מצטרף חדש

[tiestoboy]

../images/Emo10.gifמצטרף חדש

שלום לכם, אבי נפטר לפני כחודש מסרטן לאחר 6 שנים של מאבק..אולי שמעתם עליו, אלון אסף..הוא הוביל את השביתה של חולי סרטן המעי הגס ב2006 בירושלים, וגרם לתוספת של מאות מיליוני שקלים לסל התרופות, ובעצם עד יומו האחרון נאבק להגדלת סל התרופות וכו'... http://he.wikipedia.org/wiki/אסף_אלון פרטים על אבי ומאבקו. רציתי לשמוע מאחרים שההורים שלהם נפטרו מסרטן לאחר מספר שנים, האם בהתחלה זה יותר קל לעיקול בגלל שזה היה צפוי לקרות?? אני יודע שזה אינדיוידואלי לכל בן אדם אבל עדיין רוצה לשמוע מאחרים.. תודה. שלא נדע עוד צער. ניצן אסף, בנו הגאה של אלון אסף ז"ל.

 

[liron162]

משתתפת בצערך../images/Emo201.gif

אבא שלי נפטר לפני 4 חודשים וחצי מסרטן..הוא היה חולה 8 חודשים.. הוא עבד עד ליום שהוא כבר לא יכל..היה נוסע לעבודה ואח"כ לטיפולים. הרופאים שלו ידעו שזה הולך לקרות חשבו הוא יחזיק כמה חודשים אבל זה לא קרה..מוות של בנאדם לא משנה כמה זמן הוא היה חולה זה עדין קשה.. לי קשה לעקל למרות שידעתי שזה הולך לקרות וידעתי שהוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן..

 

[natalieov]

היי ניצן..

אבא שלך.. הוא בן אדם מדהים שלא הפסקתי להעריץ וכאב לי לשמוע שהוא נפטר... אני זוכרת ששמעתי שהוא שבת רעב... אני אכנס תכף לקישור לקרוא יותר... אבל לפני זה רציתי לכתוב לך, אני גם איבדתי את אבא... לפני 8 שנים (ביום ראשון הייתה אזכרה)... אז אומנם הייתי בת 14 וכעת אני בת 22 ואולי זה ניראה קצת שונה אבל אובדן הוא אובדן.... אבי היה חולה בסרטן בבלוטות הלימפה במשך שנתיים ועברנו איתו את כל הרגעים הכי קשים... יש לי זכרונות נוראיים, אם זה שראיתי אותו בוכה במקרה ועד לזה שראיתי אותו מקיא חתיכות של דם... שום דבר הוא לא קל... גם אם זה ניראה לך שזה היה צפוי בגלל המחלה... אף פעם לא חשבתי שהוא ימות גם כשהוא היה ממש חולה... ואפילו יום לפני הסוף הוא היה ממש בסדר וחזר הבייתה... אני יכולה לנחם אותך בזה שהזמן לא מרפא כלום ועם הזמן אנשים אחרים שוכחים ואתה לעולם לא... אבל מה שכן... לומדים לחיות עם זה... להתרגל לזה שזה חלק ממך... והוא מלווה אותך תמיד ולך יש מלאך ששומר עליך ורואה אותך... אני אשמח לעזור לך בכל דבר שאוכל... אם תרצה לדבר אני תמיד כאן... תהיה חזק! אנחנו איתך! נטלי.

 

[funky n]

תהיה חזק /tapuzforum/images/emo201.gif

 

[Jesse Ian]

../images/Emo140.gif

עצוב מאוד.. אבא שלי לא נפטר מסרטן והמוות שלו היה פתאומי אז קשה לי לענות לך על השאלה אמנם לא חוויתי על בשרי את ה"ציפייה" שזה יקרה אבל אני מאמינה שזה לא יותר קל לעיקול.. אחרים יתקנו אותי אם אני טועה

 

[Shelly Webster]

משתתפת בצערך.

קודם כל, צר לי לשמוע. אמנם אבא שלי לא נפטר מסרטן, אבל הוא נפטר מאירוע מוחי קשה. לעכל- מעכלים בסופו של דבר. הלהמשיך הלאה זה החלק הקשה. זה משהו שתמיד תוקף אותך, גם סתם באמצע הרחוב. מה שחשוב זה שתזכור את המאבק שלו, שהוא העלה את המודעות למחלה הנוראית הזאת, ושחיים של הרבה אחרים השתנו בגללו. תהיה גאה, זה הכי חשוב. ותחייך הרבה. הכי בריא

 

[morib17]

היי...מצטערת לשמוע!!../images/Emo201.gif

אבא שלי אומנם נפטר בהפתעה.. זה לא היה צפוי בכלל.. אך בכל זאת ההרגשה נוראית!

אם בא לך לדבר בכיף!!

 

[tiestoboy]

תודה לכולם על המילים החמות!

אני מקווה שאבי יודע למעלה כמה אנשים העריכו והעריצו אותו ולכמה הציל חיים בזה שאעלה למודעות את הסרטן הארור הזה.. רק חודש עבר ואני עדיין לא ממש מעכל אלא חושב שהוא יצא לטיול ויחזור בקרוב למרות שמפנים אני מרגיש שחסר לי משהו, ש"נפל" משהו מתוכי. לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מבולבל. אני בבית רוב הזמן מספר דברים שאחרי, אני בין עבודות כך שכרגע לא עובד..מנסה לחשוב על עבודה אבל לא באמת מצליח..אני מרגיש אני לא מתאבל עליו מספיק או משהו בסגנון..מאוד מוזר לי הסיטואציה הזאת, אני הייתי ממש קרוב לאבא שלי וליוויתי אותו בהכל ופתאום עכשיו ריק שלם..אין כלום..אני יודע שאנשים אומרים לי שעכשיו הוא לא סובל יותר..אבל זה לא ממש מנחם אותי או שכן, לא יודע מה אני מרגיש..רוצה שיהיה איתי.. אוהב אותך אבא.

 

[morib17]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

אני גם הייתי מאוד מאוד קרובה לאבא שלי,ופתאום שהוא נפטר הרגשתי כ"כ לבד.. משהו לא הגיוני..איך אני פתאום לבד?

 

[natalieov]

אני חושבת

שלעולם לא מעכלים את האובדן הזה... פשוט מתרגלים לחיות עם החסר והגעגוע... אין ברירה אחרת, אי אפשר לשקוע וחייבים לקום בבוקר ולהמשיך הלאה, החיים פשוט לא נותנים לנו לעצור... ואם נשקע רק אנחנו ניפגע מזה... אז אם אנחנו כבר כאן ואין לנו ברירה אחרת, אז עדיף שיהיה לנו טוב... תנסה לגרום לעצמך להתמודד על הצד הכי טוב... לא להדחיק או לשכוח, להפך, להנציח, לכתוב, להיזכר... לי מאוד עזר ההתעסקות באבא ובמוות שלו... ערכתי שני סרטים עליו, הוצאתי חוברת עם דברים שכתבתי, ערכתי אלום עם כל התמונות שלנו... כתבתי את כל הזכרונות שלי מאז.. זה הדבר היחיד שעזר להמשיך... יחד איתו... החייתי אותו... כל מה שאנשים יגידו לא ינחם אותך... אני לפעמים נורא כועסת על אנשים שאומרים לי משפטים משונים ומנסים לנחם אותי, אבל הם לא איבדו אבא... אתה יודע מה... אני גם חושבת שקשה להתנחם ע"י אנשים שאיבדו אבא... כי הם פשוט לא איבדו אבא כמו אבא שלי... אבל מהם אני מקבלת את הדברים כי הם חווים געגוע וחסר כמוני... תעזר בנו.. אנחנו נעזור לך... ניראה לי שרק אנחנו יכולים להבין אותך... תהיה חזק! ותמשיך להתגאות באבא שהיה לך.. נטלי.

 

[eshkolit32]

../images/Emo13.gifברוך הבא.

אני מצטערת לשמוע על אבא שלך. באמת יש לך במה להתגאות. באשר לשאלתך: אימא שלי נפטרה מסרטן אחרי 4 שנים בהן נאבקה במחלה. משיחות עם חברות שאיבדו הורה בבת אחת, להבדיל ממני, לדעתי - יש הבדל במה שאנחנו עוברים. מי שיש לו זמן "להתכונן" במשך חודשים או שנים לבשורה, לא נכנס לטלטלה, להלם ולשוק כמו מי שמקבל ידיעה שבאה משום מקום, שם מדובר במוות פתאומי. התמודדות עם המוות היא תמיד קשה, אבל לדעתי מוות פתאומי קצת יותר קשה לעיכול ממוות שאנחנו צופים שיגיע בעקבות מחלות. מצד שני, כשמדובר במוות אחרי מאבק של חודשים או שנים, פתאם נהיה חלל ריק, וזה לא פשוט, לגלות שהמלחמה נגמרה ולהתמודד עם זה... אני מקווה שתישאר בסביבה, הפורום הזה מאד מחבק, אמפטי ומבין.

 

[yaeli20]

ברוך הבא לפורום ../images/Emo201.gif

צר לי על הנסיבות שאנו מכירים אך חייבת להצדיע לאביך על המאבק המדהים שעשה. כולי תקווה שהמאבק של אביך יהיה האחרון ושהחולים שיבואו אחריו לא יצטרכו לעבור את מה שעבר. אתה מוזמן להמשיך לקרוא, לכתוב, לתמוך וכמובן להתמך. בינתיים קבל חיבוק חזקק חזקק