[the last anigma]

אני ואת מסתכלות על ציונים בצורה

שונה... אני רואה בציונים 2 דברים: 1. הערכה ליכולת ולעבודה שלך (גם יחד) באותו קורס. 2. משהו שיקדם אותך הלאה. אני לא באתי לאוניברסיטה כדי לחרוש יום וליל ולא לצאת משם עם כלום. נכון שזה נחמד והרגשה טובה.. כשעבדת על משהו והצלחת... אבל מזה לא קונים במכולת. אני מגיעה למוסד אקדמי כדי לרכוש השכלה גבוהה, כדי לצאת עם תואר ולהמשיך הלאה בחיי, ציונים הם כלי בדרך. ולסיום.. כתבת: "אני לא שופטת את עצמי על מה שאני לא מצליחה ולחילופין על מה שאני כן מצליחה.." אם לא אכפת לך התוצאה הסופית של מה שאת עושה.. אז מה מניע אותך קדימה?

 

[מרחפת בין העולמות]

לא צריך לקחת

את מה שאמרתי בצורה דיכוטומית... אני עדיין חושבת שבגדול אנחנו מסכימות אבל איך שאת רוצה... כן יש משהו שהוא חשוב לי וכל זה ושאני אתאכזב אם זה לא ייקרה לי,אבל יש הבדל בין זה לבין להגיד כמו שאמרו כאן כבר,שאין ערך למה שאני עושה כי אני בינונית ואנשים גאונים שנולדו עם "יותר חוכמה" יצליחו יותר ממני.. וחוץ מיזה-וזה כבר יותר אישי-באמת באמת אני לא חושבת שציונים מראים משהו על יכולת אישית וחוכמה אם תרצי לקרוא לזה ככה..כי האוניברסיטה מלמדת את הכל בצורה מאוד סכמטית ופורמלית ובקושי מאפשרת מקום לחשיבה עצמאית ויצירתית(וזה כבר נשאיר לדיון אחר) הנקודה שלי היא שמבחינתי לא אכפת לי לקבל ציון נמוך כי זה לא אומר עליי כלום,אולי ממש ממש קצת נגיד 10 אחוז אבל לא יותר מיזה.אני כן,אני כן נותנת ערך לציונים בהתחשב במה שאני צריכה לעשות עם זה אח"כ-אם אני רוצה להיות פסיכולוגית אז לפי הדרישות של החברה והאוניברסיטה אני צריכה ציונים גבוהים,אז זה כן יהיה לי חשוב...מבינה את ההבדל? טוב..קצת התבלבלתי ואני לא יודעת מה אני חושבת,אני גם כל הזמן משנה את דעתי (בגלל דברים כאלה אני לומדת פילוסופיה...) אבל בגדול חשוב לי להדגיש שהרצון מכתיב התנהגות ולא דברים אחרים כמו גנטיקה ונתונים שהאדם נולד איתם..לפי דעתי זה בכל זאת יותר חשוב...למרות שלא לתפוס אותי על המילה,אם היו נותנים לי את האפשרות להיוולד עם מוח יותר מפותח כנראה שהייתי הולכת על זה,זה היה יכול להשפיע,אבל במידה מסויימת אבל לא אבסולוטית וזו הנקודה שלי.

 

[the last anigma]

את מקצינה את דברי שלא לצורך...

חס וחלילה, מעולם לא אמרתי שמעשיו של מישהו "בינוני" הם חסרי ערך... אלא להיפך... הגנתי על כך שגם דברים שנעשו בלי הרבה השקעה אלא "באו בקלות" ראויים גם הם לערך כלשהו. בגלל שבאופן טבעי מתוקף הגדרת המושגים - הרוב הוא "הבינוני" נוטים להעריך יותר את מה שמשקיעים עבורו כי זה מה שהם מכירים. לפי השקפתי... וברור לי שאני יכולה להכשיל גם את את עצמי בכך, מבחנים צריכים להיות בנויים כך שיתנו ציון בינוני למי שמשנן בלי הבנה.. (כי גם על זה צריך להיות גמול) אך כדי להגיע לציון גבוה (בצורה שרירותית - מעל 90) יהיה צורך בהבנה עמוקה יותר של החומר. אני לא אומרת שזה מה שקיים כיום, אבל זה המודל האידיאלי בעיניי, ואם זה היה כך, אני חושבת שהיה אפשר להסיק מהציון על יכולותיו של האדם. על זה מוסכם? אה, ובקשר ל"דיון האחר".. כתבת "האוניברסיטה מלמדת את הכל בצורה מאוד סכמטית ופורמלית ובקושי מאפשרת מקום לחשיבה עצמאית ויצירתית" - אני מסכימה איתך שזו לא אמורה להיות המטרה של האוניברסיטה, אלא ללמד איך לחשוב, ואני מאמינה שדווקא העובדה שהמצב היום הוא כפי שהוא מובילה למה שאמרתי - שלא מעריכים מה שבא בקלות כי באותה מידה ניתן להשיג את זה ע"י שינון... אם המטרה היתה פיתוח המחשבה, אז כישרון אישי היה יותר מוערך, כי את זה אי אפשר לשנן.

 

[מרחפת בין העולמות]

מממ...

זה מעניין מה שאת אומרת לגביי ציונים,האמת שלא חשבתי על זה אף פעם ככה אבל האמת היא שאם אני חושבת על זה אז אני רואה שלא ממש יצא לי לחשוב לעומק על דברים בקורסים אקדמיים,כך שבסופו של דבר זה דיי החטיא את המטרה. נכון שיש רצון להעביר דברים,אבל השאלה היא איך עושים את זה..ובצורה של השטחת החומר על הסטודנט זה לא ממש עוזר לחשיבה וזה.. ואני לא מדברת על לשנן משהו..אלא לחשוב על משהו בצורה עצמאית ויצירתית.. בקיצר..אני כבר לא כלכך מבינה על מה הדיון. אפשר לומר שדווקא לכשרון יש יותר ערך מאשר למידה,כי למידה אתה פשוט עושה את זה וזהו ואין כאן שום דבר שהוא אישי ואינדיבידואלי שהוא לעצמך,אתה פשוט לומד וזהו,בעוד שכשרון זה משהו הרבה יותר חזק שאתה נולד איתו וככה אתה הרבה יותר מיוחד..לפי דעתי זה לא נכון אבל.. בקיצר אני לא חושבת שזה סותר..אם לבן אדם יש כשרון אז שייפתח אותו כמה שהוא רוצה..אם הוא רוצה לפתח אותו מאוד אז שייפתח אותו מאוד..אם הוא לא רוצה אז הוא לא רוצה.. אבל..שאלה מעניינת שחשבתי עליה עכשיו (סליחה שאני סוטה מהנושא) האם בן אדם מחליט את הרצונות שלו לפי היכולות שלו או שהוא מחליט כמה שהוא יכול לפי כמה שהוא רוצה? יש הבדל מהותי בין 2 הדברים.הייתי רוצה להאמין בתשובה השנייה..למרות שמתוך עצמי אני יודעת שאני לא טובה בדברים מסויימים,אבל אני לא יודעת אם זה בגלל שאני לא מאמינה בעצמי מספיק ובעצם אני יכולה לעשות או בגלל שאני בעצם לא רוצה את זה מספיק..כי תמיד זה ביחד וקשה להפריד בין 2 התחומים הללו..האינסטינקט הראשוני שלנו זה לבוא ולהגיד שאנחנו יכולים לעשות הכל..והכל תלויי ברצון..השאלה היא אם זה באמת ככה..כי אני בוחרת את הדברים שאני רוצה לעסוק בהם בין השאר בגלל שאני יותר טובה בהם..בכל מקרה הייתי רוצה להאמין באפשרות השנייה. אוייש..מרחפת וההרהורים שלה בשעת לילה מאוחרת..

 

[the last anigma]

אני חושבת ששוב הבעיה היא המרחק בין

תיאורטי למציאותי... ברור שבתיאוריה, כולנו יכולים לעשות הכל, ונוכל לשאוף למה שרק נרצה... בגלל זה גם אמרת שהיית רוצה להאמין בכך, כי זה נורא אופטימי ונשמע טוב על הנייר. במציאות, יש דברים שהם פשוט מחוץ להישג ידינו - זה כמו שאני יכולה להיות ממש טובה באקדמיה, אבל תבקשי ממני לשיר 3 תווים בלי לזייף ואין סיכוי שאני אצליח... או כמו שכל ילדותי עסקתי בענפי ספורט שונים, ותמיד הגעתי לקבוצה של "כמעט נבחרת", וכמה שלא השקעתי - אף פעם לא הייתי הטובה ביותר. כי יש מגבלות של המציאות. נשמע קצת פסימי אולי, אבל מציאותי.

 

[Lir האחת]

../images/Emo45.gif

 

[בטטהמן]

את יודעת מה ההבדל בין גאון למטורף?

הצלחה