הדור השלישי

[M i c h a l y U S A]

../images/Emo10.gif הדור השלישי

והנה לי ישבתי ופתחתי עיתון.. והתביישתי..ובכיתי..ולא הבנתי איך איך איך.. דור שלישי..מהוותיקים (שיכלו להיות הורי) סובל במדינה הזו רעב קור ומחסור בתרופות אנשים שבנו שגידלו משפחות שעבדו ולחמו וחסכו כל חייהם שילמו לביטוח לאומי וביטוח בריאות היום שהם ניזקקים לכל מה שעמלו למענו ליום רע.. היום אין להם כלום.. ואני שואלת..האם זה מחכה לנו? אנחנו עולי דור שני..אמצע החיים אבל להגיע לדור השלישי זה לא כל כך רחוק.. מפחיד מאוד לחשוב שהסוף שלי או של אחרים יהיה ללא כבוד עצמי בלי יכולת להתפרנס בעצמי בלי יכולת לקבל מינימום ... אז רק למי שצבר המון כסף לעתיד יש לו סיכוי לשרוד, בלי להיות נטל לעת זקנה? להפנות אצבע מאשימה? מה זה יעזור? גדולים וחכמים ממני נבחרי הציבור בחרו לקצץ..בחרו לתת... והם הדור הזה דור שנישכח מהלב..

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif

 

[M i c h a l y U S A]

אבל מה הפתרון?

איך דואגים לאלו שמתביישים לאלו שפעם עשו ועמלו והיום אין להם? איך דואגים לנו הדור של אמצע החיים..לעתיד? מי בעצם יכול לתת לנו ביטוח שבעת זיקנה לפחות הפנסיה שלנו תהייה שלנו? מי יכול להבטיח שבעת צרה ומחלה יהיה מי שיטפל? זה ממש מדאיג..ועוד יותר..בושה לראות מה שקורה..באיזה מקום יש לי הרגשה טובה שהורי הלכו לעולמם בבית..איתנו וקבלו טיפול מסור מבלי להזדקק.. ושיכולנו מבחינה כספית לתת להם..(כי אמא שלי היתה חכמה ודאגה מראש לא להוות נטל כלכלי לעת זקנה) קוראת ממרחקים מה קורה וזה ממש מפחיד..ייתכן שיש הגזמה?

 

[ניצת שושן]

../images/Emo5.gif

לא מיכל , אין הגזמה כבר שנים אומרת שאנחנו עולם שלישי בהסואה מקצצים ורומסים את הזקנים את החלכאים והנדכאים ומורידים מס קניה על מוצרים חשמליים... ואותם מי קונה??? לא אותם זקנים , לא אותם ילדים בסיכון גם לא אוטיסטים שנותרים ללא מסגרת ולא חולי הנפש שסוגרים להם בתי חולים להמשיך? חושבת שמיותר

מה הפתרון? קטונתי

 

[M i c h a l y U S A]

מאלו שלא שרדו את החיים בארץ

כאחת שממש לא הצליחה לשרוד בארץ להתרומם על הרגליים ולפרנס יודעת שיבוא יום והילדים יחזרו לשם.. ואני אחריהם..השאלה היא..אם אין הגזמות ואני אין לי מרפקים או סבלנות למה שקורה שם.. מה צריך לעשות היום כדי למנוע את הבושה בעתיד?

 

[s h o o s h a]

נושא כאוב

אחד מיני רבים ויכולנו לפתח כאן ויכוח פוליטי שאורכו כאורך הגלות עם טיעונים לכאן ולשם והתשובה לשאלה שלך מיכל היא פשוטה. בדיוק כפי שעשו הורייך, ודאגו בצעירותם לעת שיבתם. כך גם אנו. צריכים לדאוג שלא ניפול לנטל על כתפי ילדינו ושלא נזדקק לחסדי המדינה אותה אנו "משרתים" נאמנה. מה לעשות? כבר נאמר וסופר בה רבות במדינה הקטנה שלנו "ארץ אוכלת יושביה" היה מי שכתב ולא נראה לי שבעתיד הקרוב יחול שינוי מהותי אז, במקום לשבת ולקטר, לתהות ולברבר (סליחה מראש על הבוטות) להתחיל לדאוג לעתיד בדיוק כפי שאנו דואגים לעתיד ילדינו, הזמן גם לדאוג לנו לעתיד שלנו