[מסתתרת לרגע1]

../images/Emo10.gif

היי,אז אני מסתתרת לרגע.. הסיפור הוא די מורכב,אנסה לקצר ולתמצת. הוריי התגרשו כשהייתי בת 6 ,אימי נישאה בשנית. בערך שנה לאחר שהתחתנה אני הייתי בת 8 ועברתי התעללות מינית מצד בעלה במשך 4 שנים ארוכות. לאחר שהכל התפוצץ, ואני מאוד רוצה להאמין שאימי לא ידעה מכלום כמו שהיא אומרת כל השנים,הם התגרשו ,ואני ביקשתי לצאת מהבית,רשמו אותי לפנימייה ושם גם סיימתי תיכון ולאחר מכן התגייסתי. לאורך כל השנים היחסים ביני ובין אמא שלי היו מבוססים על צביעות יותר מאשר על אמת,היא תמיד טענה שלא ידעה כלום,שגידלה אותנו לבד וסבלה כל השנים וכו' אני כל השנים הייתי מלאת כעס ואפילו שנאה כלפיה,אבל שמרתי על "מים רדודים" וזרמתי. בתקופה האחרונה אני מרגישה שהיא עושה הכל כדי להתנתק ממני לגמרי שיחות הטלפון המעטות קרירות,לא ראיתי אותה תקופה ארוכה,לי זה באמת לא מפריע אפילו אני חושבת שזה יעשה לי טוב.ועכשיו לשאלה שלי: כבר שבוע שאני מסתובבת עם מכתב ארוך (5 דפי פוליו) שכתבתי לה ולמעשה כתבתי הכל,את כל שעל ליבי,את כל מה שלא העזתי להגיד לה כל השנים בפנים,אבל אני מאוד מתלבטת האם לשלוח?מה זה ייתן? מצד אחד חשוב לי שסוף סוף שהיא תקרא את מה שאני מרגישה מצד שני... אני לא יודעת,כאילו משהו עוצר אותי. דרך אגב אני היום כבר בת 36 נשואה +3 מקסימים אבי נפטר לפני 16 שנים. אני מקווה מאוד שלא יצאתי מאוד מבולבלת,אשמח מאוד לשמוע את דעתכן. תודה רבה

 

[dify]

מחשבות

(לא עיצה, לא אשת מקצוע, סתם מחשבות על מה שכתבת) בעיני, כשמישהו מדבר, זה אומר שהוא עוד רוצה קשר, שאיכפת לו. לכן בעיני זה שכתבת את המכתב הזה אומר שאת כן מקווה שמשהו ישתנה, את כן רוצה תקשורת, וזה שכתבת מכתב כנה מעיד על זה שאת מנסה לפתוח מקומות כואבים ומקווה להגיע ליחסים כנים איתה. אם זה נכון, אז מפחיד אותי שתתאכזבי, תשלחי את המכתב, במקרה הטוב תזכי בהתעלמות, במקרה הרע תזכי בכעס רב ובהאשמות (אינני מכירה את אמא שלך ואת ה"שיטה" שלה להתמודד עם החיים) מצד שני, מה יש לך להפסיד? את אומרת שאתן בכל מקרה בנתק, וזה כנראה משהו שנמצא בך, ואולי פעם תצטערי על זה שלא שלחת... איך את בכלל יכולה להפסיד פה? אני מאמינה בכוחן של מילים, לכן גם אם אמא שלך תתעלם או תכעס, עדיין משהו שם יחלחל פנימה, ואולי לא מחר, אולי עוד חצי שנה, היא תעיז לענות לך, לדבר על זה, לפתוח דברים. אולי זה יהיה התחלה של שינוי שכרגע לא ניתן לראות. אולי. ואולי לא. לא יודעת אם עזרתי לך. אני בעד כתיבה, זה שחרור, גם אם זה לא מספיק. ולגבי האם לשלוח? זו צריכה להיות החלטה שלך

 

[מסתתרת לרגע1]

../images/Emo140.gif

תודה

 

[יעל נועם]

"מה זה יתן?" - שאלה חשובה שאלת

את צריכה לברר לעצמך את התשובה. לגבי הכתיבה - טוב מאד שכתבת, חשוב להוציא את הכל מתוכך. האם זה יכול להספיק לך? עד כמה חשובה לך תגובת אמך? לאיזו תגובה את מצפה? האם את חושבת שתגובתה תעשה לך טוב או אולי להיפך? האם יתכן שהחלטתך לכתוב נובעת, בין היתר, מהתרחקותה של אימך, מעין רצון לשמור על הקשר, אפילו אם הוא יהיה קשר שלא טוב? את היא זו שצריכה לתת את התשובות לשאלות. את מספרת לנו פה סיפור קשה, בצורה ברורה וכלל לא מבולבלת. אני מקווה שמתוך תגובותינו יעלו לך התשובות המתאימות לך. אני בטוחה שיש לך הרבה כוחות שהתפתחו בך לאורך השנים הקשות. קבלתי פעם עצה מחברה, ניסיתי אותה והייתי מרוצה מהתוצאות, אז אני מעבירה אליך את העצה: תנהלי "דו שיח" בכתב עם אמא שלך, כאשר את כותבת את דבריך ביד הכתיבה הרגילה שלך ואת דבריה של אמך - ביד השניה. לא חשובה איכות הכתיבה. לי זה עזר לסגור דברים עם אימי, דברים שלא הספקתי לדבר איתה לפני מותה. אפשרות נוספת היא עם מנחה בדימיון מודרך - יש אפשרות בתהליך של דימיון מודרך לקיים שיחה עם מי שרוצים. אני, כמנחה בדימיון מודרך, רואה את ההשפעה הטובה שיש לכך על המונחים שלי. כל טוב

 

[מסתתרת לרגע1]

יעל

תודה על התשובה,אני כבר השלמתי שהיחסים עם אימי אבודים,מה שציינתי בהודעה הראשונה זה שמאוד חשוב לי שהיא תקרא את הדברים שאף פעם לא העזתי לומר לה. המכתב לא נכתב כדי לחדש קשר.

 

[תפו ופוזה]

צר לי על כאבך

חשבי האם מכתבך בא רק לנקות את אשר על ליבך או גם להתחשבן? משמע - להראות לה מה כן ידעת ומה הרגשת בכל ההתנהלות שלה כלפייך עם השנים. זכרי שהמכתב יכל להביא לנתק סופי ביניכן כולל ילדייך שיהיו "ללא" סבתא (טובה יותר או פחות). מנסיון של בעלי (שאני נשואים שניים שלו) בתו כתבה לו 18 עמודים בגיל 30 זרעה קנאה והשמצות על יחס מפלה שלו לטובת הבת המשותפת שלנו (הם התגרשו שהיא היתה בת 5) המכתב הביא לשיחה עמוקה ומפורטת ובסופה יושרו ההדורים (אבל באישיותו של בעלי הוא וותרן ופשרן) מאחלת לך הצלחה.

 

[אשת רשת]

שלום לך, קראתי את הדברים שכתבת

וכאבתי איתך. הכתיבה מקלה עלינו מאוד, אני אוהבת לכתוב ומבטאת את עצמי הרבה בכתיבה. לפעמים אני כותבת רק עבור עצמי , כדי לנקות ולרוקן ולסדר את המחשבות או להוציא באותו רגע מה שמעיק עלי ולא לדחות. אינך יכולה לצפות כיצד אמא שלך תגיב למכתב - אם בכלל תקרא אותו ואם כן מה תחשוב/תעשה/תגיד. אם זה מכתב המשקף את הרגשות שלך והתחושות שלך זה שונה לחלוטים ממכתב מאשים ומטיח ופוגע. אני לא יכולה לומר לך אם למסור לה את המכתב או לא - זה באמת החלטה שלך -אני רק אומרת שתשקלי את האפשרויות שעומדות בפנייך ואת התוצאות של כל בחירה כדי שלא תפגעי ותכאבי יותר.

 

[אנילה1]

אני הייתי משתפת אשת מיקצוע. יש לאמך

המון ריגשי אשמה כלפיך, אפילו שהיא לא ידעה כדבריה. כשאני חושבת על מה שכתבת, אם היית הבת שלי הייתי חונקת את הבעל החורג שעשה לך את זה. פשוט מעיפה אותו מהבית בבעיטה, והייתי עומדת לצידך. אולי אמך לא מסוגלת להיות חד משמעית כמוני. אולי היא לא מסוגלת לראות את "האמת" . אם הייתי במקומך לא הייתי מראה לה את המכתב. הייתי מטפלת בזה בעצמי בצורה מיקצועית, וממשיכה לזרום איתה בצורה שיטחית למען ילדי. סבתא זה מוסד חשוב לילד, חבל לקלקל אותו. אמך עלולה לנתק את היחסים איתך ועם הילדים שלך, אחרי שתקרא את האמת שלך. כי לה יש אמת אחרת כמובן.