../images/Emo119.gif מה החכמה?
פעם חשבתי שצריך להיות מאוד טיפש, כדי לא ללמוד מטעויות. היום אני חושב שצריך להיות מאוד חכם, כדי לא לחזור עליהן... אני והנוכחי, שיחקנו בפגישה הראשונה את משחק ה"זה או זה". אתם יודעים - קפה או תה, קינמון או גויבה, שחור או לבן, סיינפלד או חברים... ואחרי כמה "לא דייטים", שאלתי את עצמי, וגם אותו בsms: "מציאות או אשליה? דפוס או לקח?.." והוא ענה, כמו כל בנאדם שקול והגיוני. שזה קצת מורכב בשביל הודעה... היום אבא דחק אותי לפינה, בשיחה קשה על העתיד וההווה שלי. אז מצד אחד הרגעתי אותו, שזה לא הכיוון שלי בחיים. ומצד שני סיפרתי לו ללא רחם, שהנה, שלחתי הודעה למישהו שאני קצת נוטה לבנות עליו לעזרה קטנה בחיפושים הארציים שלי בזמן הקרוב. (ענייני מיקום ופרנסה...) אחרי שאבא הצליח לתפוס את הנשימה, הוא שאל איפה אני היום עם הדת. אז אמרתי שאני עדיין בהפסקה מטודית מטקסים חיצוניים, ושהאמונה שלי חזקה. ושאני מפריד בין דת ואמונה. אבא לא רוצה לראות אותי עושה טעות, והזהיר אותי מעצת היצר הרע. ושאם אבחר בבריחה אל הדרך הקלה, אשאב לעולם הזה ושזה קל להיכנס וקשה לצאת. אמרתי לו שזו לא בריחה, ושגם הדרך הזו לא קלה... זו פשוט המציאות שלי עכשיו. כי אין לי מה לתת עכשיו לאשה... ועד שיהיה לי, אני לא רוצה להיות לבד. וגיליתי לו בגילוי לב מפתיע, שכשכבר גרתי מחוץ לבית, גם שם היה איתי מישהו. וזה דוקא לא שאב אותי לשום מקום, אלא להפך. זה שזה היה, עזר לי לגלות שלא לשם אני שואף. וזה שנתתי לעצמי לנסות, עזר לי להבין על מה אני מוותר, אם וכאשר... הלוואי שמישהו מיכם מבין על מה אני מדבר... והלוואי שמי מיכם יכול לקבל את מה שאני אומר.
פעם חשבתי שצריך להיות מאוד טיפש, כדי לא ללמוד מטעויות. היום אני חושב שצריך להיות מאוד חכם, כדי לא לחזור עליהן... אני והנוכחי, שיחקנו בפגישה הראשונה את משחק ה"זה או זה". אתם יודעים - קפה או תה, קינמון או גויבה, שחור או לבן, סיינפלד או חברים... ואחרי כמה "לא דייטים", שאלתי את עצמי, וגם אותו בsms: "מציאות או אשליה? דפוס או לקח?.." והוא ענה, כמו כל בנאדם שקול והגיוני. שזה קצת מורכב בשביל הודעה... היום אבא דחק אותי לפינה, בשיחה קשה על העתיד וההווה שלי. אז מצד אחד הרגעתי אותו, שזה לא הכיוון שלי בחיים. ומצד שני סיפרתי לו ללא רחם, שהנה, שלחתי הודעה למישהו שאני קצת נוטה לבנות עליו לעזרה קטנה בחיפושים הארציים שלי בזמן הקרוב. (ענייני מיקום ופרנסה...) אחרי שאבא הצליח לתפוס את הנשימה, הוא שאל איפה אני היום עם הדת. אז אמרתי שאני עדיין בהפסקה מטודית מטקסים חיצוניים, ושהאמונה שלי חזקה. ושאני מפריד בין דת ואמונה. אבא לא רוצה לראות אותי עושה טעות, והזהיר אותי מעצת היצר הרע. ושאם אבחר בבריחה אל הדרך הקלה, אשאב לעולם הזה ושזה קל להיכנס וקשה לצאת. אמרתי לו שזו לא בריחה, ושגם הדרך הזו לא קלה... זו פשוט המציאות שלי עכשיו. כי אין לי מה לתת עכשיו לאשה... ועד שיהיה לי, אני לא רוצה להיות לבד. וגיליתי לו בגילוי לב מפתיע, שכשכבר גרתי מחוץ לבית, גם שם היה איתי מישהו. וזה דוקא לא שאב אותי לשום מקום, אלא להפך. זה שזה היה, עזר לי לגלות שלא לשם אני שואף. וזה שנתתי לעצמי לנסות, עזר לי להבין על מה אני מוותר, אם וכאשר... הלוואי שמישהו מיכם מבין על מה אני מדבר... והלוואי שמי מיכם יכול לקבל את מה שאני אומר.