../images/Emo10.gifתסכול
שלושה חדשים מהניתוח! רעבה! ממתינה להצרה בשבוע הבא, אבל הבנתי שגם לה אין הרבה משמעות, ושבעצם זה עניין של חדשים.. כל כך הייתי מוכנה נפשית לכך שהתהליך יחל מייד לאחר הניתוח (משום מה באף שלב שלפני כן לא נאמר לי דבר על התהליך הארוך) שמחד, אני מנסה לשמור כדי שמשהו בכל זאת יתחיל, ומאידך - לו יכולתי לבד, הרי לא הייתי נזקקת לניתוח, ואני מיום ליום יותר רעבה ויותר מתקשה לשמור. התחושה היא כאילו סתם אושפזתי, הורדמתי, צולקתי - וכלום לא קרה. אני יודעת שמילת המפתח היא סבלנות. אבל ממש אין לי. אני גם יודעת שאין פתרון - קסם, אבכל לפחות אני יכולה לשתף בתחושות...
שלושה חדשים מהניתוח! רעבה! ממתינה להצרה בשבוע הבא, אבל הבנתי שגם לה אין הרבה משמעות, ושבעצם זה עניין של חדשים.. כל כך הייתי מוכנה נפשית לכך שהתהליך יחל מייד לאחר הניתוח (משום מה באף שלב שלפני כן לא נאמר לי דבר על התהליך הארוך) שמחד, אני מנסה לשמור כדי שמשהו בכל זאת יתחיל, ומאידך - לו יכולתי לבד, הרי לא הייתי נזקקת לניתוח, ואני מיום ליום יותר רעבה ויותר מתקשה לשמור. התחושה היא כאילו סתם אושפזתי, הורדמתי, צולקתי - וכלום לא קרה. אני יודעת שמילת המפתח היא סבלנות. אבל ממש אין לי. אני גם יודעת שאין פתרון - קסם, אבכל לפחות אני יכולה לשתף בתחושות...