גיי40 גברי
New member
זה לא יותר כפיה מאשר כל מכונית שנוסעת
- פותח הנושא ספר יקר
- פורסם בתאריך
גיי40 גברי
New member
גדלתי דתי בחיפה, ועד היום האיזון שם נעים יותר
השכונות הדתיות המובהקות נסגרות לתנועה בשבת, גם לרכב פרטי וגם לציבורי. אבל בשאר העיר ניתנת בשבת אופציה גם למי שאינו בעל מכונית להגיע לביקור אצל הילדים או אצל הדודה הזקנה, או סתם לקחת את הילדים לטיילת.
השכונות הדתיות המובהקות נסגרות לתנועה בשבת, גם לרכב פרטי וגם לציבורי. אבל בשאר העיר ניתנת בשבת אופציה גם למי שאינו בעל מכונית להגיע לביקור אצל הילדים או אצל הדודה הזקנה, או סתם לקחת את הילדים לטיילת.
גיי40 גברי
New member
הנסיעה ממומנת ע"י הנוסע, ולא ע"י הציבור
שייגבו יותר דמי שימוש מהמשתמשים בשבת. אבל שלפחות אנשים לא יהיו תקועים בפרבר רחוק נגד רצונם.
שייגבו יותר דמי שימוש מהמשתמשים בשבת. אבל שלפחות אנשים לא יהיו תקועים בפרבר רחוק נגד רצונם.
האם ידעת?
גם על השונות הדתיות יש מריבה. ראה ערך רחוב בר-אילן בירושלים. אם לא הבנת מהודעתי הקודמת, אישית אני נגד כפייב מכל צד שהוא. לא כפייה דתית ולא כפייה אנטי דתית. לצערנו הרב תמיד יהיו קבוצות בדלניות משני הצדדים, שירצו לעשות דווקא "להכעיס". אינני תומך באף מהם, כי לאיש אין מונופול על הדת ועל השבת. יש לנו את התורה הקדושה אולם יש לנו מנגד גם "תינוקות שנשבו" - אנשים, שעברו עליהם כל מיני מאורעות, שערערו את אמונתם. אי אפשר להשיב את האמונה שאבדה על ידי כפייה אלא על ידי הסברה. איך אמרו חז"ל? מעט אור דוחה הרבה מן החושך. לכן אני מציע בשלב זה לא לשבור את הכלים ולא להפר את הסטטוס קוו אבל בזאת לא תיפטר הבעייה. מי שיזדמן לו ללכת רגלי בתל אביב או בחיפה (וגם בערים אחרות בארץ), כמעט לא יבחין בהבדל בין רחוב ראשי בקנדה לבין רחוב אבן-גבירול בת"א. אם כן, במה נתייחדנו כיהודים? אז נכון, עדיין זה לא משכנע אותך ועוד רבים שכמותך. רק תסתכל על הייחס האישי בינינו. משום הכבוד, שאנו רוחשים זה לזה, אני בטוח, שלא יקשה עליך להתארח אצלי בשבת ולשמור על כל פרטי המצוות בלא שום טענה כלשהי. היינו הך, אם תזמין אותי אליך לקנדה (כולל כרטיס טיסה הלוך ושוב עם כל הנלווים...
), אני בטוח, שלא תחסוך במאמצים כדי להנעים לי את השהות מבחינת כשרות האוכל, שבת וכיו"ב. אין שום חוק שמחייב אותך לעשות כן אבל לו למשל הייתי מתנהג כלפיך בגסות וחש עצמי עליון עליך, חוששני, שלא זו בלבד שלא היית "סופר" אותי אלא עוד היית עוד דווקא. ככלל אני נגד בדלנות. דתיים וחילוניים - שני המושגים הללו צורמים לי מאוד. הבאתי כאן דוגמא של ראש ישיבה שבייש חתן בעת חופתו תוך הבעת שאט נפש מהתנהגותו. אינני יודע, איזה גיהינום יהיה גדול יותר: של ראש הישיבה או של החילוני הממוצע... מה לנו לבצע הגדרות? הכי טוב לחיות בשלום ולהגיע להבנות הדדיות מרצון. זה יקח זמן אבל עם הזמן גם הקיצוניים מכל צד יתרככו, אם זה רק יקרה מהצד האחר. אני חושב, שהדתיים הם אלה, שצריכים להיות הראשונים...
גם על השונות הדתיות יש מריבה. ראה ערך רחוב בר-אילן בירושלים. אם לא הבנת מהודעתי הקודמת, אישית אני נגד כפייב מכל צד שהוא. לא כפייה דתית ולא כפייה אנטי דתית. לצערנו הרב תמיד יהיו קבוצות בדלניות משני הצדדים, שירצו לעשות דווקא "להכעיס". אינני תומך באף מהם, כי לאיש אין מונופול על הדת ועל השבת. יש לנו את התורה הקדושה אולם יש לנו מנגד גם "תינוקות שנשבו" - אנשים, שעברו עליהם כל מיני מאורעות, שערערו את אמונתם. אי אפשר להשיב את האמונה שאבדה על ידי כפייה אלא על ידי הסברה. איך אמרו חז"ל? מעט אור דוחה הרבה מן החושך. לכן אני מציע בשלב זה לא לשבור את הכלים ולא להפר את הסטטוס קוו אבל בזאת לא תיפטר הבעייה. מי שיזדמן לו ללכת רגלי בתל אביב או בחיפה (וגם בערים אחרות בארץ), כמעט לא יבחין בהבדל בין רחוב ראשי בקנדה לבין רחוב אבן-גבירול בת"א. אם כן, במה נתייחדנו כיהודים? אז נכון, עדיין זה לא משכנע אותך ועוד רבים שכמותך. רק תסתכל על הייחס האישי בינינו. משום הכבוד, שאנו רוחשים זה לזה, אני בטוח, שלא יקשה עליך להתארח אצלי בשבת ולשמור על כל פרטי המצוות בלא שום טענה כלשהי. היינו הך, אם תזמין אותי אליך לקנדה (כולל כרטיס טיסה הלוך ושוב עם כל הנלווים...
חול פירמידות
New member
לא מדויק בכלל
אני גדלתי כל חיי בחיפה, ואני מגיע לשם כל סופ"ש. למעט רמת ויז'ניץ וגאולה (שכונות חרדיות מובהקות) שום שכונה אחרת "לא נסגרת" בפני תחבורה ציבורית בכלל. אני פשוט רגיל מילדות לראות אוטובוסים בשבת, בדיוק כמו מדינות הגויים. כמי שעושה הליכה באחר הצהריים של שבת בציר מוריה, אין הרגשה יותר פגאנית מאשר להלך שם ולראות את כל הסופרמרקטים, כל הפאבים וכל המסעדות פתוחות, וברחוב לראות אוטובוסים של אגד נוסעים הלוך וחזור. שבת זה לא. ההסדר בחיפה לא קשור לכך שזוהי עיר מעורבת (כי זהו המצב גם בעכו, יפו, רמלה ועוד), אלא קשור לאופי החילוני המובהק של תושביה היהודיים של "חיפה האדומה" עד ימינו. במיוחד לאחר קליטת המוני העולים הרוסיים בחיפה בשנות התשעים. כעם שהנחיל לעולם את מושג יום המנוחה ואי-השעבוד לחומר ולעבודה, מצב כמו זה בחיפה הוא תעודת עניות ובושה לציביליזציה היהודית.
אני גדלתי כל חיי בחיפה, ואני מגיע לשם כל סופ"ש. למעט רמת ויז'ניץ וגאולה (שכונות חרדיות מובהקות) שום שכונה אחרת "לא נסגרת" בפני תחבורה ציבורית בכלל. אני פשוט רגיל מילדות לראות אוטובוסים בשבת, בדיוק כמו מדינות הגויים. כמי שעושה הליכה באחר הצהריים של שבת בציר מוריה, אין הרגשה יותר פגאנית מאשר להלך שם ולראות את כל הסופרמרקטים, כל הפאבים וכל המסעדות פתוחות, וברחוב לראות אוטובוסים של אגד נוסעים הלוך וחזור. שבת זה לא. ההסדר בחיפה לא קשור לכך שזוהי עיר מעורבת (כי זהו המצב גם בעכו, יפו, רמלה ועוד), אלא קשור לאופי החילוני המובהק של תושביה היהודיים של "חיפה האדומה" עד ימינו. במיוחד לאחר קליטת המוני העולים הרוסיים בחיפה בשנות התשעים. כעם שהנחיל לעולם את מושג יום המנוחה ואי-השעבוד לחומר ולעבודה, מצב כמו זה בחיפה הוא תעודת עניות ובושה לציביליזציה היהודית.
גיי40 גברי
New member
אני גדלתי בקריית שמואל- חיפה
השכונה, על אלפי אנשיה, ממש כמו קיבוץ דתי בשבת. כשאני הולך לשם לבקר אצל חברי מהישיבה, אני טועם שבת של מנוחה מוחלטת. אבל אחרי הטעימה אני רוצה גם את האופציה להתנייע בקלות ברחבי העיר מבלי שיכתיבו לי איך להנות מהשבת. אתה לא חייב לטייל דווקא בציר מוריה, ישנם רחובות שקטים ויפים בחיפה שבהם שורה אווירה נינוחה. אני גר בעיר שבה ישנן תרבויות רבות ושונות (טורונטו) , שכונת "איטליה הקטנה" אינה מפריעה לשכונת "הודו הקטנה" והשכונה היהודית בשבת מלאה חרדים החוזרים מבית הכנסת או מבית המדרש, וברובע הסיני פסלי הדרקונים מפארים את השדרה. אני לא אומר שעיר ישראלית אמורה להיות כך, אבל ניתן ללמוד מן הסובלנות ההדדית.
השכונה, על אלפי אנשיה, ממש כמו קיבוץ דתי בשבת. כשאני הולך לשם לבקר אצל חברי מהישיבה, אני טועם שבת של מנוחה מוחלטת. אבל אחרי הטעימה אני רוצה גם את האופציה להתנייע בקלות ברחבי העיר מבלי שיכתיבו לי איך להנות מהשבת. אתה לא חייב לטייל דווקא בציר מוריה, ישנם רחובות שקטים ויפים בחיפה שבהם שורה אווירה נינוחה. אני גר בעיר שבה ישנן תרבויות רבות ושונות (טורונטו) , שכונת "איטליה הקטנה" אינה מפריעה לשכונת "הודו הקטנה" והשכונה היהודית בשבת מלאה חרדים החוזרים מבית הכנסת או מבית המדרש, וברובע הסיני פסלי הדרקונים מפארים את השדרה. אני לא אומר שעיר ישראלית אמורה להיות כך, אבל ניתן ללמוד מן הסובלנות ההדדית.
אשליות.
לפעמים יש מתי מעט אנשי ציבור, שקולם לא נשמע יפה בתשקורת. אז מה עושים? מחפשים פרובוקציה ו... הופ! כל המדינה מדברת עליהם. אותו חולדאי (מה לעשות? זה שמו...
) יודע, כי ממשלת נתניהו לא תעז (תעז ולא תעיז...
) אפילו לחשוב על פריצת הסטטוס קוו. אבל מה לא עושים בשביל התשקורת? עכשיו כולם יודעים: ר ון חולדאי הוא ראש עיר יוצא מהכלל. ראו מה הוא מוכן לעשות למען החופש...
לפעמים יש מתי מעט אנשי ציבור, שקולם לא נשמע יפה בתשקורת. אז מה עושים? מחפשים פרובוקציה ו... הופ! כל המדינה מדברת עליהם. אותו חולדאי (מה לעשות? זה שמו...
תל אביב 10
New member
כל הכבוד לחולדאי
אני סקפטי שהוא יצליח כשאת המדינה שוטף גל עכור של לאומניות דתית עיוורת, קיצונית, מעוולת ופוגעת. העדר התחבורה בשבתות הוא כפיה ובריונות לשמה של מיעוט. אבל גם אם היה רוב דתי במדינה, לא היה מקום לכך.
אני סקפטי שהוא יצליח כשאת המדינה שוטף גל עכור של לאומניות דתית עיוורת, קיצונית, מעוולת ופוגעת. העדר התחבורה בשבתות הוא כפיה ובריונות לשמה של מיעוט. אבל גם אם היה רוב דתי במדינה, לא היה מקום לכך.
אוטובוס בשבת: בשביל מה לריב?
אני תל-אביבי שמשתדל לשמור מצוות. יש לי כיפה על הראש כמעט כל הזמן, ובשבת תוכלו לראות אותי עם חולצה לבנה עושה מסלול קצר על שדרות בן-גוריון בדרך לאחד מבתי הכנסת מלאי הצעירים בתפילות היום הקדוש. בדרך אני עובר ליד בית קפה אחד או שניים וכולם פתוחים ומלאי אנשים. אני לא מבין איך הם יכולים לחיות בעולם בלי יום אחד בשבוע ששובתים בו, והם לא מבינים איך אני חי בעולם קדמון שמחזיר אותי אלפי שנים אחורה לאותו יום מבורך, שבוע אחרי שבוע. כבוד הדדי של מבטים נמתח בינינו, וכל אחד ממשיך בשבתו המיוחדת. אין מילים במרחב הזה. כל אחד חי את חייו ואינו יכול באמת להסביר את הכיף והרוגע שהשבת שלו מעניקה לו, מדובר רק בתחושות ובאורח חיים פרטי. עד היום הסתדרנו, אך עתה מציעים לשנות את הסטטוס קוו התל-אביבי. השבת היא גם ציבורית, ויש בה מקומות בילוי, ועסקים ותחבורה, וכולם פתוחים או סגורים כל אחד על פי השתייכותו ואמונת בעליו. אין באמת כפייה בתל אביב, ויש גם מיניבוסים שמסיעים אנשים ממקום למקום גם ביום השביעי, וזאת זכותם של החפצים בכך במדינה דמוקרטית. ומכיוון שיש גם כאלה שחושבים שחייבים לשמור את השבת, קמות מלחמות של מילים, שלבסוף יתגלגלו גם למעשים, שבהן כל צד עומד מלוא קומתו וזועק את כאבו על אובדן חירותו ושבתו וצרתו, וכמו בכל מלחמה - אין באמת מנצחים. בשבת אני מתארח אצל חברים, גם הם שומרים מצוות (אני כותב "שומרים מצוות" כדי להימנע מההגדרה הנחרצת והלא כל כך ברורה - "דתיים"), ובמצווה אחת הם ממש מקפידים - הכנסת אורחים. המיוחד בארוחת השבת הזאת הוא בכך שהם מקפידים להזמין אורחים מבחוץ, כאלה שהרב קוק היה קורא להם "חופשיים" (ולא חילונים, כי להגיד על אדם שכולו חול ולא קודש זה באמת על גבול טמטום הלב). וכך, בכל ארוחה, נחשפים אנשים חדשים לאור המיוחד של השבת, ועוד ועוד אנשים מבינים מה כל כך מיוחד ברעיון של יום אחד בשבוע שבו מתנתקים מהכל ומתכנסים לתוך משפחתיות חמימה ומלאת אהבה. אין טעם להתווכח בנושא שמירת השבת והאוטובוסים הציבוריים שאולי ייסעו בעיר הגדולה. אם חשקה נפשכם, עלו על קו 5 או על כל קו אחר וסעו לים ביום השביעי. אבל יש לי הצעה למי שמתעקש לשנות את אופי השבת: אם אתם מחפשים לטעום טעם אחר, בואו אלי או לאחד הקרובים הדתיים שלכם לסעודת שבת. פתאום החשיבות של נסיעה באוטובוס ציבורי בשבת תצטייר בעיניכם אחרת. אלעד יאנה - ישראל היום
אני תל-אביבי שמשתדל לשמור מצוות. יש לי כיפה על הראש כמעט כל הזמן, ובשבת תוכלו לראות אותי עם חולצה לבנה עושה מסלול קצר על שדרות בן-גוריון בדרך לאחד מבתי הכנסת מלאי הצעירים בתפילות היום הקדוש. בדרך אני עובר ליד בית קפה אחד או שניים וכולם פתוחים ומלאי אנשים. אני לא מבין איך הם יכולים לחיות בעולם בלי יום אחד בשבוע ששובתים בו, והם לא מבינים איך אני חי בעולם קדמון שמחזיר אותי אלפי שנים אחורה לאותו יום מבורך, שבוע אחרי שבוע. כבוד הדדי של מבטים נמתח בינינו, וכל אחד ממשיך בשבתו המיוחדת. אין מילים במרחב הזה. כל אחד חי את חייו ואינו יכול באמת להסביר את הכיף והרוגע שהשבת שלו מעניקה לו, מדובר רק בתחושות ובאורח חיים פרטי. עד היום הסתדרנו, אך עתה מציעים לשנות את הסטטוס קוו התל-אביבי. השבת היא גם ציבורית, ויש בה מקומות בילוי, ועסקים ותחבורה, וכולם פתוחים או סגורים כל אחד על פי השתייכותו ואמונת בעליו. אין באמת כפייה בתל אביב, ויש גם מיניבוסים שמסיעים אנשים ממקום למקום גם ביום השביעי, וזאת זכותם של החפצים בכך במדינה דמוקרטית. ומכיוון שיש גם כאלה שחושבים שחייבים לשמור את השבת, קמות מלחמות של מילים, שלבסוף יתגלגלו גם למעשים, שבהן כל צד עומד מלוא קומתו וזועק את כאבו על אובדן חירותו ושבתו וצרתו, וכמו בכל מלחמה - אין באמת מנצחים. בשבת אני מתארח אצל חברים, גם הם שומרים מצוות (אני כותב "שומרים מצוות" כדי להימנע מההגדרה הנחרצת והלא כל כך ברורה - "דתיים"), ובמצווה אחת הם ממש מקפידים - הכנסת אורחים. המיוחד בארוחת השבת הזאת הוא בכך שהם מקפידים להזמין אורחים מבחוץ, כאלה שהרב קוק היה קורא להם "חופשיים" (ולא חילונים, כי להגיד על אדם שכולו חול ולא קודש זה באמת על גבול טמטום הלב). וכך, בכל ארוחה, נחשפים אנשים חדשים לאור המיוחד של השבת, ועוד ועוד אנשים מבינים מה כל כך מיוחד ברעיון של יום אחד בשבוע שבו מתנתקים מהכל ומתכנסים לתוך משפחתיות חמימה ומלאת אהבה. אין טעם להתווכח בנושא שמירת השבת והאוטובוסים הציבוריים שאולי ייסעו בעיר הגדולה. אם חשקה נפשכם, עלו על קו 5 או על כל קו אחר וסעו לים ביום השביעי. אבל יש לי הצעה למי שמתעקש לשנות את אופי השבת: אם אתם מחפשים לטעום טעם אחר, בואו אלי או לאחד הקרובים הדתיים שלכם לסעודת שבת. פתאום החשיבות של נסיעה באוטובוס ציבורי בשבת תצטייר בעיניכם אחרת. אלעד יאנה - ישראל היום
תל אביב 10
New member
דעות כאלה משעשעות. הכותב כל כך מנותק
משום מה הדתיים תמיד חושבים שאם רק נסכים לבוא לארוחת שישי או לשמוע את דבריהם, נתחיל להאמין. עבור הלא מאמין, ארוחת יום שישי כמו כל מנהג דתי אחר הוא כפיה. אתה חייב לשבת ליד השולחן ולשמוע את הברכות, נכפה עליך לשים כיפה, לומר אמן כי כולם אומרים, לעמוד וכו'. ביום שישי בכל בית חילוני שבו יש חילונים יש מהומה. אמא תסעי אותי, אבא תחזיר אותי וכו'. אדם לא מבין מדוע משביתים לו את התחבורה הציבורית כשהוא דווקא רוצה לצאת, לבלות, להפגש וכו'.
משום מה הדתיים תמיד חושבים שאם רק נסכים לבוא לארוחת שישי או לשמוע את דבריהם, נתחיל להאמין. עבור הלא מאמין, ארוחת יום שישי כמו כל מנהג דתי אחר הוא כפיה. אתה חייב לשבת ליד השולחן ולשמוע את הברכות, נכפה עליך לשים כיפה, לומר אמן כי כולם אומרים, לעמוד וכו'. ביום שישי בכל בית חילוני שבו יש חילונים יש מהומה. אמא תסעי אותי, אבא תחזיר אותי וכו'. אדם לא מבין מדוע משביתים לו את התחבורה הציבורית כשהוא דווקא רוצה לצאת, לבלות, להפגש וכו'.
קרא תגובתי האחרונה לפורטי
מסכים אתך במשפט הראשון אולם חולק בשני. לו רק הייתה בינינו הבנה הדדית, היית מבין, שסעודת ליל שבת או שבת איננה כפייה אלא טכס חשוב. בטכס כמו בטכס יש כללים. בשירת ההמנון הלאומי עומדים החיילים עמידת דום והקצינים מצדיעים לדגל. כפייה??? לא ולא. כל אחד מהמשתתפים חש שייכות נפשית עמוקה להמנון ולדגל. כך גם עם השבת. .אינני מצפה, שיהודי חילוני יתחיל להאמין בעקבות זאת אולם אני מצפה לכך,שאם כל אחד מהצדדים ירד מן העץ הגבוה, שעליו טיפס, וישב עם הצד האחר סביב השולחן, הרבה דברים יסתדרו גם ללא חוקים. האמונה היא דבר אמוציונלי. או שאתה מאמין או שאיהנך מאמין. זה לא תלוי בי ולא בשום חוק כלשהו. השבתת התח"צ בשבת היא אחד מהסממנים הבודדים, שעוןד נשארו לנו מהיהדות בת"א. פריצת גדר זו תהפוך אותה לעוד יום מימי השבוע. ...רק למה שבת? מי זה ה"חכם", שהמציא יום אחד בשבוע, שבו שובתים ממלאכה (שבת שמו)? מדוע לא לחוקק חוק שוויוני, שכל ימי השבוע הם ימי עבודה? חוץ מזה מדוע יום9 ראטשון, יום שני, יום שלישי וכו'? מדוע לא להסתפק בציון התאריך בחודש? מה משמעותם של ימי השבוע? כפי שכתבתי לפורטי, אני יודע, שזה לא ילך בכפייה. מה ששובת, שובת, ומה שאיננו שובת, לא ישתנה. רק מה? צריכים לשבת ביחד ולהידבר בנחת. לא נשנה את כל העולם וגם לא את המדינה אבל כל חנות נוספת, שתיסגר בשבת מרצון, יהיה הישג לשני הצדדים. כל משפחה, שתחל לכבד את המסורת מרצון, יהיה זה הישג לשני הצדדים. זה לא ילך אחרת מלבד הסברה נעימה.
מסכים אתך במשפט הראשון אולם חולק בשני. לו רק הייתה בינינו הבנה הדדית, היית מבין, שסעודת ליל שבת או שבת איננה כפייה אלא טכס חשוב. בטכס כמו בטכס יש כללים. בשירת ההמנון הלאומי עומדים החיילים עמידת דום והקצינים מצדיעים לדגל. כפייה??? לא ולא. כל אחד מהמשתתפים חש שייכות נפשית עמוקה להמנון ולדגל. כך גם עם השבת. .אינני מצפה, שיהודי חילוני יתחיל להאמין בעקבות זאת אולם אני מצפה לכך,שאם כל אחד מהצדדים ירד מן העץ הגבוה, שעליו טיפס, וישב עם הצד האחר סביב השולחן, הרבה דברים יסתדרו גם ללא חוקים. האמונה היא דבר אמוציונלי. או שאתה מאמין או שאיהנך מאמין. זה לא תלוי בי ולא בשום חוק כלשהו. השבתת התח"צ בשבת היא אחד מהסממנים הבודדים, שעוןד נשארו לנו מהיהדות בת"א. פריצת גדר זו תהפוך אותה לעוד יום מימי השבוע. ...רק למה שבת? מי זה ה"חכם", שהמציא יום אחד בשבוע, שבו שובתים ממלאכה (שבת שמו)? מדוע לא לחוקק חוק שוויוני, שכל ימי השבוע הם ימי עבודה? חוץ מזה מדוע יום9 ראטשון, יום שני, יום שלישי וכו'? מדוע לא להסתפק בציון התאריך בחודש? מה משמעותם של ימי השבוע? כפי שכתבתי לפורטי, אני יודע, שזה לא ילך בכפייה. מה ששובת, שובת, ומה שאיננו שובת, לא ישתנה. רק מה? צריכים לשבת ביחד ולהידבר בנחת. לא נשנה את כל העולם וגם לא את המדינה אבל כל חנות נוספת, שתיסגר בשבת מרצון, יהיה הישג לשני הצדדים. כל משפחה, שתחל לכבד את המסורת מרצון, יהיה זה הישג לשני הצדדים. זה לא ילך אחרת מלבד הסברה נעימה.
תל אביב 10
New member
ישנה בהחלט כפיה בעמידת דום בצפירה או בהמנון
אם כי אני לא יודע אם יש חוק מחייב בעניין. אתה רוצה להכריח אנשים שיהיה להם סממן של שבת יהודית. זאת כפיה. באשר לימי חופשה, היום לא מדובר ביום אחד אלא בשניים ואין כל הכרח שאחד מהם יפול בשבת. זה נושא סוציאלי. אני לא חושב שיש כאן על מה לשבת ולדבר כשמדובר בכפיית דבר על מי שאינו מעוניין בו.
אם כי אני לא יודע אם יש חוק מחייב בעניין. אתה רוצה להכריח אנשים שיהיה להם סממן של שבת יהודית. זאת כפיה. באשר לימי חופשה, היום לא מדובר ביום אחד אלא בשניים ואין כל הכרח שאחד מהם יפול בשבת. זה נושא סוציאלי. אני לא חושב שיש כאן על מה לשבת ולדבר כשמדובר בכפיית דבר על מי שאינו מעוניין בו.
אני חצי בעד
בסופו של דבר, זו תחבורה -ציבורית- תחבורה שצריכה לשרת את כל הציבור יש ציבור שלם שאין לו תחבורה פרטית ולכן הוא חי על התחבורה הציבורית אותו ציבור יכול להיות גם חילוני שלא מבין למה אוסרים על הפעלת התחבורה בשבת מבחינתי שיעסיקו עובדים זרים / ערבים / גוים - שיעבדו בשבתות הקווים יהיה במתכונת מצומצמת זה בטוח אני מאמין שזה גם יכול להיות פתרון טוב לאנשים שרוצים לצאת ולשתות אלכוהול בלי לנהוג חזרה הביתה, גם בסופי השבוע מצד שני, אני חצי נגד במיוחד שאני גר על ציר ראשי השקט בשבת נהדר, אין את רעש האוטובוסים שעוברים לי מתחת לבית והעשן, הריח... הכבישים יחסית ריקים... וגם כי אני לא רוצה שיהיה תיעדוף להעסקת חילוניים על פני דתיים כי זה לא פייר
בסופו של דבר, זו תחבורה -ציבורית- תחבורה שצריכה לשרת את כל הציבור יש ציבור שלם שאין לו תחבורה פרטית ולכן הוא חי על התחבורה הציבורית אותו ציבור יכול להיות גם חילוני שלא מבין למה אוסרים על הפעלת התחבורה בשבת מבחינתי שיעסיקו עובדים זרים / ערבים / גוים - שיעבדו בשבתות הקווים יהיה במתכונת מצומצמת זה בטוח אני מאמין שזה גם יכול להיות פתרון טוב לאנשים שרוצים לצאת ולשתות אלכוהול בלי לנהוג חזרה הביתה, גם בסופי השבוע מצד שני, אני חצי נגד במיוחד שאני גר על ציר ראשי השקט בשבת נהדר, אין את רעש האוטובוסים שעוברים לי מתחת לבית והעשן, הריח... הכבישים יחסית ריקים... וגם כי אני לא רוצה שיהיה תיעדוף להעסקת חילוניים על פני דתיים כי זה לא פייר
גיי40 גברי
New member
עם ביטול חוק טל, ומתן תחבורה ציבורית למי
שרוצה להשתמש בה בשבת, יופחת המתח בין דתיים לחילוניים
שרוצה להשתמש בה בשבת, יופחת המתח בין דתיים לחילוניים
ביום חמישי הזה,מפגש כמוך:הקרנת סרט קורע מצחיק
במפגש אדר של כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים נצפה בסרט שלא ישאיר אף עין יבשה - מרוב צחוק * גם יהיה פופקורן המפגש יהיה בתאריך ל' בשבט תשע"ב, 23 בפברואר 2012 למניינם, בשעה 20:00. הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי להתעדכן לגבי הפרטים המדויקים: [email protected] או בנייד שלנו 054-9848095 נתראה, עמית
במפגש אדר של כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים נצפה בסרט שלא ישאיר אף עין יבשה - מרוב צחוק * גם יהיה פופקורן המפגש יהיה בתאריך ל' בשבט תשע"ב, 23 בפברואר 2012 למניינם, בשעה 20:00. הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי להתעדכן לגבי הפרטים המדויקים: [email protected] או בנייד שלנו 054-9848095 נתראה, עמית
ירושלמי גאה 2
New member
מפגש אדר של כמוך
הי. מישהו מהפורום מגיע הערב או היה בארוע של כמוך?
הי. מישהו מהפורום מגיע הערב או היה בארוע של כמוך?
דניאל חברותא
New member
ערב תחפושות, מסכות ואפנה בחברותא
משנכנס אדר מרבים בשמחה!!! מפגש חודש אדר בחברותא כבר החלטת למה אתה מתחפס השנה? או אולי מטלבט איך להתלבש לשמחה המשפחתית הקרובה? רוצה לדעת מה יהיה ה"לוק" הבא בבית כנסת? אם כן, אז מפגש חודש אדר בחבורתא הוא בשבילך!! בערב נסקור בקצרה את תולדות הלבוש המערבי, וכן את הזרמים הראשיים בעולם האפנה המערבי לאורך המאה העשרים. נתמקד באפיונים המרכזיים של כל עשור במאה זו ובגורמים חברתיים, כלכליים וכדו' שהשפיעו על צו האפנה. בנוסף נלמד להכיר את השחקנים הראשיים של עולם האפנה המערבי, הלא הם בתי האפנה המרכזיים של אירופה. לסיום ננסה לתת מספר טיפים ועצות שימושיות למי מתקשה ביצירת סטיילינג לעצמו. ליעוז גוטמן - אמן רב תחומי העוסק בכתיבה, מוזיקה, משחק ואיפור. נגיעתו בעולם האפנה מתבטאת לרוב בהיותו מאפר בהפקות אופנה שונות. הערב נבנה בסיועו של אחיו, אבי גוטמן - סטייליסט, דוגמן וסטודנט לאופנה במכללת שנקר. אבי שימש כסטייליסט ודיגמן בהפקות אפנה רבות שפורסמו בעיתונות המודפסת וברשת. המפגש יתקיים ביום ראשון, י' אדר, 04.03.12 בתל אביב בית תמי בתל-אביב (בעלי מלאכה 16, סמוך לגן מרדכי ברחוב שינקין), בשעה 20:00 נא להגיע בזמן!!!! שימו לב שהמפגש יהיה ביום ראשון בשבוע ולא ביום חמישי!
משנכנס אדר מרבים בשמחה!!! מפגש חודש אדר בחברותא כבר החלטת למה אתה מתחפס השנה? או אולי מטלבט איך להתלבש לשמחה המשפחתית הקרובה? רוצה לדעת מה יהיה ה"לוק" הבא בבית כנסת? אם כן, אז מפגש חודש אדר בחבורתא הוא בשבילך!! בערב נסקור בקצרה את תולדות הלבוש המערבי, וכן את הזרמים הראשיים בעולם האפנה המערבי לאורך המאה העשרים. נתמקד באפיונים המרכזיים של כל עשור במאה זו ובגורמים חברתיים, כלכליים וכדו' שהשפיעו על צו האפנה. בנוסף נלמד להכיר את השחקנים הראשיים של עולם האפנה המערבי, הלא הם בתי האפנה המרכזיים של אירופה. לסיום ננסה לתת מספר טיפים ועצות שימושיות למי מתקשה ביצירת סטיילינג לעצמו. ליעוז גוטמן - אמן רב תחומי העוסק בכתיבה, מוזיקה, משחק ואיפור. נגיעתו בעולם האפנה מתבטאת לרוב בהיותו מאפר בהפקות אופנה שונות. הערב נבנה בסיועו של אחיו, אבי גוטמן - סטייליסט, דוגמן וסטודנט לאופנה במכללת שנקר. אבי שימש כסטייליסט ודיגמן בהפקות אפנה רבות שפורסמו בעיתונות המודפסת וברשת. המפגש יתקיים ביום ראשון, י' אדר, 04.03.12 בתל אביב בית תמי בתל-אביב (בעלי מלאכה 16, סמוך לגן מרדכי ברחוב שינקין), בשעה 20:00 נא להגיע בזמן!!!! שימו לב שהמפגש יהיה ביום ראשון בשבוע ולא ביום חמישי!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.