../images/Emo1.gif../images/Emo15.gif
רגל אחת שלי באוטובוס והזיון שואל "מה, ככה? בלי נשיקה?" הסתובבתי, "כן, בדיוק ככה"- נמנעת מהמגע שלו, לא רוצה לחבק אותו שוב, ובטח שלא לנשק. הסטוץ מצידו מפנה את הגב וחוזר לשומקום הרגיל, ואני? אני שקועה במחשבות, יודעת שהנסיעה הזו היא התחלה של מסע קסום ומופלא לתוך לסבו-לנד. תהיי שלי. את שכובה על הבטן, חצי רדומה, מושלמת כזאתי. ברגליים מפושקות מתיישבת מעליך, מנשקת אותך דרך הגב ועד לצוואר. תופסת בשיערך בכוחניות ומושכת אחורה, נושכת בעורפך ולוחשת "את זזה ואת חוטפת, זונה" ונושכת שוב- רטוב יותר. את בתגובה פולטת אנחה לאוויר, משתפת פעולה. עכשיו את מרגישה את הידיים שלי מרפרפות לך על המותניים ובפתאומיות תופסות בתחת- מרגישה אותך מכווצת את האגן. רטוב לי למטה, אני מתהפכת על הגב לידך ומתחילה לשחק בעצמי, נעים לי ככה, מה שיש לנו. אני שקועה בעיסוקיי ורואה אותך מזווית עייני קמה, מתפנה לפעולות רגילות של בוקר. "מה זה? איפה נעלמת? אישה, תחזרי!" את מרימה לי גבה ומתקדמת למטבח- "או שתלכי למטבח, אחד מהשניים!" את צוחקת. אני רצה לכיוונך, מצמידה אותך לקיר ומשלבת בין הידיים שלנו. את אוהבת את התכונה הזאתי שלי- שאני לא ישנה רוב הלילה, ועדיין קמה הייפרית. מביטה לתוכי עמוק עמוק לכמה שניות ואני נמסה- הלכה לי כל החרמנות, אני רק רוצה לחבק אותך, לבכות מרוב אושר. את מצמידה אותי לנשיקה ומחבקת חזק חזק, קוראת את המחשבות שלי, מרגישה אותי. זה אחד מהרגעים האלו שרוצים להשאר בהם לנצח... לא צריכה מעבר לזה...מעבר אליך זאת אומרת.
רגל אחת שלי באוטובוס והזיון שואל "מה, ככה? בלי נשיקה?" הסתובבתי, "כן, בדיוק ככה"- נמנעת מהמגע שלו, לא רוצה לחבק אותו שוב, ובטח שלא לנשק. הסטוץ מצידו מפנה את הגב וחוזר לשומקום הרגיל, ואני? אני שקועה במחשבות, יודעת שהנסיעה הזו היא התחלה של מסע קסום ומופלא לתוך לסבו-לנד. תהיי שלי. את שכובה על הבטן, חצי רדומה, מושלמת כזאתי. ברגליים מפושקות מתיישבת מעליך, מנשקת אותך דרך הגב ועד לצוואר. תופסת בשיערך בכוחניות ומושכת אחורה, נושכת בעורפך ולוחשת "את זזה ואת חוטפת, זונה" ונושכת שוב- רטוב יותר. את בתגובה פולטת אנחה לאוויר, משתפת פעולה. עכשיו את מרגישה את הידיים שלי מרפרפות לך על המותניים ובפתאומיות תופסות בתחת- מרגישה אותך מכווצת את האגן. רטוב לי למטה, אני מתהפכת על הגב לידך ומתחילה לשחק בעצמי, נעים לי ככה, מה שיש לנו. אני שקועה בעיסוקיי ורואה אותך מזווית עייני קמה, מתפנה לפעולות רגילות של בוקר. "מה זה? איפה נעלמת? אישה, תחזרי!" את מרימה לי גבה ומתקדמת למטבח- "או שתלכי למטבח, אחד מהשניים!" את צוחקת. אני רצה לכיוונך, מצמידה אותך לקיר ומשלבת בין הידיים שלנו. את אוהבת את התכונה הזאתי שלי- שאני לא ישנה רוב הלילה, ועדיין קמה הייפרית. מביטה לתוכי עמוק עמוק לכמה שניות ואני נמסה- הלכה לי כל החרמנות, אני רק רוצה לחבק אותך, לבכות מרוב אושר. את מצמידה אותי לנשיקה ומחבקת חזק חזק, קוראת את המחשבות שלי, מרגישה אותי. זה אחד מהרגעים האלו שרוצים להשאר בהם לנצח... לא צריכה מעבר לזה...מעבר אליך זאת אומרת.
כשכותבים משהו בסגנון סיפורי, כמו שלך, אני אישית אוהבת כשמפרטים יותר, תיאורים מפורטים של מה שבפנים וכמו כן של מה שבחוץ. בכלל, תנסי להרחיב את הכתיבה שלך, מינימליסיטות זה דבר נפלא, אבל צריך לדעת איך להשתמש בה בצורה נכונה. אם את רוצה לכתוב בצורה מינמליסטית אני ממליצה לך לעבור שוב ושוב ושוב על היצירה, לראות אילו מילים הכרחיות ואילו לא, להוריד את כל מה שלא ולבנות מחדש רק עם מה שכן. בקיצור, פשוט תמשיכי לכתוב ולפרסם, אין מורה טוב מהניסיון, אם להשתמש בקלישאות. סליחה על הכתיבה המבולגנת, עבר עלי יום ארוך.
