אומנות לחימה וחינוך

samoyed

New member
../images/Emo119.gif אומנות לחימה וחינוך ../images/Emo119.gif

שלום לכולם וכולן. רבות נכתב כאן על התועלות שיכולים ילדים להפיק מתרגול אומנות לחימה ועל האפקט החינוכי הפוטנציאלי של תרגול כזה. הפעם אני רוצה להפנות שאלה לחברים והחברות העוסקת בקשר שבין היותנו מתרגלי א.ל והיותנו מחנכים. קהל היעד הוא כל מי שעוסק בחינוך וזה מתחיל בהורות כמובן, דרך חינוך כמקצוע או עיסוק וכלה ב.. מה שתגידו. כמובן שגם מי שלא כלול בקבוצה הזו מוזמן לענות. איך העובדה שאתם\ן מתרגלים א.ל באה לידי ביטוי בחינוך שאתם מעניקים? מבחינת ערכים (מסורת, רכת וקשיחות, התמודדות עם קשיים ועוד)? במובן היומיומי, האם אתם מרגישים שהתרגול מקנה לכם כלים נוספים או משפר אותם (עמידה בלחצים, יכולת להשפיע, שקט פנימי ). אני חושב שהנטייה הטבעית והמבורכת היא לראות את המקומות שבהם יש "רווח" חינוכי" מהתרגול אבל האם ישנן גם אספקטים בהם אתם מרגישים קונפליקט בין האימון לחינוך או בעייתיות?
שיהיה יום נחמד
 
שאלה קשה

מפני שקשה לי מאוד לנתק את עצמי מהקנגרו הקופצני, ולעצור לרגע ולבחון את עצמי תחת הגדרות של,מה אם לא הייתי כזה,האם הייתי נוהג אחרת,ואם כן איך, וכיצד זה בא לידי ביטוי? אני הסך של כל חוויותי עד לרגע זה.אני ממשיך להתפתח,אבל אבחון עצמי כזה?! לא אצל קנגרו.
 
חינוך ואימון

לעניות דעתי, החינוך מתחיל בעובדת היותנו (קודם כל) תלמידים. דרך אימון עצמי ועבודה של משמעת אישית אנו מפתחים כלים שיש בכוחם להפוך אותנו למחנכים (בין אם בתפקיד ו/או דרך דוגמא אישית). כלים אילו יכולים להיות סבלנות וסובלנות, בהירות, צניעות, שליטה עצמית, התנהלות שקטה, יכולת נתינה ומסירות. מנסיוני (הקצר יחסית) כאם וכמדריכה, אני מוצאת שערכים אילו חשובים ביותר, ובעצם מתווים את הדרך, לא רק כמחנך/ת, אלא כאדם. אני שואפת להעביר כלים אלה לביתי ולתלמידיי, ורואה איך ההשפעה עוברת בצורה טבעית (בעיקר) דרך דוגמא אישית. למרות שהתועלת היא רבה עבורי ועבור אילו שסביבי, ישנן לעיתים התנגשויות שנובעות ברובן מנסיונות לא מוצלחים של איזון (בין אימונים ומשפחה, בעיקר). במצבים אלה אני משתמשת בכלי חינוכי נוסף: הנכונות לעבוד קשה ולתקן, כדי להגיע לתוצאות טובות יותר בנסיון הבא. החינוך (דרך האימון היומיומי) מחלחל פנימה ובא לידי ביטוי בכל פן אפשרי... איזה "תוצר לוואי" פנטסטי!
 
במסורת של השיטה שלנו, ילד של היישי הוא היישי

בלי שלמד כלום, פשוט כי ההנחה היא שמי שהוא היישי יחנך את ילדיו להיות היישי, כלומר להבין מה זו מחוייבות ולהיות רציני בלקיחתה. אני לא בטוח שזה יעבוד בישראל, ודי בטוח שלא כל ילדי ההיישי ירצו בעצמם ללמוד את השיטה, אבל הגישה מעניינת...
 

Tonjin

New member
אתה יכול להסביר יותר...?

לא ממש הבנתי מה זאת אומרת "ילד של היישי הוא היישי", ובטח שלא אם הוא לא למד את השיטה... האם אפשר לומר ש"ילד של רב הוא רב"? האם אפשר לומר את זה גם אם הוא חזר בשאלה בגיל 15 והיום הוא בן 30?
 
במסורת של השיטה, אף אחד לא למד אם לא עבר

את הטקס של "כניסה בשער", כלומר אם לא היה היישי לא היה יכול להתחיל ללמוד; מורה קיבל תלמיד לפי התרשמות אישית והמלצות מאנשים שהכירו את אותו תלמיד, על סמך האישיות שלו ולא על סמך הידע בשיטה. ההנחה היא, שאם אתה אדם מתאים, אתה תחנך את הילדים שלך כך שגם הם יתאימו. אני מניח שיש לזה גם צד הופכי, שאם אתה אדם מתאים לא תתחיל ללמד מישהו שאינו מתאים, אפילו אם זה הילד שלך - סומכים על שיקול דעתך ויודעים שתחמיר גם עם ילדיך. אני חושב על זה ככה: בפוליסת הביטוח לרכב שלי כתוב שמותר לכל אחד לנהוג ברכב, כל עוד עבר את גיל 30 ויש לו רשיון נהיגה. אילו הייתי "מגדל" היישי, הייתי נותן לו את המפתחות לרכב "על בליינד", בידיעה שהוא לא ייקח את הרכב לסיבוב עד שיקבל רשיון, וגם אז לא יעשה שטויות כי הוא מבין שאסור לו לעשות שטויות עם רכב לא שלו.
 

Tonjin

New member
אז רק היום לוקח כך וכך שנים להפוך להיות היישי

?
 
מעניין...

אני במקרה מכיר איזה ילד של היישי, "אח קונג-פו" שלי לשעבר, שלא רק שהיה צריך לעשות היישי, הוא אף עבר את טקס הניושיצו פעמיים. האם עלי להסיק מכך שמסורת השיטה לא עובדת בארץ?
 

brunoflexe

New member
דוד, אתה בטוח בזה ? גם לי זה נשמע מוזר

ואני חושב ששמעתי פעם את מאסטר ניר אומר שגם הילדים של מאסטר וואנג (אלו שמתאמנים) יצטרכו לעבור טקס היישי.
 
עונה ללטיסימוס, טונג'ין וברונו

אם אני לא טועה, מי ששינה את המסורת היה וואנג שו-צ'ין, שלימד המוני תלמידים באופן די פתוח. את הנקודה הזו במסורת שמעתי מניר עצמו, בנוכחות כמעט כל ההיישי שהיו אז - מדובר על לפני לפחות חמש שנים, אם לא יותר. זכרוני לא טוב בתאריכים ויתכן שהבנתי אותו לא נכון. אני די בטוח שבמעבר לישראל, שבה נושא המחוייבות למורה/שיטה הוא הכל חוץ ממובן מאליו, היה יש ויהיה צורך לעשות דברים אחרת, בהתאם למצב. לא דיברתי על זה עם ניר, זו ההתרשמות שלי. יש גם ענין שלא יהיו יוצאי דופן, שלא יגידו על מישהו שנעשה היישי בגלל היותו מקורב למורה. פולניות היא תכונה סינית מובהקת...
 

brunoflexe

New member
כאמור, אני שמעתי לפני כמה ימים

שגם ילדים של היישי צריכים לעשות היישי וזה נכון גם בחו"ל.
 

brunoflexe

New member
ולדוגמא, אריק המתורגמן מארה"ב היה

צריך לעשות היישי ואימו היא גם היישי.
 
בדיוק

ולכן מה שדוד אמר לא תופס. אני מכיר את הסברה הזאת מימי המרכז, אבל היא פשוט לא נכונה. העובדות בשטח מצביעות על כך שאף ילדים של היישי צריכים לעשות היישי, והדבר אינו מוגבל לשיטה בארץ. אגב, אני לא רוצה לפתוח את עניין המעות (עוד יגידו שאני מחרחר ריב חס וחלילה), אבל השיטה המסורתית קובעת שילדים אינם רשאים לשלם להוריהם על הלימוד. אם אותם ילדים עושים היישי להוריהם, הרי שגם כלל זה בטל.
 

brunoflexe

New member
למה ? אולי גם הילדים שעשו היישי להוריהם

לא שילמו ? אני יכול לשאול מה עושים במקרים האלה אם זה מעניין מישהו.
 

ש מים

New member
דואליות

אני חושב שלא צריכה להיות דואליות. אני חושב שלא צריך (וגם שאין הבדל בפועל) בין "מי שאתה" לבין "היותך מחנך". הטבע האמיתי שלנו מופיע בכל מקום (יש כאלה שמסווים אותו טוב יותר מאחרים...) ואדם ששואף לרמות גבוהות יותר - צריך לפעול וליישם את הטבע האמיתי שלו ולהתמודד עם הבעיות והאתגרים ולא לטאטא, כי בסופו של דבר, ובעיקר בשעות משבר, הטבע האמיתי שלנו יוצא החוצה. שיהיה יום נפלא ונצליח להתגבר על עוד פגם, גם היום
!
 

amir_aikido

New member
חינוך היא אמנות, וקשה לרמות

אם מדובר בחינוך כהורה (הדרך היחידה בה בכוונתי לחנך), הרי שאי אפשר לרמות - אתה מי שאתה, ילדיך רואים אותך כל הזמן בטוב וברע. כשמתאמנים הרבה שנים באמנות לחימה, משנים את מי שאתה (דרכי חשיבה, ולעיתים גם ערכים), ולזה ברור שיש השפעה על החינוך. אמיר
 
למעלה