פאסיביות הורגת
New member
../images/Emo1.gif התערבות
זו תמימות לומר שאנחנו לא נמצאים במלחמה. מלחמה על החיים שלנו, על חיי יקירינו, ומעבר לכך, מלחמה על הזכות לקיים חיים נורמאלים ותקינים במדינה שלנו.מבלי לחשוש לצאת לקניון, לשוק, למסעדה, לדיסקוטק, או אפילו לנסוע באוטובוס או ברכבת. אומנם אנחנו לא נכנסים למקלטים ומחכים שיאמרו לנו ברדיו שההפצצה הסתיימה, אבל במובנים רבים אנחנו נמצאים במצב גרוע יותר, "נלחמים" מול משהו לא ברור, צבא של מתאבדים, וכל שנותר לנו הוא לקוות לחזור הבייתה בשלום. קשה מאוד להלחם בתופעה כזו, קשה אבל לא בלתי אפשרי. פגיעה ממוקדת במחבלים היא חשובה, אך לצערי לא כ"כ יעילה משום שאלו, תמיד ממשיכים לצוץ, ממקומות שונים ובשמות אחרים , אבל ממשיכים לפגע. גם פגיעה כוללת ודראסטית לא תשרת את המטרה משום שהיא תציג את ישראל באור רע ותגרור סימפטיה כלפי הפלשטינים. ודעת העולם, לצערי, חשובה, חשובה מאוד. אך היא גם חלק מהפתרון. פתרון, שצריך להתממש בשני מישורים: ראשית יש להציג את ישראל כקורבן שהיא לפעולות טרור בפני העולם כולו, צריך לזעזע את העולם, גם עם תמונות קשות וסיפורים לא קלים על מנת שיפעילו לחץ רב על הרשות. ובבחינה הזו כל אחד ואחת מאיתנו הוא "סוכן מכירות" לישראל, קריאות כמו "מוות לערבים" לא משרתות שום מטרה, אבל הצגה ברורה של המצב ותיאור של המציאות הקשה הזו בפני העולם כולו, כן יעזרו. שנית, יש לגרור סנקציה אחר כל פיגוע בשתי רמות: האחת טרנספר למשפחת המפגע, והשניה ניתוק של הרשות ממקורות המים והחשמל של ישראל. אני קוראת לכולם, לא לשבת בחיבוק ידיים ולבכות על המצב הקשה אלא לשלוח מכתבים לשגרירויות בארץ, למנהיגים בעולם או לכל גוף הניראה מתאים ויכול לקדם את המטרה, לתאר את המצב הבלתי נסבל, ולבקש התערבות.
זו תמימות לומר שאנחנו לא נמצאים במלחמה. מלחמה על החיים שלנו, על חיי יקירינו, ומעבר לכך, מלחמה על הזכות לקיים חיים נורמאלים ותקינים במדינה שלנו.מבלי לחשוש לצאת לקניון, לשוק, למסעדה, לדיסקוטק, או אפילו לנסוע באוטובוס או ברכבת. אומנם אנחנו לא נכנסים למקלטים ומחכים שיאמרו לנו ברדיו שההפצצה הסתיימה, אבל במובנים רבים אנחנו נמצאים במצב גרוע יותר, "נלחמים" מול משהו לא ברור, צבא של מתאבדים, וכל שנותר לנו הוא לקוות לחזור הבייתה בשלום. קשה מאוד להלחם בתופעה כזו, קשה אבל לא בלתי אפשרי. פגיעה ממוקדת במחבלים היא חשובה, אך לצערי לא כ"כ יעילה משום שאלו, תמיד ממשיכים לצוץ, ממקומות שונים ובשמות אחרים , אבל ממשיכים לפגע. גם פגיעה כוללת ודראסטית לא תשרת את המטרה משום שהיא תציג את ישראל באור רע ותגרור סימפטיה כלפי הפלשטינים. ודעת העולם, לצערי, חשובה, חשובה מאוד. אך היא גם חלק מהפתרון. פתרון, שצריך להתממש בשני מישורים: ראשית יש להציג את ישראל כקורבן שהיא לפעולות טרור בפני העולם כולו, צריך לזעזע את העולם, גם עם תמונות קשות וסיפורים לא קלים על מנת שיפעילו לחץ רב על הרשות. ובבחינה הזו כל אחד ואחת מאיתנו הוא "סוכן מכירות" לישראל, קריאות כמו "מוות לערבים" לא משרתות שום מטרה, אבל הצגה ברורה של המצב ותיאור של המציאות הקשה הזו בפני העולם כולו, כן יעזרו. שנית, יש לגרור סנקציה אחר כל פיגוע בשתי רמות: האחת טרנספר למשפחת המפגע, והשניה ניתוק של הרשות ממקורות המים והחשמל של ישראל. אני קוראת לכולם, לא לשבת בחיבוק ידיים ולבכות על המצב הקשה אלא לשלוח מכתבים לשגרירויות בארץ, למנהיגים בעולם או לכל גוף הניראה מתאים ויכול לקדם את המטרה, לתאר את המצב הבלתי נסבל, ולבקש התערבות.
