כּוֹאֵב לי לקרוא
על משחקי כוח בין הורים לילדים, או בין אחים לאחיות. ושהחיים גרמו לכל אחד מהצדדים להתנהג בשיא השפלות כלפי האחר. ואם מנסים באמת לבחון מאיפה זה התחיל, אחרי כל כך הרבה שנים של טינה. לא מצליחים אפילו לדלות את הפרטים. לפני שנה בערך, כשהיינו באזכרה בבית העלמין התבוננתי על המשפחה המצומצמת שלי שכמו רדיאטורים מסורים בחורף, הם מחממים את המעט שנשאר. נזכרתי בכעסים שלי והשנאה שהיו לי כלפי הורי ואחי בעבר, עד שיום אחד החלטתי לעשות שלום עם עצמי שגרר אחריו חיבור מחודש אליהם, שמתי את המשקעים והטינה והתנפלתי כמו ווינרית על המשפחה שלי במקום להיות בכוננות ספיגה. כי כנראה הבנתי שמחר הם ילכו ואני אשאר לבד. ואין דבר יותר עצוב מלהיות הורה נטוש או בן נטוש שמשחקי האגו המטופשים הגיחו כל פעם מחדש ורבצו בינינו. אני בעד לשחרר, להרפות מהעבר, ולשבת עם זה שפגע בי ולסלוח לו, לא להטיח בו האשמות ולא לעשות לו שיחת חינוך, כי הוא יודה בטעויות שלו לבד. כשסולחים למישהו אחר. את סולחת לעצמך. תחשבי על הצד המואר והמפויס של אימא שלך ואל תראי בה כמו איזו תמונה שאיבדה מהזוהַר שלה אלא תעזרי להחיות אותה מחדש. בעיקר בשביל התחושה הפנימית שלך.