1שרהפ

New member
../images/Emo10.gif

עשית אתמול מלוי מקום בגן קדם חובה והבאיתי את הבת שלי כי היא לא ככ הרגישה טוב ולא הרשו לה לבא במעון . ילדה אחת בת 5 באה אלי ואמרה לי "למה הבת שלך נראת מפחידה!!" אני לא מבינה היא נראת חמודה ואף פעם לא נתקלתי בכזאת אמירה שאלתי את הילדה למה היא נראת לך מפחידה מה מפחיד בה אז היא ענתה "אני לא יודעת"(ניסיתי לתחקר אותה ) שאלתי אותה העינים(כי היא קצת פוזלת)היא אמרה "לא יודעת אולי" אולי צורת ההליכה(כי היא מדדה שהיא הולכת)בקיצור חזרתי הביתה וסיפרתי לכולם את הסיפור ולא הבינו למה אני מתרגשת בסך הכל ילדה קטנה אבל בכל אופן ילדים לא סתם אומרים דברים ומי שמכיר את הבת שלי יודע שהיא נראת יפיפיה מה אתן חושבות על הסיפור? התחלתי לגדל לה את השערות עד עכשיו סיפרתי אותה אולי אני אגזור לה פוני יום נעים שרה
 

elitp

New member
מזדהה לחלוטין עם הסיפור שלך.

גם אני תמיד הייתי (ועודני) די פריקית. גם מבחינת המראה,גם מבחינת הדיבור וגם מבחינת ההרגלים וההתנהגות. אצלי זה לא השתפר במיוחד עם הגיל אלא להיפך. ככל שהתבגרתי הרגשתי שונה יותר משאר הבנות. ורק היום,אחרי המחקר העמוק שעשיתי באינטרנט,הבנתי שיש לי סיבה טובה מאד להרגיש מוזרה. מההורים ושאר המשפחה לא קיבלתי עזרה מיוחדת,ואף פעם לא דנו איתי ברצינות בנושא של דימוי גוף והשתלבות חברתית. אז איך אני התמודדתי? העדפתי להסתגר עם עצמי ולא להילחם על מקום בחברה שלא מקבלת אותי. אז מה אני אמליץ לך מהנסיון שלי. בניגוד למה שנהוג לחשוב,אסור לתת לילדה את ההרגשה שהיא "כמו כולם". בשום פנים ואופן אל תנסו להשוות אותה לאחיות ולחברות שלה. לילדה עם טרנר יש את הזכות המלאה להרגיש אחרת,ומה שההורים יכולים לעשות זה בעיקר להסביר לה בצורה הכי פתוחה והכי כנה את המצב שלה : מה יש לה,מה אין לה,מה היא יכולה לעשות,מה היא לא יכולה לעשות וכו'. ברגע שהיא תדע את כל העובדות,היא תגבש לעצמה את הדרך שבה היא מתמודדת. תקשיבו לה,תרכשו את אמונה,ואני בטוחה שהיא תשתף אותכם בכל הפחדים והחששות שיש לה. עם קצת תשומת לב והרבה אהבה היא תוכל להגיע רחוק מאד. אז שיהיה ערב טוב ושקט לכולנו!
 
לא מסכימה איתך

נכון שיש קושי מסויים אבל להגיד שבגלל התסמונת הילדה צריכה לחשוב שהיא שונה - ממש לא. אין שום סיבה שהיא לא תוכל להשתלב גם בהמשך בבית ספר ואחר כך בכל מסגרת.היא בהחלט תוכל ואם צריך אז לעזור . מה שכן , תשומת לב והאהבה מאוד חשובים , הרבה הקשבה ותמיכה . אני יכולה להגיד על עצמי שלמדתי להתמודד גם חברתית וגם בכל ההביטים האחרים . בעיקר עזרו לי הורי וגם עזרה פסיכולוגית. אני בהחלט חושבת שאישה כמונו אין לה מה להרגיש שונה או אחרת . את מוזמנת לשתף כאן עוד אם בא לך . אולי זה יעזור לעוד בנות להבין מה קורה איתן. דרומית
 

1שרהפ

New member
מאד מסכימה איתך

ובעזרת ה' זה מה שנעשה מה שההורים שלך עשו לי זה היה פעם ראשונה שהתיחסו לביתי כך לכן היתי המומה לילה טוב שרה
 
למעלה