[דואבת]

הבעיה היא..

אני שנים בטיפול ואף פסיכאטרי, ואני מנסה לשנות תמיד, אבל יש יותר מדי דברים שלא תלויים בי, ומעבר לכך יותר מדי דלתות שאני לא מצליחה להכנס דרכן למרות כל הנסיונות שלי. תחושת חוסר בטחון משווע ובדידות תהומית מלוות אותי מאז ומתמיד..פשוט קצתי, אין שום אור בקצה המנהרה.. בנוגע לאמא..ישלי שני זכרונות, ושניהם סביב המחלה שלה. לעיתים נראה כי מעולם לא היתה לי אמא, הייתי בת 8 שנפטרה, זה נראה כמו לפני נצח ובעולם אחר. סליחה שאני מייגעת אתכן במחשבותיי השחורות, אני יודעת שזה לא קל לקרוא...

 

[דואבת]

../images/Emo10.gif

אני מתהלכת בעולם בתחושה של חוסר שייכות, של בדידות נוראית וריקנות תהומית. אני מלאת כעס על העולם, על עצמי ועל אמא שהלכה לי והשאירה אותי פה לבדי. 19 שנה כבר ותחושת הכלום דומננטית, אין לי מה לחפש בעולם. המוות שלה לקח גם אותי, את החלק החי שבי. אל תגידו לי בבקשה, "תחיי למענה, היא רוצה שתחזרי לחיים", אני אבודה נורא ואפילו למענה אני לא יכולה. סליחה.

 

[ymz]

יקירתי ../images/Emo201.gif

את לא צריכה לחיות למענה ולא למען אף אחד, את צריכה לחיות למענך כי אלו החיים שלך ורק את יכולה להחליט איך את רוצה לחיות אותם. מה לעשות שיש ימים עצובים וקשים והכל חוזר כאילו היה רק אתמול, שתינו יודעות שהימים האלו באים והולכים ובמקומם חוזרים ימים יפים ושמחים יותר. תהיי חזקה, תני לגל הזה לעבור ותאמיני שכל עוד את רוצה את תחזרי לחייך.

 

[דואבת]

זה לא ימים..

זה שנים. שנים שאני סובלת מדכאון קליני וחרדות. אין לי ימים שמחים וכנראה שבקיום הזה גם לא יהיו.

 

[חייכנית ואופטימית]

קודם כל קבלי ../images/Emo201.gif ענקי

אני מסכימה עם ymz שאת צריכה חיות למענך ולא למענה... אני יודעת שקשה לך לראות את זה מהמקום בו את נמצאת כרגע, אבל החיים יפים ואת עוד צעירה וכל החיים עוד לפניך וחבל לבלות את הזמן הקצר שיש לנו כאן (...מי כמונו יודע) מקוה שתצליחי לראות את כל ההדברים היפים שלחיים יש להציע לך ובכל מקרה, אנחנו פה בשבילך...

 

[דואבת]

תודה לכולכן

תודה שעניתן לי, זה המקום היחיד שאני מרגישה איזושהו שייכות אליו, למרות שאני לרוב רק קוראת ולא מגיבה או חולקת.

 

[סְקָאלִי]

דואבת יקירתי ...

סליחה על התגובה המאוחרת ... ראי, אני מסכימה עם YMZ שאת צריכה לחיות למען עצמך, וזו נקודת המוצא. מטריד אותי מאוד שאת אומרת שאת כבר שנים בטיפול ועדיין סובלת כל כך קשה מהדכאון והחרדות. האם זה כל הזמן אצל אותו המטפל? אם כן, הייתי שוקלת לקבל חוות דעת שניה. יש היום הרבה יותר מודעות לטיפול בדכאון, יש סוגים שונים של טיפול - תתרופתי, קוגניטיבי [שיחות], פיכודינאמי ... חבל שאת מעיברה את שנותייך היפות במצב כזה. זכותך שיהיה לך טוב. אשמח לקבל את תגובתך, ושוב סליחה על תגבותי המאוחרת.

 

[דואבת]

סקאלי..

הייתי להערכתי אצל 5-6 מטפלים שונים. המטפלת הנוכחית היא היחידה שהרגשתי שהיא עוזרת לי ומבינה את שעובר בראשי. בנוסף, היא גם נותנת לי כדור אנטידכאוני, שעוזר קמעה (אני לוקחת מינון מאד נמוך בשל תופעות לוואי). איני רוצה להשמע כמרחמת על עצמי, אבל יש כל כך הרבה בעיות להתמודד איתן וכל כך מעט משאבים נפשיים, שזה פשוט בלתי אפשרי. "בנוגע לזכותי שיהיה לי טוב"...כבר שנים שאני מתהלכת בתחושה שאולי הזכות הזו שמורה לאחרים, ואולי עשיתי דבר כלשהו שעליו אני נענשת. אחרת, כל הסבר אחר לא יתקבל על הדעת. אני מעריכה את ההתייחסות ואין צורך להתנצל על האיחור , תודה..ויום טוב שיהיה.

 

[סְקָאלִי]

דואבת,

קודם כל, אני שמחה שמצאת לך מטפלת שאת סומכת עליה ושטוב לך איתה. מעניין אותי מה היא אומרת לגבי המצב, איך היא מתייחסת לעובדה שכבר כל כך הרבה שנים את במצב כזה, מה התחזית שלה? עוד דבר - את אוהבת לקרוא? בזמנו ביקשת ממני קישור לספר "בנות ללא אם". האם יצא לך לקרוא אותו? האם זה עשה משהו ביחס להרגשתך? אם תרצי המלצות לספרים נוספים, יש כאן שרשור או שניים בנושא, בטגליינס. דווקא עכשיו כשאני כותבת לך חשבתי על "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל. וזה מוביל אותי לנושא הבא: ממה מורכב היומיום שלך? האם ביומיום יש לך עבודה מספקת, חברים, זוגיות, תחביבים, דברים קטנים ש"עושים" לך את זה? את לא חייבת כמובן לפרט, פשוט מעניין אותי באופן כללי איזה יסודות יש בחייך, ומה אפשר לחזק, כי העבר במקומו מונח, אבל יש גם הווה, וגם לו יכולות להיות השפעות על תחושתך. ולסיום, אצטט משפט שמיקימק בזמנו הביאה לפורום, וזאת בגלל שאני יודעת שאז הוא עשה לך טוב: [אני מעתיקה מההודעה של מיקימק] משפט שיוסי בנאי ז"ל אמר, וצוטט באחת הכתבות עליו. אני אהבתי, רציתי לשתף אתכן גם.... "אני נושא בתוכי מתים, ולא יכול להגיד שהמוות לא מציק לי. אבל הוא גם נותן כח לחיים, אתה רוצה להספיק יותר והופך את חייך למעניינים ואכפתיים. אדם יכול להגיד שבסוף בין כה מתים, והוא דועך, לא כותב כלום, לא חולם חלומות, ואני חושב שמוות עושה חלומות בחיים. הוא פותח לך את הראש לפני שעוצם לך את העיניים. אמא שלי אמרה את זה הכי טוב: 'רק דבר אחד אני מבקשת – שהשכל ירד שנייה אחת לפניי לקבר ואפגוש אותו שם' " אשמח להמשיך לשמוע ממך.

 

[דואבת]

היי שוב סקאלי

מדהים איך את זוכרת שאמרתי בזמנו שהמשפט הזה גרם לי לחוש בטוב, יותר משהמשפט נגע בי, נגעה בי הרגישות שלך והזכרון לגבי דברים שכתבתי פה. בנוגע לספר, רכשתי את בנות ללא אם בשבוע שעבר, והתחלתי לקרוא בו, כל משפט שם כאילו הוצא מתוכי, אבל הדמעות זולגות עם כל דף. באשר לחיי, שגרת היום שלי די מצומצמת, כמעט שנה שאני מחפשת עבודה ומזה חודשיים עובדת בעבודה זמנית, עבודה שאני שונאת ללכת אליה (אני כמעט שסיימתי תואר שני במדעי החברה אבל הדבר היחידי שהצלחתי למצוא הוא תיוקים והקדלות). חברים..ישלי מעט ורובם גרים רחוק ועסוקים. זוגיות, לא היתה לי מעולם ומקוננת בי התחושה שזה מצב שישאר. אני דיי אבודה בעולם לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. מאז שאמא נפטרה אני החלטתי כל דבר לגבי חיי(אבי חשב כי בכך שמקנה לי יכולת בחירה ואחריות מגיל צעיר, הוא עושה עימי חסד), מיותר לציין כי רוב בחירותיי, בדיעבד, היו שגויות. וזה על קצה המזלג. נ.ב, את ויקטור פרנקל קראתי, לאותו הרגע הספר ממלא, אבל ריקנות של כל כך הרבה זמן קשה למלא. שוב תודה על ההתייחסות, סקאלי, ערב נעים

 

[סְקָאלִי]

היי יקרה.

לצערי תשובתך אישרה את מה שחששתי ממנו. אני מניחה שאולי כשכתבת גם את הבנת שהקשיים הרבים וחוסר הסיפוק שלך בהווה, "מזמינים" הישענות חוזרת ונשנית אל העבר. זאת כמובן בנוסף לחרדות ולתסמינים שבעטיים את סובלת. ראי, אני מבינה שאת נמצאת בטיפול ושאפילו נוח לך עם המטפלת, ושאתם עוסקות יותר בטיפול בעבר. אם תרצי, אולי נוכל לחשוב ביחד על התייחסות לשיפור ההווה [>>> והעתיד] שלך.