../images/Emo10.gif
חודש אלול כבר פה. כל פעם כשלא היה לי כח או רצון לעשות מצווה הבטחתי שאעשה אותה בשלמות באלול. אבל החודש הזה כבר פה. במקום לקבל אותו באהבה,ברצון להתחזק וברצון טוב,אני מוצא את עצמי חוזר לאתרים אסורים,שם פס על הכל מנסה לחיות תכרגע ובמילים אחרות-רחוק מהתורה. ביומהולדת האחרון נכנס לי ג'וק למוח שהגיע הזמן לחיות כמו שאני רוצה,לתת לעצמי ביטוי,להפסיק להסתיר תעצמי,לחיות ולחיות. לשחרר לחץ,להפחית עם הדאגות,לצאת להכיר ת'עולם בו אני אמור לחיות,להשתלב בקהילה אליה אני משויך גם אם איני חפץ בכך. אז הלכתי מספר פעמים לחוף גייז בת"א. והחזרתי תכרטיס הפעיל באטרף ונפגשתי עם בחור לפגישה חד פעמית. פתאום,אחרי זמן מה שעצרתי את עצמי בהרבה נושאים כמו לא להפגש עם גברים או להשתדל לא לפגום בראיה וכו' אני מרגיש כמו רעב לכל הזה,כמו אחרי הליכה מרובה במדבר חם ופתאום רואים נווה מדבר צונן. עד כה לא הערכתי תעצמי,לא האמנתי תמיד לאנשים שמחמאים לי,גם לסבתות הזקנות שעצרו אותי ברחוב"ואו,איזה עיניים" וגם לא לכאלה ש"העיניים האלה שלך?אני הייתי בטוח שזה קנוי". פתאום לפתוח כרטיס היכרות באתר בו כל חברי הקהילה נמצאים ולקבל מבול של הודעות(אני חס ושלום לא אומר את זה בגאווה או יהירות)
פתאום לקבל הערכה,מחמאות,דבר שתמיד מנעתי מעצמי לקבל או לרצות להאמין בו. הכל נורא סוחף,מבלבל,וכאב ראש אחד גדול. בא לי לחיות את החיים...להכיר מידי פעם גברים,להחליף רוק עם אחד שנראה טוב,לא להשפיל מבט כשעובר לידי גבר נאה,פשוט לחיות אבל איך לעזאזל אפשר לעשות את זה כשבורא העולם-יודע הכל. אין לאן לברוח... איני חפץ חס ושלום לפרוק עול-אני רק רוצה שהכל כבר יסתדר. אם היה בית מקדש לא הייתי במצב בו אני נמצא
חודש אלול כבר פה. כל פעם כשלא היה לי כח או רצון לעשות מצווה הבטחתי שאעשה אותה בשלמות באלול. אבל החודש הזה כבר פה. במקום לקבל אותו באהבה,ברצון להתחזק וברצון טוב,אני מוצא את עצמי חוזר לאתרים אסורים,שם פס על הכל מנסה לחיות תכרגע ובמילים אחרות-רחוק מהתורה. ביומהולדת האחרון נכנס לי ג'וק למוח שהגיע הזמן לחיות כמו שאני רוצה,לתת לעצמי ביטוי,להפסיק להסתיר תעצמי,לחיות ולחיות. לשחרר לחץ,להפחית עם הדאגות,לצאת להכיר ת'עולם בו אני אמור לחיות,להשתלב בקהילה אליה אני משויך גם אם איני חפץ בכך. אז הלכתי מספר פעמים לחוף גייז בת"א. והחזרתי תכרטיס הפעיל באטרף ונפגשתי עם בחור לפגישה חד פעמית. פתאום,אחרי זמן מה שעצרתי את עצמי בהרבה נושאים כמו לא להפגש עם גברים או להשתדל לא לפגום בראיה וכו' אני מרגיש כמו רעב לכל הזה,כמו אחרי הליכה מרובה במדבר חם ופתאום רואים נווה מדבר צונן. עד כה לא הערכתי תעצמי,לא האמנתי תמיד לאנשים שמחמאים לי,גם לסבתות הזקנות שעצרו אותי ברחוב"ואו,איזה עיניים" וגם לא לכאלה ש"העיניים האלה שלך?אני הייתי בטוח שזה קנוי". פתאום לפתוח כרטיס היכרות באתר בו כל חברי הקהילה נמצאים ולקבל מבול של הודעות(אני חס ושלום לא אומר את זה בגאווה או יהירות)