להיות מודע זה למות
להיות מודע זה למות להיות מודע זה למות. כן, אני יודע שאני לא אלוהים ושאני לא יכול ככה, במחי משפט להעביר תחושות. אני יודע, צריך לספר את זה, ליצור סביב זה אווירה ואז לתת לקורא להפיק את המסקנה מרצף האירועים, רק אז הוא, הקורא, יצליח להרגיש מה שאני מרגיש-להיות מודע זה למות. אבל אני לא איכפת לי בכלל. אין לי כוח לסיפורים ולזיוני שכל. בא לי לומר את זה "להיות מודע זה למות" לומר ושתהיה לאמירה הזאת משמעות בעלת תוקף-מה מעניק משמעות לאמירות? נראה לי השינוי שהן מצליחות לחולל באוזניים המאזינות – "להיות מודע זה למות" – זהו משפט ששום אוזן לא צתליח לפענח אותו, אולי להעיר אותו מרבצו לאחר שנהגה – אני רוצה לראות את העיניים הגדולות שלו נעות ככה בהבנה, במן תחושת הזדהות שיש עמה אחווה-אני אומר לו "להיות מודע זה למות, והוא במבטו ובנענוע ראשו אומר ללא מילים-אני יודע. הוא ממשיך לומר ומבטו תועה-אני יודע שהוא כמוני חושב כל כך שהמודעות הורסת כל חלקת חוויה-הורסת אותה עד תום. כשנדע הכל נמות. כל מי שיודע, יודע את זה וממשיך לחקור ולדעת. "תגיד לי, איך אני יכול להסביר לבנדם שלא מבין כלום מהחיים שלו, שלהיות מודע זה למות?" "תסביר לו שאת המאחורי הקלעים של הסרט צריך לראות אחרי הסרט. והמודעות דוחפת לך אותו לפני הסרט ובאמצע ומונעת ממך את החיים-בשביל זה צריך לעשן סמים, לעלות ליגה, אבל אם תעשן יותר מדיי, גם לשם, אני נשבע לך ילד, תגיע המודעות, ככה שלא יהיה לך לאן לברוח ואז אתה תתחבא-כל הזמן תתחבא, תרצה לחיות ולא יהיה לך איפה-אני כזה. אני כל הזמן לא חי, רק רוצה לחיות, מחפש את המקום שלי בעולם ולא מצליח למצוא אותו-באמת שקשה לי-די, תפסיק, תפסיק לעשן ותעביר לי כבר את הסיגריה" באמת שנמות אם נדע הכל. אבל היום לא צריך לדעת בכדי לדעת. אפשר לדעת הכל מבלי לדעת כלום. לדעת מבלי לחוש. לדעת את ההשלכות, ההגדרות, הניסוחים-לדעת כיצד לומר את זה טוב ורהוט-לדעת לשלוף את זה כשיש צורך – הכל ניתן – מבלי לדעת כלום – כמה משוכלל הוא האדם. לו רק ידע היה מצליח לשבת, לשבת ולא לקום – בשביל מה?
