m i t a l y
New member
לא בלבלת יקירה... ../images/Emo24.gif
כתבת יפה ומרגש (כמו תמיד...)... אני יכולה לכתוב מצידה של סבתי שהיתה לי כאם... כבר כתבתי עליה בעבר, כמה הייתי קשורה אליה, כמה היא אהבה אותי תמיד ודאגה לי....
באופן אישי הייתי היחידה פחות או יותר שהמשיכה לבוא ולבקרה במקום בו היא בילתה את 10 השנים האחרונות בחייה, גם כשהיא לא יכלה יותר לדבר, לתפקד ולהגיב. ואולם, אם הזמן המצב היה לי בלתי אפשרי כמעט. כאב לי לראות אותה במצבה, כאב לי שלא יכולתי לעשות דבר, כאב לי לראות את עיניה הכבויות והאדישות כבר, המחכות למוות הגואל... עד ש...
כבר לא באתי, לא יכולתי כבר... זוהי תחושת הפספוס שלי, והיא גדולה וכואבת מאוד... היום, מדי פעם כשלא חם מדי, אני נוהגת לקחת את בנותי הקטנות ואנחנו הולכות ליער, לנקות את הקברים של סבי וסבתי, ולשבת שם... ואני מאמינה שהיא מסתכלת עלי מלמעלה... מחייכת ואוהבת...
כתבת יפה ומרגש (כמו תמיד...)... אני יכולה לכתוב מצידה של סבתי שהיתה לי כאם... כבר כתבתי עליה בעבר, כמה הייתי קשורה אליה, כמה היא אהבה אותי תמיד ודאגה לי....