(ט)

[PhEoNiX FiRe]

../images/Emo10.gif (ט)

המון תהיות , מחשבות . שום דבר לא זז אין התקדמות עוד יום עובר ועוד יום עוד חודש (+) פסח סדר פסח כל שנה אני נשבעת שהפעם זה יהיה שונה אבל זה בידיוק אותו הדבר שום דבר לא השתנה חזרתי אתמול מאיזה ראיון . אני חושבת להצתרף לאיזו קבוצת טיפולית \תקשורת. אבל אני טיפוס מאוד מופנם וביישן לא יודעת איך אני אסתדר עם להיות בקבוצה של אנשים זה דורש פתיחות זה דורש אומץ אין לי פעילויות חברתיות אני לא טובה בזה אתמול קניתי 2 חבילות של שוקולד היום כבר אין אני לא גאה בזה המגירות שלי מלאות בחבילות של שוקולד רוצה להפסיק עם זה אבל לא יכולה רוצה לצאת מהמעגל הזה מהטרוף הזה פטתי פשוט פטתי עוף החול

 

[PhEoNiX FiRe]

היום קמתי במצב רוח קרבי

החלטתי שאני נכנסת למוד של דיאטה(שוב ושוב ושוב). מנסה להפתר מה התמכרות הזו . או זה או שאני מצתרפת להרי קרישנה

 

[יעל :-)]

../images/Emo50.gif

הרבה פעמים אני קוראת פה הודעות ואני רוצה להגיב, לנסות לתמוך ולעודד קצת (אם אפשר). אך כל פעם מחדש אני חוששת בגלל שאני לא ממש מכירה מצבים כאלו, וחוששת שמא משהו מדבריי ישמע לא טוב עקב חוסר ההבנה שלי. מכירה את המצבים האלו שאנחנו עושים החלטה ואומרים שפעם הבאה דברים יהיו אחרת, וכמובן שבפעם הבאה הזאת הכל נשאר אותו דבר ושום דבר בעצם לא משתנה. הלוואי שהיה יותר קל לעמוד בהחלטות שלנו ולהתמיד בהן. קראתי לגבי העובדה שאת חושבת להצטרף לקבוצה טיפולית/תקשורת. מבינה אותך מאוד לאור העובדה שגם אני טיפוס מופנם וביישן, והרבה פעמים גם אני מוצאת את עצמי בורחת מאשר לנסות להתמודד גם מול זה. אם השתתפות בקבוצה הזו יכולה לעזור, אז נראה לי שכדאי לתת צ'אנס למרות הקושי. לנסות להעיז ואם אפשר אז גם להפתח (גם אם זה לא הולך מהר, זה בסדר). אולי תופתעי ממה שיכול להיות, אולי תגלי דברים על עצמך, אולי תראי שיצא מזה משהו טוב במובן מסוים... אני יודעת שזה קשה, אבל תנסי אולי לחשוב טיפה חיובי בעניין. מאחלת לך הרבה הצלחה! ומאחלת גם הצלחה בעקבות ההחלטה שלך היום.

 

[PhEoNiX FiRe]

אני באמת חוששת מזה

כי אני מכירה את עצמי טוב מידי ואני יודעת שבמצבים כאלה אני נוטה להתכנס בתוך עצמי או להסמיק בצורה מביחה מאוד. לחץ גם גורם לי לגמגם ולבלוע את המילים. חזרתי שלשום מהפגישת הכרות די מבואסת מצד אחד יכול להיות משהו שאני אצמח ממנו אבל מצד שני אני אלולה סתם להכשל ולא להצליח לצאת מהקונכייה וזה יהיה סתם בזבוז כסף וזמן.

 

[יעל :-)]

כל כך מזדהה איתך

גם אני מכירה את עצמי טוב מדי. לרב מסמיקה, נבוכה, בקושי מוציאה את מה שיש לי להגיד (וזה קורה גם מול בן אדם אחד, לא מחייב קהל רב בשביל שאני ארגיש כך). יכולה לספר לך מליון מקרים כאלו שבהם אני נמצאת, אבל אני מניחה שאת כנראה מכירה אותם גם מעצמך. אז אותי זה תוקע במובנים מסויימים, מונע ממני כל מיני דברים. ויש אנשים שבמצבים כאלו, נראה שהכל כל כך זורם וקל להם. הלוואי שיכולתי לשנות הכל ברגע, אבל זה לא עובד כך אצלי. קשה לי מאוד, ואנשים אחרים יגידו בטח שאני לא ממש מנסה. אבל לדעתי אני כן, רק שלוקח לי זמן. בשבילי, אם עשיתי/אמרתי משהו שלא העזתי בעבר, גם אם זה הדבר הכי קטן (דבר שבשביל אנשים אחרים יכול להיות משהו שנעשה ביום-יום), בשבילי זו הצלחה, זו התקדמות. אמנם אמרת שהתבאסת מפגישת ההכרות שהיתה, אבל רשמת גם שיכול להיות שזה משהו שתצמחי ממנו, אז אם את חושבת כך - כבר שווה לנסות לדעתי. בעניין הכסף זו יכולה אולי להיות בעיה. את יכולה לבדוק אם יש אפשרות לא להתחייב מבחינה כספית, אלא פשוט לנסות קודם ולראות כל פעם איך את מתקדמת. אולי יסכימו לבוא לקראתך. בעניין השאר, אני לא רואה בזה בזבוז. את עושה נסיון להתמודד עם דברים מסויימים. אם לא הצליח הפעם, זה לא כשלון. הרבה פעמים אנחנו מנסים דברים, צוברים נסיון ורק לאחר כמה פעמים מצליחים. זה יכול להוות פשוט עוד נסיון, בין אם תצליחי כביכול לצאת מהקונכייה ובין אם לא. היציאה הזו מצריכה לעבור תהליך מסוים (לדעתי תהליך ארוך, לפחות כך זה אצלי). אבל כמו בתהליכים ודברים אחרים בחיים, השינוי לפעמים לוקח זמן. משתפרים לאט לאט בדברים מסוימים, צועדים צעד צעד לעבר מטרה מסוימת. לפעמים גם קורה שאחרי שעשינו כמה צעדים קדימה, אנחנו נסוגים צעד אחורה. אבל מכל זה אנחנו לומדים: לומדים בכלל ולומדים על עצמנו. לדעתי זה יכול רק להביא אותך למצב שתדעי יותר על עצמך, וזה יכול להביא להבנה מסויימת על איך להתמודד ולהתגבר על הבעיה, או לפחות לדעת שדרך מסויימת לא מתאימה לך לפחות כרגע. מצרפת לך מאמר "הכשלון הוא תחנה בדרך להצלחה". הוא אולי טיפה ארוך, אז לפחות תקראי רק את מה שבסוף. אני לא מנסה לדחוף לשום מקום, אבל יכולה לקוות שאם אכן נראה לך שהקבוצה הזו יכולה לתרום במשהו, אז תלכי לנסות. ואם לא הולך כל כך מהר, אז אל תראי בזה כשלון. לא בטוחה שיש לי כל כך דרך לעזור, אבל אני פה תמיד.

 

[PhEoNiX FiRe]

זה לא הכסף עצמו

זה החשש שאולי אני לא אנצל את ההזדמנות הזו. אני אכנס לכונכייה . זה החשש העיקרי שלי