[כנפיים לבנות]

../images/Emo122.gif

נכון שבסוף אני אהיה בסדר?.. נכון בסוף אני אהיה "נורמלית"? אני אלמד מה שאני רוצה ויצליח בזה.. וכן, גם אני אתחתן בסוף וגם לי יהיו ילדים.. גם אם זה יהיה בעוד עשור.. יש לי זמן... נכון?.. ונכון שיום אחד גם אני יקבל את עצמי ואחיה עם עצמי בשלום? נכון? יש ימים (או לילות...) שלא ממש בא לי להיות חזקה.. שאין לי כוח בשבילי יותר.. ולא בא לי יותר להתאמץ כל כך כדי להאמין בעצמי ולקבל אותי... לאנשים נורמליים זה בא יותר בקלות.. וזה לא ממש פייר, אתן יודעות? מה.. זה בעיה שלי שאמא החליטה לקחת את החיים ביידיים שלה? מסתבר שכן.. זו בעיה גם שלי.. כי כשאני צריכה אותה לידי, שתחבק, היא לא נמצאת.. ואני לבד... האמת שאני לא חושבת שיש מישהו שחי עם עצמו בשלום.. כנראה שלכל אחד יש הבעיות שלו עם עצמו וכל אחד בוחר איך להתמודד ומה לעשות עם זה.. אבל מה אכפת לי בכלל?? לפעמים אין לי כוח להתמודד עם עצמי... לא יכולה לסבול אותי יותר... מצטערת על הפסימיות הזו פתאום... כנאה יותר מידי דברים קטנים שאני לא ממש מדברת עליהם וביחד הם הופכים להודעה הזו.. עזבו... סתם סתומה.. יהיה בסדר בסוף...

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo201.gif

את יודעת כמה שנים חשבתי שאני לא נורמאלית? במשך שנים התהלכתי עם התחושה שאני לא לגמרי בסדר ... עם השנים הבנתי, שכנראה שאני בכל זאת נורמאלית. לכן, התשובות שלי לשאלותיך הן "כן". עקרונית. עקרונית, כלומר - תראי, יש לי חברות סופר נורמאליות שלא התחתנו, או לא הלכו ללמוד, אבל מסיבות אחרות, לא של אי נורמאליות. לדעתי את עושה היום את כל הדברים הנכונים בשביל שאכן התשובה תהיהחיובית. את מתמודדת, את מטפלת, את כנה וישרה עם עצמך, את מסתכלת לכאבים ולבעיות בעיניים, את פורקת דברים מהלב וכותבת אותם, את קוראת הרבה ולומדת הרבה על החיים ועל עצמך, את לא מפחדת לתת לעצמך זמן לשבת ולחשוב על הדברים. תאמיני לי, שלעיתים אני מרגישה שאת יכולה להיות המורה שלי. אז מה אני אומרת? שזה בסדר שעולות בך כל השאלות האלה, שזה מצוין שאת לא מדחקיה או מנפנפת אותן, ושהן הדרך שלך להגיע לתשובה שרצויה לך. אוהבת אותך בצורה שקשה לך לתאר ...

 

[כנפיים לבנות]

את יודעת...

במשך היום חשבתי לעצמי בשביל מה בכלל כתבתי את ההודעה הזאת.. רציתי למחוק אותה ואמרתי לעצמי (בפעם המליון) שפשוט אסור לי לכתוב בשעות האלו של הלילה כשאני מרגישה כך.. תמיד אני שנאת לקרוא את זה אחר כך ועוד יותר לא אוהבת אותי.. האמת, שמפעם לפעם גם כהמחשבות הללו מגיעות, אני לומדת לקבל אותם ולא להיבהל כל כך. לפעמים חושבת על זה ומגיעה למסקנות חשובות. ולפעמים אומרת לעצמי שצריך פשוט לתת לזה מקום וזהו.. וזה יעבור.. שלפעמים זה מה שאני מרגישה.. ובכל זאת קשה לי עם המחשבות הללו... שנאת להרגיש שאני מרחמת על עצמי.. ממש אוי אוי אוי... ולנקודה... כשכתבת שזה בסדר שעולות השאלות האלה, ומצוין שאני לא מדחיקה, זה גרם להרגשה הרבה יותר טובה.. אפילו האמנתי לך

ו....... אני יכולה להיות המורה שלך

לא נראה לי... אני יודעת שיש לי יציאות טובות מידי פעם, אבל לא צריך להיסחף..

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo99.gif

כן, את. אין איזה פתגם שאומר שהאמת או החכמה באים מיהם של עוללים?

ובאמת, הגיל לא קשור, אלא התבונה והאומץ. ובקשר לכתיבה בפורום - אני חושבת שאחד הדברים שקבוצה [פיזית או וירטואלית] נותנת זה מעין עדות, ולפעמים גם הדהוד, למה שאנחנו אומרות [או כותבות]. את מספרת משהו ואנחנו עדות לו, ועצם זה שכתבתי את מה שכתבתי בראש ההודעה זה בגלל שאני עדה לתהליך שאת עוברת, ושבו את משתפת אותנו. את משתפת אותנו לאורך הדרך בתובנות שלך, בקשיים, בהארות ובשמחות. את גם כל פעם הולכת צעד קדימה בדברים שאת מתמודדת איתם ובדברים שאת כותבת עליהם. למשל, פעם כתבת בעיקר דברים נחמדים ... היום את כמובן ממשיכה עם זה, אבל מספרת גם הרבה יותר על עצמך. וגם כאן - יש דברים שאף פעם לא סיפרת, ועם הזמן, את מתמודדת ומגלה כל פעם עוד טפח. אפילו בהודעה שבראש השרשור... ואני, שעומדת מהצד ויודעת כמה קשה לך לומר את הדברים, שזה אומר - להתמודד איתם, מרגישה שבשיתופים האלה נותנת לנו את הזכות להיות פנס בדרך בה את הולכת, עדות לתהליך החשוב שאת עוברת, וכשאת מסתכלת לאחור, ורואה את הבהובי הפנסים לאורך דרך ארוכה ומתפתלת, את יכולה בעצמך לקבל פרספקטיבה איזו דרך ארוכה עברת ...

 

[ה א נ י ב י]

את נורמלית !

הי כנפיים, בלימודים שלי בקורס פסיכופתולוגיה (שמדבר על פתולוגיות של הנפש, אם לא הבנת) המורה הסביר לנו בשיעור הראשון שמי ששואל את עצמו אם הוא נורמלי- אז הוא נורמלי ! כי בעצם מי שבאמת לא נורמלי, הוא משוגע מידי בכדי לשאול את עצמו את שאלות כאלה. אז הנה לך התשובה של המורה שלי שהוא פסיכיאטר בכיר - את נורמלית ! כמו שסקאלי אמרה לך, את נשמעת בחורה מודעת, מתמודדת, ורגישה מאוד (מכירה אחת כזו מצויין), אך ממש ממש נורמלית, לטעמי. לגבי הכבדות שאת מדברת עליה אני מכירה אותה היטב, במעגל אמהות שאני שותפה בו כולן אמהות צעירות שהחיים לא הפגישו אותן עם החרא של החיים, והן באמת הרבה יותר "קלילות" ממני. אז אותי אישית לא רק שלא מכביד עלי ה"כובד" שלך אלא אפעלו אני מרגישה איתו בנוח, יחסית ל"קלילות" של רוב חברותי. שבת שלום. האניבי

 

[כנפיים לבנות]

תודה...

נחמד מה שהמורה שלך אמר... מזכיר לי את הספר ורוניקה מחליטה למות של פאולו קואלו. בסוף הם מגיעים למסקנה שה"משוגעים" הם הכי מאושרים... יש בזה משהו, לא? שבת שלום...

 

[לונה..]

או הו

אז ככה, קודם כל אני מהמרת שתהיה לך בת עם תלתלים מעלפים והיא תהיה גולשת. למה? כי ככה החלטתי! הילדה הכי יפה בים! ותהיה לה אמא שתתן לה את הכל (ולאחים שלה

) והכי תתאמץ בשבילה בעולם כדי ששום דבר לא יחסר להן (מכאן אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שתלמדי/תעבדי/מצדי תקימי בית במושב ותאספי ביצים - כל מה שיגרום לך להיות מחוייכת ומסופקת). דבר שני, מה זה "נורמלי" בכלל? אם יש משהו אחד שלמדתי בחיים זה שאין כזה דבר. יש כל כך הרבה סוגי חיים ודרכים לחיות אותם, כל כך הרבה סוגים של אנשים, של מחשבות, של חלומות, של רעיונות ואמונות. איך אפשר לכלול את מגוון הדברים הנפלאים הללו תחת קטגוריה שנקרא "נורמליות"? אם כבר, נורמלי אמור להיות הדבר שעושה לך הכי טוב, הדבר שאת מרגישה איתו הכי בנוח - ואם זה עושה אותך מאושרת ולא מזיק לך ולאף אחד אחר - למי יש את הזכות לומר שאת לא נורמלית? ורק שתדעי, אין דבר כזה שלאנשים נורמליים זה בא ביותר בקלות, יודעת למה? כי יש כאלו שאמא שלהם נפטרה והם מרגישים את כל החוסר האיום הזה שכולנו מתמודדות איתו מדי יום, ויש כאלה שההורים שלהם פינקו אותם יותר מדי ועכשיו הם תקועים עם עצמם בכל מיני מצבים בחיים שהם לא יודעים איך להתמודד איתם, דבר שגורר תגובות שליליות ביותר, ויש כאלה שכל החיים לא היה להם מה לאכול ואבא שלהם אלכוהוליסט ואמא שלהם חולה בסרטן והם צריכים לטפל בחמישה אחים קטנים והדבר היחיד שהם נלחמים עליו יום יום זה השפיות שלהם, ויש אנשים. ואחרי כל הפיסקה הזו אני מקווה שהבנת לאן אני חותרת - אין אנשים נורמליים. לכל אחד יש את התיק שלו, והעצב שלו והחיוך שלו. וכשקשה ועצוב ועייפים, לכולם מותר לקחת יום-יומיים של מנוחה, ללקק את הפצעים ולהתחזק, כדי להמשיך הלאה. גם לך! תנוחי קצת, מה קרה. תאמיני לי שהעולם לא יתפרק כל כך מהר, אז את יכולה להרשות לעצמך להניח את הכל בצד ולא להתייסר על זה שאין לך כוח. את אנושית, זה קורה. שתדעי לך, מאז שהתחלתי טיפול, בכל פעם עולה המשפט "את לבד" או "אני לבד". וזה קורה, כנראה, מפני שאני באמת לבד. במקרה שלי, בכל אופן, אין לי על מי להשען. יש חברים ודודים והכל, אבל זה לא אמא. ואבא זה לא אמא (במיוחד אם את לא מסתדרת איתו, כמוני). אני חושבת שאמא, יותר מהכל, מסמלת את הנתינה והאהבה ללא תנאי וגבולות. וזה דבר שאני חושבת שאי אפשר לקבל מאף אחד אחר בעולם. (ברור שיש יוצאים מן הכלל, אבל בואי נכליל לרגע, לא יקרה כלום). אז אנחנו לבד. ואנחנו צריכות להסתדר בעצמנו, מלוות בתמיכה של חברים ומשפחה, כמובן עד כמה שהם יכולים לתת ועד כמה שאנחנו שאנחנו מרשות לעצמנו לקחת (וכמובן שכמה שניקח עדיין לא נצליח למלא את החוסר), ולהתקדם ולהמשיך הלאה בעולם. לבנות לנו את התא המשפחתי שלנו, עם ילדים, בלי ילדים. העיקר שיהיה מקום שבו נרגיש בטוחות ואהובות. וזה דבר שמאוד קשה לעשות, אבל אין ברירה. אנחנו חייבות להצליח. אנחנו פשוט חייבות את זה לעצמנו, אחרת פשוט... לא נהיה. אז שווה להתאמץ, לא? וכשמתאמצים, מתעייפים בשלב כלשהו, הרי אנחנו לא מכונה. וזה בדיוק הזמן שבו את צריכה להרשות לעצמך לנוח, לבכות, לשחרר. ואל תרגיזי אותי

"סתומה"... פחח!

 

[לונה..]

../images/Emo2.gif

גם שגיאות וגם כתבתי פעמיים! אבוי לי, העייפות... מתנצלת

 

[כנפיים לבנות]

טוב...

אין לך מושג כמה ריגשת אותי... דמעות היו לי בעיינים כשקראתי על הילדה עם התלתלים בים.. מתאים לה להיות גולשת, אה? כשאני יגע לשלב הזה, אני ירגיש שבאמת הכל היה שווה ועשיתי את זה! אז אני אהיה שלמה עם עצמי... (או שאולי הפוך? כשאני אהיה שלמה עם עצמי זה יגיע? כנראה שזה בא ביחד... בסוף הכל קשור אחד לשני..) נראה כל כך קשה להגיע לשם מהמקום שאני נמצאת בו היום... יואו, השקעת כל כך בתגובה, שמי בכלל שם לב לשגיעות? ומה לעשות???? יש אנשים כאלו... סתומים!!!

 

[מיקימק]

את הכי נורמלית בעולם

אני קוראת מה שאת כותבת פה, וכל החששות והתהיות שלך הן הכי נורמליות בעולם. תפסיקי להחמיר עם עצמך. אני מכירה מעט מאוד בנות בגילך שיש להן כזאת הסתכלות מפוקחת על העולם ועל עצמן. אז תפסיקי עם הביקורתיות הזאת, לכולנו יש ימים קשים ועוברים אותם וזהו. גם אני מאוד אהבתי את מה שלונה כתבה, אין עליה...

 

[Darkmatter]

כנפיים

אין לי יותר מדי מה להגיד, אבל אני רוצה לתת לך

חם... ולהגיד לך שאת מדהימה ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר...