יום כיפור - רשמי אפיקורס - או אפיקורס למחצה
כמו שאתם יודעים (או לא) נתח המשפחה שלי כאן מארחים בימים אלו חלק נכבד מנתח המשפחה מהמולדת הישנה (ברזיל) ורצינו שהביקור הזה יהיה כמה שיותר משמעותי לכן - את יום הכיפור הזה החלטנו לעשות בתל אביב עם המשפחה המורחבת - ולא בעיר שלי (שנכנה אותה למען הנימוס תל אביב רבתי .... מאוד רבתי ..... מאוד מאוד רבתי) את יום הכיפור הזה רצינו לפתוח בבית הכנסת - וכך שמנו פעמיינו (גלי יהונתן אני ונוגה ) לביית הכנסת הרפורמי בביית דניאל כשהגענו - באיחור אופנתי היה בחוץ תור כשנכנסנו לקומת הכניסה של הביית כנסת - הבנו שהפקק נוצר בגלל שעקב הדרישה הגוברת לרוחניות יש יותר אנשים ממקומות - ועכשיו מכניסים רק חברי קהילה או אורחיהם הישירים אניי שחשבתי מחשבות תבוסתניות כמו "זה לא נמורא - לפחות מרגישים כאן את אווירת היום .. " ו "איזה יופי שהם שמו כאן רמקולים - כך שאפשר לשמוע את התפילה והדרשה" נעמדתי בוהה במבט עצוב בקהל בקדוש שנאסף - גלי חבטה כלות בכתפי ואמרה "בוא" הלכתי אחריה (היא תמיד נותנת את ההרגשה שהיא יודעת לאן היא הולכת - גם שאין לה מושג) במיומנות השמורה לבת קהילה היא הובילה אותי בהמשך לקומת הכניסה ישר למעליות (
) כך נעמדנו במעלית ארבעתינו כעבור זמן שנראה כמו נצח נכנס למעלית חבר קהילה ומול עינהה המשתהות של גלי לחץ על הכפתור עליו כתובה הספרה "1" גלי אמרה לו בהשתהות "מותר ? ביום כיפור" אמרתי לה שזאת קהילה רפורמית - שזה אומר שבבית הכנסת הזה מתעסקים במהות ולא בצורה - וחבר הקהילה ססכים איתי (אה ... כן ...
פוסט ארוך ) כשנחנסנו בפאטוס של חברי קהילה וותיקים (גוררים מבטים משתהים מצד חברי הקהילה האמיתיים ) הסדרן הודיעה לגלי שאין מקום לעגלות (ממילא יהונתן לא היה מחזיק שם מעמד המון זמן ) וממילא יש לו רק שני מקומות פנויים גלי הציעה שאני אקח את נוגה וניכנס נוגה התחילה להשתעמם בתחילת קול נדרי (הנוסח המקורי) באמצע קול נדרי (הנוסח המשופר ) התחילה לעשות פרצופים ולקראת סוף קול נדרי (נוסך ה16 אינצ' ) החלה לנשק אותי עד שהייתי נבוך מידי מכדי להישאר למראת האמור לעי"ל זאת היתה אחת תפילות יום הכיפורים היפות והמרגשות בחיי את שאר ה"חג" בילינו ברכיבה על אופניים וטיולים רגליים בפארק לא ראינו סרטים - כי אמא שלי בפרץ של חוסר שפיות לקחה אך ורק את בסרטים הבאים גרמלינז גרמלינז 2 גרמלינז 3 טיולים כגון אלו מאפשרים לי המון זמן להרהור פנימי וחשבון נפש - בעתות כאלו אני מנסה לחשוב למי עוד אני חייב התנצלות מעולם לא היה הדבר ברור בעיניי יותר מהרגע בו עברתי מול האנדרטה המאולטרת לרוז פיזאן אז כחלק מעם נלוז שנתן לדבר כה נורא לקרוא - סליחה רוז סוף יום הכיפורים הוכיח לי (כאילו שבאמת הייתי זקוק להוכחה כזאת ) שיש מי שדינו נחתם לחומרה והיצור המתכנא אסף גולדרינג - רוצח הנפש הטהורה נועה פתר אותנו מנוחכותו המעיקה והתאחד עם הבטון עכשיו אני ממתין לרוני רון (הלואי שגם אתה תגמור בירקון) ולכלבה מארי פיזאן ללכת בדרכו גמר חתימה טובה לכולם
