קופצת להתיעץ

[צימעס]

נכון.

זה חלק ממכלול השיקולים שלי שהביאו אותי לאי שימוש במוצץ, ועכשיו גם לויתורר על חיתולים. לגבי בנים - אצלינו, בגדולים, הבן דווקא מוביל. ייתכן שזה קשור להבדלי אופי ביניהם. (אנחנו עמוק בבגמילה מפרכת מובלת-ילדים, ולא מצליחה אפילו לקרוא את השרשור הזה...)

 

[maya100]

יסמין, אני חייבת להעיר משהו...

רק כמה מחשבות...לא ממש דעה מגובשת... אני חושבת כמוך, שאי אפשר לגמול, אפשר רק להיגמל ושאנחנו לגמרי תלויים ברצונו הטוב של הילד בנושא הזה (וגם קיבלתי שיעור מעניין מביתי בנושא...) אבל הדור הקודם, קרי הורינו ממש לא חשבו כך. הם פשוט הורידו את החיתול וזהו. אמא שלי טוענת שכולנו נגמלנו לפני גיל שנתיים (למעשה אני בשנה ו - 8 ואחי ואחותי סביב שנה ו - 10 ושנה ו - 8) "בלי בעיות". אז איך את מסבירה אתזה? מין הסתם לנו כילדים היתה הרבה פחות בחירה...מתי להיגמל מחיתולים וגם מתי להיגמל מיניקה, היום, אמהות רבות ממתינות ש"זה יבוא מהילד", תוך הנחה, שזה יבוא בשלב זה או אחר... מה יותר נכון? אני לא משוכנעת. האם באופן אידי נגרם לי איזהשהוא נזק מהגמילה ה"כפויה" בגיל שנה ו - 8? על פניו נראה לי שלא. אני גם חושבת שהיום, עבור היתי, הנושא הרבה יותר טעון...

 

[תּמר]

כשהיינו ילדים ... (הירהורים)

לפחות רובנו, לא היו טיטולים. זה היה כאב ראש נוראי להתעסק עם החיתולים, וכנראה גם פחות נעים לילדים. גיל הגמילה היה נמוך. עכשיו, כשמשתמשים בטיטולים לנוחות ההורים, בעצם. גיל הגמילה מתרחק. כי זה לא נורא אם הילד יישאר עוד קצת עם טיטול. ומה זה בעצם גמילה מחיתול? זה ללמד את הילד להכיר את היציאות ואת האיתותים לפני, ולדעת להשתמש בסיר/אסלה. מוכנות - זה רמת הפיספוסים של הילד לעומת רמת קבלת הלכלוך של ההורים (אם הורה יודע להתמודד עם קקי בסלון, בלי לחץ - הוא מוכן לגמילה בגיל מוקדם יותר) גם אני התחלתי לחשוב על העניין לא מזמן, כשהסתכלתי בתמונות שלי מגיל שנה+, ונראה בעליל שאין לי שם חיתול... והילדים שלי, לעומת זאת, כמעט חגגו שלוש עם חיתול (וכן, הייתי לחוצה. שאולי אני לא יודעת להכין אותם טוב, אולי אני גורמת להם נזק?)

 

[תּמר]

תיקון "קטן" מאמא שלי

שאלתי אותה

. אז היא אמרה שאני נגמלתי "מוקדם מאוד, בגיל שנתיים או שנתיים וחצי". טוב, זה לא נשמע ממש רחוק מהילדים שלי.

 

[יסמין@]

התיאוריות החינוכיות

הן תלויות מקום, זמן, תרבות, חברה וכו' וכו' וכו'. היום אנחנו מתנהגות וחושבות אחרת. ייתכן שגם אנחנו טועות, והבנות שלנו יתנהגו אחרת עם ילדיהן. אבל מכל מקום, מה הטעם לנסות לשחזר את טעויות העבר?

פעם גם היה מאוד מקובל להכות ילדים (אני לא מדברת על מכות אכזריות, אלא על "פליקים" ועל סטירות פה ושם). אז גם אנחנו ננהג כך? מכל מקום, אני באמת חושבת שהתערבות חזקה מדי וניסיונות לגמול ילדים, כשזה לא בא מהם ובייחוד כשזה בכוח - מאוד מזיקים לילדים מהרבה בחינות (גופניות, רפואיות, רגשיות). בתקופה של הורינו הרי היו חיתולי בד, ואימא שלי סיפרה לי איך היא גם רחצה אותם (ביד!) וגם הרתיחה אותם (נגד חיתולים) ואז היתה צריכה לחכות עד שיתייבשו (מובן שלא היתה מכונת ייבוש). אז עבור האימהות ברורה המוטיבציה לגמול מחיתולים. מה גם, שגם עבור התינוקות זה היה מאוד לא נוח - הם היו רטובים! ואילו עם הטיטולים מהסוג הטוב, הסופג, התינוקלה בדרך כלל נשאר יבש או לא מאוד רטוב. אז אולי פעם גם לתינוקות היתה מוטיבציה להיגמל מהר יותר. מכל מקום, סיפרו לי שבבתי יתומים ברוסיה עד היום מושיבים תינוקות בני פחות משנה על סיר, ולא מורידים אותם מהסיר עד שהם עושים שם את צרכיהם. והפלא ופלא! התינוקות גמולים בסביבות גיל שנה. לי זו נראית כמו התאכזרות, על סף ההתעללות. אבל אם הבנתי נכון, כך נוהגים גם הרוסים בבתיהם, כלומר לא רק בבתי הילדים. כפי שכתבתי, עניין תלוי תרבות, מקום וזמן.

 

[נדיה של הארבעה]

יש מצבים כאלה,

אבל את מעוותת את זה. מה שהיו עושים, זה שהיו (וגם היום פה ושם, אני משארת, אם כי היום גם רובם עברו ל"פמפרס") "תופסים" את הפיפי ושמים את הילד עם הסיר כשהוא הראה סימני פיפי או קקי. (למען חיסכון בחיתול יבש). אימא שלי מספרת שבגיל שנה ידעתי לומר "קקה", וזחלתי לכיוון הסיר. גם אחי נגמל בערך בגיל הזחילה, אני זוכרת אותו זוחל על הרצפה בטוסיק ערום (מצחיק לדמיין את זה על בחור בן 18

). מכיוון שאמי היא ממש לא טיפוס מתעלל, היא תמיד הייתה אימא "סופר-רכה" וגם בימי האופנה של ד"ר ספוק מעולם לא נתנה לנו לבכות, למשל, אין לי אלא להסיק מסקנה שמשהו אצלנו לא ממש בסדר, שתינוקות אצלנו לא מודעים עד גיל 3 לכך שיש להם הפרשות בכלל. אם הנושא מעניין אתכם, אפשר אולי לבקש מצימעס שתרחיב עליו? אני לא חקרתי מספיק.

 

[אמא של אריאל ומוריה]

אנחנו באותה "צרה"

גם מוריה בת 3 (בה' באדר) ועדיין לא גמולה. היא מידי פעם מורידה את הטיטול לבד ואז אין פספוסים, אבל זה רק מידי פעם כשמתחשק לה. בתכלס, כנראה שמאד נוח לה עם טיטול. אני מקווה שעד פסח היא תחליט להגימל סופית.

 

[zzipo]

איך הגעתי בזמן

סבלנות נדיה והרבה וכן כן זה משתלם בסוף הקטנטונת שלי הגיע לשלוש ורבע בלי להראות שום סימן לא עשתה פעם אחת פיפי בשרותים/סיר/טבע ועוד לפני חודש היא קמה בבוקר והכריזה היום אני רוצה תחתונים הלבשתי לה עדכנתי בגן וזהו מאותה שניה עושה פיפי וקקי בשירותים לא פספסה פעם אחת קמה יבשה בבוקר זו רק אני שמניחה שהיא צריכה חיתול בלילה. חייבת לאמר שלא הלחצנו אותה כשביקשה תחתונים לפני כן והרטיבה אותם לא עשינו ענין וזהו זה נגמר ביום, כולם אמרו לי חכי וזה יגמר ביום עד שלא רואים את זה לא מאמינים שזה קיים

 

[נדיה של הארבעה]

../images/Emo13.gif זה נשמע לי

כמו אותם הסיפורים שקורים רק אצל השכנים

אבל אני בהחלט מסתובבת לי כאן ואומרת בתקווה "בטח בסוף הוא פשוט יחליט וייגמל ביום אחד ודי". זו שיטה של צימעס

.

 

[אלדורית]

פשרה בין צניעות ובין עירום: שמלות

ככה ליוו בגן של הבת הגדולה שלי את תהליך הגמילה של כ-ו-ל-ם, גם של הבנות וגם של הבנים: שמלות בלי כלום מתחת. "שמלה" לצורך הענין יכולה להיות גם חולצת טריקו שלך--העיקר שתצניע (למי שמפריע לראות טוסיק מסתובב). עם השמלות חמות אין בעיה (בבית) גם בימים הקרים. לי נראה שאין תחליף לויתור על חיתול לצורך גמילה. קשה לי להבין איך ילד יכול להיגמל מחיתולים כל עוד הוא ממשיך ללבוש אותם--זה נראה לי ממש מסובך, פתאום ככה, בלי שום שינוי בסביבתו הקרובה (בסביבת הטוסיק), לזכור לשים לב למה שהוא עושה בחיתול ועוד לזכור להתריע.

 

[נדיה של הארבעה]

וואלה, רעיון!../images/Emo62.gif

חולצות ארוכות הן בפירוש פשרה מעניינת. נחשוב על זה. תודה.

 

[תּמר]

גם אנחנו השתמשנו בזה

כל החולצות שלו כיסו הכל, בגלל שהוא קטן מאוד.

 

[קורל5]

רעיון יפה../images/Emo45.gif

 

[עונג3]

אצלנו

כבר נדמה לי שכתבתי את זה פעם, אבל בקצרה, מה שעבד זה להעביר את האחריות לידיים שלו. אמרתי - לא רוצה בלי חיתול - בסדר, אבל אתה מנקה את עצמך לבד. זאת אומרת - נכנס לאמבטיה, מוריד חיתול, שוטף עם סבון ןמים את הטוסיק. אחכ הייתי עוזרת לו לשים חיתול מחדש. במקביל קניתי מקטין אסלה מרופד כזה ונעים (שבדיעבד הסתבר שלא עמיד לאורך זמן והיה בזבוז כסף אבל שירת את המטרה), ועשיתי הפסקות על האסלה, בלי לחץ של צריך לעשות אלא רק כדי להתרגל לרעיון הישיבה על האסלה,וזה עבד מהר מאוד. גם אצלי זה לא היה כ"כ קטע של השוואה עם הסביבה - למרות שבגיל 3.4 נראה לי באופן אישי מוגזם, אלא פשוט כבר לא התאים לי ההתעסקות עם החיתול בגיל הזה. זה כבר התחיל להרגיש לי מוגזם עם עצמי. לא היה לי נעים. אין לי בעיה עם קקי של תינוקות אבל פה זה נראה לי שנמשך לא בגלל אי מוכנות שלו, אלא בגלל הנוחות שבעניין. עובדה שההמשך מפה היה מהיר.

 

[דודידה]

נסו רופא הומופטי

שמעתי שפגישה אחת עם רופא הומופטי פוטרת בעיה של ילדים אפילו בגיל 4-5 תנסי את לא תאמיני , אני מכירה כבר שני זוגות מיואשים שהצליחו.