ערב פסח בלוז

[קצת מסובך]

../images/Emo119.gif ערב פסח בלוז

התיישבתי לכתוב כבר כמה פעמים, אבל אמא כל שניה קוראת לי לשאוב אבק מהכסאות, להזיז את המקרר, לרוקן ארונות, לשים מייבשי כלים בשמש, ושאר פעולות הזויות... ושלא תחשבו שאני מאלה שנורא עוזרים, אני דוקא מנסה להתחמק מדברים שנראים לי גם ככה מיותרים. כמו למשל צום ערב חג. - לא תענית בכורות אלא הצום הזה שכולם צמים... שבוע שכבר לא קונים אוכל כי הכל חמץ, ועוד אין אוכל כי כלום לא כשר ואי אפשר להכין. שלא לדבר על צום פסח עצמו - בתור צמחוני תמיד הייתי רעב כל הפסח, עד שהתחלתי להקל על עצמי ולאכול קטניות ושרויה ומצה עשירה וכל מה שההורים שלי לא אוכלים. אז אני אוכל בחד פעמי... בסוף דוקא הזמינו אותי חברים לסדר, אבל אז אחותי תהיה לבד עם ההורים אצל הדודים, אז אני חייב לבוא איתם. גם סבא וסבתא יהיו. שנה שעברה בלימודים, ידידה שלי ואני גילינו ששנינו לא אוהבים את סבתא שלנו - כי היא איומה... ממש שמחנו לגלות שיש עוד כאלה. זה היה כמו לצאת מהארון... ואני יודע שאני צריך להגיד תודה שיש לי סבתא וכל זה, אבל עזבו, באמת אל תנסו להבין. והנה שוב אמא קוראת לי, הפעם להכין עוגה... אז לפני שתופסים עליי עצבים, אני עובר למטבח. דוקא רציתי לשתף במחשבות על חופש, ולהאמין, אבל בפעם אחרת... ימים טובים לכם! וחג שמח. כשר הוא כבר יהיה...

 

[יום.]

ממש לא כזה נורא

כשסבא שלי מת .. בוא נגדיר את זה ככה לא הייתי ממש עצובה (שאלוהים ירחם על נשמתי) ואם כבר מדברים על הצום הזה... אז זה נורא אתמול לא אכלתי כל היום (אבל ממש באופן מילולי) ועכשיו כשאני חושבת על זה גם לא ממש שתיתי ועבדתי, הגעתי הביתה כבר כשהתחילו את הסדר (פקקים ארורים!!), בקיצור כשהגיע הקטע של האוכל כמובן שאכלתי ה-מ-ו-ן זה לא עשה לי טוב... הסוכר התחיל להשתגע כך שגם את הסוף של הסדר לא ביליתי עם כולם אלא חצי מעולפת (ומזל מזל שנזכרתי להגיד לאח שלי איפה החבאתי את האיפוקומן

)

 

[סוריאל]

רשימת מלאי:

מצה אחת, קצת ישנה. חלב. גבינה לבנה. ירקות. מיץ עגבניות (אל תשאלו). ביצים. חצי חבילת נקניקיות. סוכר, קפה נמס, קפה שחור, תה (שני סוגים). זהו בערך, נדמה לי. זו תכולת המזון ה'כשר' בדירה שלנו. השותפים שלי 'הכשירו' את הדירה, ולפי המסורת כל מוצר שנפתח לפני ט"ו בניסן הוכרז כחמץ גמור ונשלח אחר כבוד לארון, להתבייש בפינה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את התגובה שלי כשחזרתי אתמול מטיול בן יומיים, אחרי חמש שעות נסיעה באוטובוסים, אחרי בילוי קצר-אך-מספיק-בהחלט בחמסין המחליא של עיר הגודש, וגיליתי שארוחת הערב שלי תצטרך להתבסס על הרשימה הנ"ל. זמן מה עוד השתעשעתי ברעיון להכין מצה-בריי, עד שגיליתי שרוב כלי המטבח שלנו הומרו בחד"פים. נסו אתם לפתוח ביצה על קערה שבקושי מחזיקה את המשקל של עצמה. הקיצור: מצות, גבינה לבנה, יין ורוד, סרט (Kill Bill vol. 1, אם תהיתם) ולמיטה. נ.ב. הסדר, אגב, היה בסדר גמור. אפילו לא בדל אזכור של היציאה שלי (מהקיבוץ. אכזוב ההורים נעשה קצת מאוחר יותר), שהיתה בדיוק לפני שנה. ההגדה נאמרה כסידרה, כמעט ולא היו ילדים קטנים להפריע למהלך התקין, ובחצות וחצי כבר היינו שוב בבית.