פסק הדין צודק, אך לא בהכרח חכם
אוי, אופיר! לראות אותך מתרגז זה לא פייר... במשך יותר מארבעה עשורים נדרש בג"ץ למשוך את חבל פטור בחורי הישיבה מצה"ל. אתמול החבל נקרע. פעם אחר פעם שיחרר בג"ץ חתיכה נוספת של חבל ואיפשר להסדר הנורמטיבי שהיפלה, ובאופן בוטה, בין דם לדם, להיוותר על כנו. זאת למרות מספרם הגובר והולך של דחויי השירות והפטורים ממנו, שמכמה מאות בראשית ימי המדינה צמחו והיו לעשרות אלפים. כוונותיו של חוק טל היו מצוינות. אך יישומו, לפחות בעיני בג"ץ, היה כושל לחלוטין. מראשית היוולדו טענו מתנגדיו כי החוק נולד בחטא החמור של הנצחת האפליה. פעם אחר פעם העניק בית המשפט הזדמנות למדינה להוכיח שלא מדובר במס שפתיים, ושיתרונות החוק, שעיקרם התגייסות מאסיבית של חרדים לצבא ולשירות לאומי והשתלבותם בשוק העבודה, אינם מס שפתיים אלא מציאות המצביעה על שינוי מהותי שחל בחברה החרדית. המציאות מלמדת שבשנים האחרונות חל שינוי מגמה חיובי ומבורך בחברה החרדית. בהחלטתו מאתמול קבע בג"ץ שהשינוי קטן מדי ומאוחר מדי. לעומת שניים משופטי המיעוט, שנטו להעניק לממשלה תקופת חסד נוספת, סברו שופטי הרוב שהסאה הוגדשה זה מכבר. אכן, למרות הצהלות שנשמעו אמש מפי חוגים שונים, השמחה מוקדמת מדי והדרך לשוויון מלא בנשיאה בנטל עוד ארוכה מאוד. כל המילים השמחות והיפות שפרצו שוב בהורה סוערת מבית המשפט, בדבר החובה, יהודית ודמוקרטית כאחד, לשאת באופן שווה בנטל, והצורך בשילוב החרדים בחברה הישראלית, "ללא שימוש באמצעי כפייה ותוך חיזוק ההסכמה החברתית", לא יוכלו לכסות על הפער שבין הרטוריקה למציאות. ההיסטוריה של יחסי דת ומדינה בישראל מלמדת כי לעיתים דווקא מהלך כופה, כוחני בעיני נמעניו, עלול לפעול כבומרנג. באופן אבסורדי, פסק הדין שיצא אתמול מבית המשפט העליון צודק מכל, אך לא בטוח שהוא גם חכם. אגב העיסוק בתפוח האדמה הלוהט, חידד הנשיא המיועד השופט גרוניס את עמדתו המתונה והמאופקת ביחס להתערבות בג"ץ בחוקי הכנסת, והדגיש פעם נוספת את קוצר ידו של המשפט בפתרון סוגיות עומק חברתיות, תוך שהוא סומך לה עמדה עקרונית שלפיה אין פסול באפליה כאשר היא מוענקת למיעוט ברצון הרוב. הניסיון מלמד שקיימת סבירות גבוהה כי פסק הדין יביא לתוצאה ההפוכה מזו שאליה התכוון: כתגובת נגד לו עשויים החרדים לשוב ולהתקפד, וגם אותם ניצנים מבורכים של השתלבותם בחברה הישראלית עלולים להיעלם כלא היו ד"ר אביעד הכהן - ישראל היום
