגיש שרוג'ר ניצל את החולשה הזו. דייויד נזקק להרבה זמן כדי לכתוב שיר, ורוג'ר לא. רוג'ר היה יותר אקטיבי מאיתנו, האחרים. הוא דחף אותנו להיות יותר יצרניים. דייויד לא ראה סיבה לזרז דברים. רוג'ר היה משוכנע שדייויד זקוק לשנים כדי לסיים את כתיבת חלקיו בשיר. כפי שאתה רואה, לא הצלחנו להגיע לשלב הבא. זה בלתי אפשרי לשפוט מי היה צודק ומי שגה. רוג'ר הלך יותר ויותר לכיוון של קריירת סולו, אבל הוא לא העיז לעשות את החיתוך הסופי. ש: עורכי הדין נכנסו לתמונה. משמעות המילה "חברות" הטשטשה עבורכם? ת: הקשר עם רוג'ר אבד כאשר הוא ניסה למנוע את השימוש בשם "פינק פלויד" הוא לא רצה לתת ללהקה להמשיך לאחר שעזב אותה. זו היתה הסיבה למאבק. אנחנו, שאר חברי הלהקה, לא הרגשנו כך. לא הבנו מדוע מישהו יעזוב את הלהקה ויקח את השם שלה אתו. במשך זמן רב סרבנו לדבר אחד עם השני. כאשר נתקלנו אחד בשני במקרה בעת חופשה באיים הקריביים, התחלנו לדבר שוב. עבורי, זה היה צעד חשוב קדימה. ש: האם האיחוד ב-live 8 נבע מפגישה זו? ת: לא, אתה טועה. מאוד התרגשתי שהצלחנו לחבר בין דייויד, ריק ורוג'ר, אבל היינו צריכים להתמודד עם קשיים עצומים. זה היה הישג גדול. ש: הם הכינו את האיחוד בבית מלון(?). ת: נכון. הם נפגשו בשטח "נייטרלי". לא היינו בעלי משרד עם חדרי ישיבות גדולים. והבעיה עם המסעדה היתה הנטיה להתמקד באוכל. ש: האם אתה מרגיש לעיתים חרטה על כך שחברותך מעוגנת בחוזה? ת: לא. אין לזה שום קשר עם חברות. חבר זה דבר מיוחד בחיים. היו לי הרבה חברויות קצרות-טווח ויש לי כמה חברויות לחיים. כולן מעייפות באותה מידה. ולהזכירך, גם נישואין זה חוזה חתום. ש: מה גרוע יותר – גירושים או פירוק להקה? ת: התהליך הוא כמעט זהה. אתה חש את אותו הכאב, אותה האכזבה, אותו הכעס. פירוק להקה אינו קשור לסקס, אבל עניין הכסף יותר משמעותי.

 

[Anuerysm]

בהופעה הזאת של גילמור

הוא ניגן שירים מקריירת הסולו?

 

[Anuerysm]

אופס

לא הבנתי נכון

 

[יונימאמי]

OK...

OK Hi everyone. Sorry for the English but no Hebrew on these British keyboards for some reason i can't understand. Maybe everybody hates us, like that guy from the eurovision said. Anyhow, just wanted to share some fun thing i did last night: Saw this band perform, you might have heard about them. Yep, it's Pink Floyd! This time i WILL write a review once i get back home. Was the most amazing show in my life obviously. I just have to say Echoes was the greatest version i've ever heard, even better than the 70s. And ofcourse, seeing Floyd (for the second time in my life!) was not bad at all ... Hag Sameach!

 

[vegetable man]

פירגון../images/Emo45.gif

טוב, אין ספק שהדיווחים האחידים על Echoes כנראה מעידים על משהו. זה בהחלט כמו חלום, במיוחד בהופעה. היה נחמד אם שוקי היה עושה מאמץ להביא גם את גילמור לארץ - נראה לי שהוא נמנע מזה כי הוא חושב שהקהל יהיה שבע מווטרס. לדעתי זה לא נכון. אבל אולי זה סתם לא קרה, או קשה מדי לעשות שזה יקרה.

 

[ציףציף1000]

זו רק אני או שכל פעם

שכותבים כאן "שוקי" זה מעלה אסוציאציות לכלב של ארז טל? קדימה שוקי, תביא את מייסון, ורייט וגילמור - ורצוי ביחד!!!!1!11!

 

[vegetable man]

אולי זה בגלל

זה

 

[thezanani]

וג'טבל מן כדוברו של דור שלם.

Gen shuki. לא פחות.

 

[FuryUri]

כתבת שהם ביצעו את echos הכי טוב ב

RAH ... אבל ב setlist לא כתבת אותו...

 

[ציףציף1000]

טעות שלי. הם ביצעו את הקטע.

 

[Anuerysm]

ללא נושא

 

[Anuerysm]

בהופעה האחרונה

הקהל ידע שמייסון יבוא? או שגילמור עשה להם הפתעה?

 

[ציףציף1000]

היה ידוע שמייסון יגיע לצפות בהופעה

הוא סיפר כבר לפני כמה חודשים שהוא הזמין כרטיסים למושבים ה"טובים" באולם, להופעה הזו. אבל חוץ מחלומות, לא היה ידוע על כך שהוא יעלה על הבמה.

 

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif עדכון PULSE - סופי ../images/Emo124.gif

הנהלת הפלויד הודיעה בשעות האחרונות כי ה-DVD ייצא ב-10 ליולי (באירופה, בריטניה ואצלנו). בארה"ב הוא ייצא יום לאחר מכן. מה יהיה שם (ג"כ סופי): דיסק 1 החלק הראשון של הקונצרט: Shine On Learning To Fly High Hopes Take It Back Coming Back To Life Sorrow Keep Talking Another Brick In The Wall (part 2) One of These Days הסרטונים שהכין סטורם תורגרסון להופעה: Shine On [קליפ מדהים - צ.] High Hopes [כנ"ל] Learning to Fly צילומים שנעשו מהקהל, ע"י חובבים - Bootlegging the Bootleggers: What Do You Want From Me On The Turning Way Poles Apart Marooned הפרסומת ל-PULSE בטלוויזיה חומרים מהטור: מפות, לו"ז, תוכניות הבמה קליפים: Learning To Fly Take It Back דיסק 2: החלק השני של הקונצרט: Speak To Me Breathe On The Run Time The Great Gig In The Sky Money Us And Them Any Colour You Like Brain Damage Eclipse Wish You Were Here Comfortably Numb Run Like Hell קליפים שהוכנו ע"י תורגרסון למופע: Speak To Me (graphic) On The Run Time 1994 The Great Gig in the Sky (wave) Money 1987 Us And Them 1987 Brain Damage Eclipse קליפים חליפיים שהוכנו למופע: Time (Ian Eames) Money (Alien) Speak To Me 1987 The Great Gig In The Sky (animation) Us And Them 1994 צילומים מאחורי הקלעים, תחת השם Say Goodbye to Life As We Know It גלריית תמונות צילומים מהטקס בו הוכנסו הפלויד ל-Rock and Roll Hall of Fame בארה"ב, בשנת 1996 - ביצוע ל-WYWH עם בילי קורגן (גילמור ורייט בלבד. מייסון "הוענש" על נסיונו לפרסם את האוטוביוגרפיה שלו ללא הסכמת גילמור, ולא הורשה להשתתף).

 

[YoniCrazy]

ציף...

רשמת בהודעה: " What Do You Want From Me On The Turning Way Poles Apart Marooned" האם זה קשור לצילומים של החובבנים או מה? האם השירים האלה גם כלולים במופע? כי לפי מה שידוע לי Poles apart ו-Marooned לא נוגנו בהופעה. ושאלה שניה: אולי זה לא הכי קשור, אבל אפשר קצת יותר פרטים על "העונש" שמייסון קיבל? על האוטוביוגרפיה.. לא שמעתי על זה אף פעם. תודה.