אם כבר הגבתי, אז סתם מתחשק לי קצת לפרוק עצבים
מעצבן אותי איך שכל מי ששיחקתי איתו עד כה נעלם מהמשחק מבלי להגיד כלום או הפסיק לשחק מרצונו החופשי. ברצינות זה הורס לי את המוטיבציה לשחק. תמיד שיחקתי מייפל בשביל האנשים ובשביל הגילדה שלי. המשחק עצמו מיצה את עצמו כבר בהיותי נובית באיילנד הראשון, הרגתי חילזון והבנתי את הפואנטה. אני לא משחקת במייפל בשביל המפלצות, בשביל הדרגות או בשביל החפצים.. אני פשוט כ"כ נהנית לדבר עם האנשים ולעשות איתם דברים. שונאת לעשות דברים לבד, לעולם לא תראו אותי הולכת לדוג'ו לבד או עושה משימות לבד. הגילדה שלי כרגע עוברת תקופת גסיסה (למי שלא יודע, אני נמצאת בראש גילדה כבר 4 שנים. הגילדה מיועדת לרמות 140+ ויש לנו עוד תת-גילדה לרמות 70+) לעומת מה שהיא הייתה פעם. בתור גילדה שקיימת כבר 4 שנים, באמת שמצבנו טוב. אבל מבחינתי, מבחינת מה שאני רגילה אליו.. במקום שיהיו 20 אנשים מחוברים יש עכשיו איזה 6 במקרה הטוב שגם הם בקושי מדברים. לא אוהבת את המצב הזה ואני מתגעגעת לכל האנשים שנהגתי לעשות איתם שיחות נפש. כל השאיפות שלנו, להגיע רחוק.. להורנטייל, כאוס זאקום.. אני תמיד מנסה לשכנע אנשים שהקיץ כבר קרב ואולי יהיה טוב, אבל גם אני מתחילה לאבד את התקווה. מתחשק לי להגיע רחוק, לעשות משהו מגניב או מאתגר כמו סמדר. בינינו כיום רוב השחקנים שמעל דרגה 140 יכולים לעשות סולו לזאקום או לסקרליון, וזה מבאס. לפעמים אני מנסה לארגן איזשהו CWKPQ, כי בכל זאת.. זה להיות ביחד עם עוד איזה 12 חברי גילדה שזה תמיד כיף. אבל די, אנשים מחפשים אתגר! ואני לא יכולה להציע להם את זה בגלל שכל פעם שאני איכשהו מקבלת את המוטיבציה שלי בחזרה, איכשהו מצליחה להכיר אנשים מדהימים חדשים.. מישהו אחר עוזב. פעם הייתי מסתובבת והייתי מכנה אנשים "חברים טובים" במייפל. כרגע אני לא מצליחה לחשוב על אנשים שהייתי מכניסה אותם לקטגוריה הזאת, אולי בודדים. לא יודעת, עוברת כרגע משבר מייפלסטורי.
כל האנשים שאי פעם הערכתי עזבו..
אני בשוק! ושיהיה לכולנו חג שמח
