ואוו...
שאלה קשה. בתור אחת שבקושי נמצאת בבית בגללה רכיבה והסוס
- קודם כל הרכיבה ועצם ההתעסקות בתחום הסוסים ממלאת את היום שלי. מבחינות אחרות ומשמעותיות יותר, הרכיבה הפכה להיות הדבר הכי שחוב בחיים שלי ונתנה לשעות אחר הצהריים שלי משמעות נוספת ומשמעותית יותר מבהיה במסך המחשב. ככל שהתחלתי לרכב יותר כך כל יום נוסף בבית הרגיש מבוזבז. הרכיבה בשבילי בזמן הזה היא מעבר לרכיבה בלבד, מעבר לספורט ומעבר לתחביב. הרכיבה היא דרך חיים, החל מלחסוך כסף בשביל ציוד ולא בשביל שטויות, לקחת את האחריות האדירה הזו ולהיות בעלת סוס, לדאוג בעצמי לכל מה שקשור לרכיבה מלבד דברים מסוימים שלהם ההורים שלי דואגים. הרכיבה בעיקר הפכה אותי לעצמאית, מילדה שהייתה זקוקה להורים שלה בכל מצב הפכתי לעצמאית כמעט לחלוטין. החל מהנסיעות המפרכות באוטובוסים וההליכה ברגל כדי להגיע לחווה, ועד ללהסתדר בעצמי בחווה, לאכף, לנקות, לקנות, לדאוג, לפרזל, לחסן וכל הקשור בגידול סוס
לא הייתי אומרת שהרכיבה הכניסה אותי לכושר שיא, אבל עצם ההתרוצצות בחווה וכל הפעילות בטוח עדיפה מלשבת על הספה בבית. ואי אפשר לשכוח את הפן החברתי, חוץ מהאנשים המדהימים בחווה שהם כבר הרבה מעבר לחברים, שהם כבר סוג של משפחה, יש את כל המעגל התחרותי
קובץ אנשים איכותיים פשוט, שללא הרכיבה לא הייתי מכירה אף אחד מהם. הרכיבה, והסוסים בכלל הם הציר שסביבו חיי סובבים כרגע. קרדיט ליעל על התמונה