איך עבר? העיקר שעבר...
אוף כמה פחדתי... בהתחלה ניסיתי לשחק אותה גיבורה, הלכתי לבד מייד אחרי העבודה ונשכבתי בצ'יק על מיטת הטיפולים. אבל בשניה שראיתי את המחט (הענקית, בחיי ענקית) ואת המיכשור הנלווה מתקרבים לי לגרון נתקפתי בהיסטריה, פרצתי בבכי ו...ברחתי מהמיטה. האחות לקחה אותי לחדר השני להירגע, בינתיים קיבלו שתי נשים אחרות שהיו בתור. אחרי שהתאוששתי קמעה חזרתי לחדר, נשכבתי על המיטה, אחות אחת החזיקה לי את הידיים ושניה החזיקה לי את הראש אחורה והדיקור בוצע. לא נעים, ממש לא נעים, ממש ממש ממש לא נעים, אבל אני אחרי ועכשיו נותר רק להתפלל שהתוצאות בעוד 10 ימים תהיינה תקינות ויסתבר שזה סתם גוש שפיר.