אין לי כותרת...

../images/Emo108.gifאין לי כותרת...

יש בי רק אהבה ענקית לבית הזה ולחברים הממלאים אותו, ואיך שהוא אני מרגישה צורך להתנצל על שאינני נמצאת פה כמו שאני רוצה, כמו שהייתי עד לא מזמן. כן, אני יודעת שאתם מסתדרים בלעדי,
אבל... אני מתגעגעת... כל כך מתגעגעת.... אוףףף רוצה לספר שאני קוראת ספר כרגע... מסיימת אותו הלילה... הספר נקרא "נשרפת חיים" ומספר על בחורה פלשתינאית, שהתגוררה כל חייה עד גיל 18 בכפר קטן בגדה המערבית. למעשה היא עשתה את כל חייה בתוך הבית, או בתוך הכפר הזה, בלי לצאת ממנו או להכיר משהו מלבדו. מישהו מכיר את הספר? היא מספרת על ילדותה, ובעיקר על היחס לנשים/בנות בחברה הערבית, כשלמעשה זה נכון גם לגבי חברות אחרות ורחוקות מאיתנו גיאוגרפית. הספר מזעזע אנשים... פשוט מסמך מזעזע כשהשיא הוא שהיא נכנסת להריון, וכאשר מגלים את העניין בבית, ההורים מצווים על גבר אחר מהמשפחה להרוג אותה. הוא שורף אותה... שופך עליה דלק ושורף אותה... אני בהלם! כאילו, שמענו לא פעם על רצח נשים על רקע חילול כבוד המשפחה... והנה פה בספר, - הדברים מזוית אישית, אוטנטי, אמיתי... מבהיל! לא יודעת אם יש לי שאלות לגבי הנושא הזה... כאילו יש לי... יש לי ימבה שאלות, אלא שהתשובות כל כך ברורות, שלא יודעת אם רוצה להעלות דיון בכלל.... נשים שמשולות ללא יותר מכבשים, שנולדו לעבודה ולהבאת ילדים - בנים! ואם זו בת פשוט חונקים אותה ברגע שהיא שואפת את האויר הראשון...... עם חבל הטבור... זה כמעט בלתי נתפס וזה קורה ממש פה...
טוב, זהו...
ערב מצויין לנו
 
אני חושבת..

שהספר משקף בצניעות מה את מה שקורה שם... אני מניחה שהדברים גרועים הרבה יותר... צמרמורת זה לא מילה...
 

דגנית

New member
היא חיה, היא שורדת לספר את סיפורה

ויש משמעות לכל הסבל שלה. איום נורא.. ולפחות היא מצליחה להוציא את החוויות שלה לאור.. אפשר להגיד שיש להן משמעות (יש לי דה ג'ה וו, למה שאני כותבת. מוזר) קשה..
 
אוי גילי... תיראי את הנשים

בעולם השלישי באפגניסטן וכן גם פה אצלנו ממש ממש פה כואב הלב לשמוע כאלו סיפורים ואירגוני הנשים ידן קצרה מלהושיע והעולם = שותק!!!!
 

IBP1

New member
למה ללכת רחוק.

הרגע ראיתי בוואלה כי מסתמן שהנשיא לא יואשם באונס . או אותו עו"ד מטורף שכעת קיבל 15 חודשים על כך ש"טס" במהירות ודרס אישה ותינווק במעבר בצומת בצפון ת"א ,הוא ספרן בכלא מעשיהו . ואחרי שהוא יקבל את השליש .ואת הזמן שהוא ישב במעצר בית ,הוא בקרוב יהא בחוץ. אני במקור מהעיר לוד וחייתי בשכנות עימם . האישה היא מקור להכנסה ,שכן בעת נישואיה היא נמכרת לבעלה. ועד אז היא היא תעבוד בבית. ואגב אינני מסכים בעניין החניקה עם חבל הטבור .אומנם כלפי פנים לאישה אין כמעט זכות .אך למשל אם איזה גבר יתן סטירה לבין המשפחה .הערבי יגיב לפעמים לדבר כזה בחיוך ויחזיר. אם גבר יתן סטירה לבת המשפחה ואו ימשוך רעלתה אממממממ זה לא ייגמר בסחבקיות. יותר מהבת והאם והסבתא במסורת הערבית מאחורי האיסלם יש כבוד כל זמן שהערה ואו האישה שייכת למישהו הוא מחוייב על פי חוקי האיסלם לכבודה . בסופיות (הקבלה האיסלמית) שמים דגש לכך שהכבוד של הגבר נתון בנשות המשפחה. חניקה באמצעות חבל הטבור ,למי שלא זוכר נחשב לרצח גם אצלם. האב יעדיף לתת לאימו לגדל את ביתו מאשר לרצוח תינוקת שכן על רצח תינוקת הוא לא יגיע לגן עדן. העניין הוא שישנם כאלה המנתחים את המצוות האיסלמיות בצורה שונה ותראו לאן הגענו בעקבות פירושם.
 
סיימתי את הספר בבכי../images/Emo7.gif

ויותר בתסכול ותחושת חוסר אונים למול הזוועות הללו, מנת חלקן של נשים בעולם "השלישי", אולי משום שאותו עולם "שלישי" עלול להיות השכן שלי או של כל אחד מאיתנו גם כאן בארץ. קיים טאבו חזק מאד על כל הנושא הזה של כבוד המשפחה ובעיקר - כבודו של הגבר בעולם המוסלמי בפרט, והערבי בכלל... לפי הספר הזה, שאגב הינו מסמך אותנטי, כואב ואמיתי, נשים עדיין סובלות ברוב הארצות המוסלמיות... אחת מתוך אלפים או מליונים (6 מיליון לפי הספר...) שרדה מכוח המקרה, בכדי לספר את הזוועות הללו... אישה/בת/נקבה... נולדה להיות עבד, פשוט עבד. מאז היותה בת 6 לערך, היא רועה את העדרים של אביה, היא מטפלת בכל מה שרק ניתן כאשר בכל יום מנת חלקה היא מכות במקל לכל הפחות, או באותה חגורה שאביה חוגר למתניו. כאשר אין היא מצייתת, היא נקשרת לגדר עם סמרטוט סביב פיה, למשך לילה שלם... אף אחד לא מתלונן משום שלא מכירים שם משהו אחר, זה נורמלי... היא שייכת לאב בדיוק כמו שהפרה והעז שייכות לו ואפילו נחשבות יותר ממנה. היא אמורה לעבוד, להתחתן בתולה, ולהביא בנים. כאשר אין זה בן שנולד, נשים מעדיפות לחנוק את פרי בטנן מאשר להביא על עצמן את ה"חרפה" שבהבאת בת, בעיקר כאשר עדיין לא נולד בן. קיצר... ספר מזעזע ביותר, גם אם אנו יודעים שזה קיים, זה עדיין מגיע לרמות שקשה לתאר. כן העולם שותק משום שאין הרבה אפשרות להיכנס ולהיטמע בם, על אחת כמה וכמה לשנות מנהגים של אלפי דורות.
בוקר.... בוקר טוב
 
למעלה