מחשבות על כלום

../images/Emo119.gif מחשבות על כלום

כמה שורות של רונה קינן. המעיין הזוהר: "אף אחד לא אמר לי שככה זה יהיה הדבר שהלב שלי יוצא אליו הוא הדבר שאסור לי לבקש אף אחד לא אמר לי לחיים יש דרך אכזרית לתת לך לשתות מים זוהרים ולהשאיר אותך צמא בקרקעית ...לפעמים אני נזכר בימים שקטים כשהסתובבתי בעולם בעיניים עצומות והייתי מישהו אחר אבל מי הייתי אני לא זוכר כמה פעמים רציתי לדבר והמילים שלי קפאו כשהן פגשו את האוויר כאילו מישהו אומר לי מוטב שתמשיך להסתיר את הדבר שהלב שלך יוצא אליו את מה שלקחת בגניבה כי יבש המעיין הזוהר ועכשיו אתה צמא ברוך הבא..." אתמול באוטו חשבתי לעצמי שעכשיו אין לי כלום, אין לי שומדבר שהוא שלי בעולם. אבל בעצם זה יותר טוב מפעם, כשהיו לי אשליות. כי עדיף כלום, על אשליות שיש לך משהו שאין לך באמת. אבל הלב שלי פועם בכלום. כ-לום. כ-לום. כ-לום. כ-לום... והדם שבי צמא למה-שהוא, שהוא יש. יש... אני אומר יש, וזה מרגיש לי בפה כמו צליל גלים בים. וגל, יותר הוא אין מאשר הוא יש... עולה, יורד, ומתנפץ. "אין מילה מספיק חדה לתאר כמה זה בוער כשזה בוער אין מילה מספיק רכה לתאר את השלווה המתוקה של הבשר כשאתה נכנס למעיין הזוהר בואי אלי עוד פעם אל תתני לי להישאר צמא בואי אלי עוד פעם אל תתני לי להישאר צמא..."
 
אבל יש לך את עצמך!

ומהמעט שהספקתי להכיר אותך כאן - אתה שווה המון. ככה שלהגיד ש"אין לך כלום" - זה פשוט לא נכון. שבת שלום!
 
***

יש משהו מוכר בהשתוקקות לא-מוגדרת. משהו דתי, כמעט. פעם כתבתי: "אני מאוהב, ואין לי מישהו בחוץ להיות מאוהב בו. אני מושיט ידיים לחבק והן אינן נתקלות בדבר וחוזרות וקורסות אל תוך חיקי, מושכות את כולי פנימה, כמו שמש קרה שאיננה מסוגלת להחזיק את עצמה עוד. חור שחור. רציתי, טיפשון שלי, רק אותך. רק אותי." אבל לפעמים אני מתפכח. בדרך כלל אני מוצא לעצמי תעסוקה, ממלא את החיים שלי בדברים חשובים, כדי לא להרגיש כל הזמן שאני הולך על-פי תהום. שמוכרח להיות משהו שהוא יותר מזה. אחרת אפשר לצאת מן הדעת. אה, ורונה קינן זה תמיד טוב.
 

יום.

New member
רציתי לכתוב איזה משהו חכם ומרגיע

ואחרי שקראתי שוב ושוב את ההודעה שלך לא נותר רק להאנח ולחשוב עד כמה זה נוגע בי ובחיים שלי "אבל הלב שלי פועם בכלום. כ-לום. כ-לום. כ-לום. כ-לום... והדם שבי צמא למה-שהוא" ובכלל "זוהי הודעה מוקלטת, המוח שלי ריק"
 
../images/Emo119.gif שיחקת אותה

גם סימפטיה, גם אמפתיה, וגם עושה לי להרגיש חשוב שמצטטים אותי...
 

יום.

New member
אז אם כבר אז כבר

אני חושבת שהמשפט הזה הוא משפט יפיפיה שפשוט מכמיר את הלב. מסוג המשפטים שממשיכים להדד בראש זמן רב אחרי שקראת אותם. מקווה שמצאת דרך לעבות את הכלום הזה
 
../images/Emo119.gif טוב, אני לא יודע מה להגיד

אז אני אגיד פשוט תודה... ולא, עדיין לא מצאתי במה לעבות את הכלום. אבל גיליתי שהנוכחות שלו רבה. כבדה. ומלאה. וזה מפתיע, כי בתור כלום זה לא מצופה ממנו... ואני מוצא בתוכו תאים ומדורים ומשוטט. וזה מזכיר לי את השיר המופלא של אסתר ואפרים שמיר, עברתי רק כדי לראות. "כאן היה מכחול ואנו שניים מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלו לדהות כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים עברתי רק כדי לראות הטירה עמדה בראש הגבע בתוכה נפלו הרבה מילים, שאיש עוד לא אמר הפרחים שרקו מן מזמור מחמיא לטבע היום הוא שיר מאוד מוכר לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים הגבירה כבר מתה אין נהר בלי מים עברתי רק כדי לראות הקירות סדוקים, הכל קפא ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך היום הכל בוער פחות..." אין לי מה להוסיף לזה...
 

dkey

New member
כואב לקרוא

הבעיה היא החינוך המחריד החד מימדי לו אנו זוכים. ואם הוא לא מתאים לך אז אין לאדם כלים. מתחילה בניה מחדש, הרחק מהרפש הזה. הרי העולם כה עשיר, כה מעניין וכה מרתק. צריך לצאת מהקופסא ולגלות שיש בעצם כל כך הרבה. והנכנס הכי גדול שלנו שלא נלקח מאיתנו הוא היכולת לאהוב.
 
למעלה