[Maja the Naked]

 

[Just לובלו]

חבר'ה, יש לי שאלה

בעצם שאלות, אבל בתור סטודנטית לחינוך, לימדו אותנו שאין להלחיץ את הנשאלים כבר בהתחלה. אז חשבתי לעצמי (כן, זה קורה מדי פעם

) איך אנחנו כותבים בעצם? האם זה מתוך חוויות מסויימות שמתאחדות לפוסט אחד? האם מתוך עצב קל לנו יותר לכתוב? אתם כותבים ישר על המקלדת או עורכים את הפוסט על דף לפני כן? מוזיקה עוזרת? ושאלה אחרונה - הכותרת של הפוסט , בסוף או בהתחלה? אני אשמח לקרוא

 

[Maja the Naked]

הי! יופי של נושא!

נראה לי שפנטזיה ארוטית נכתבת בראש ובראשונה מתוך חרמנות

- אני חושבת שהכתיבה שלי כוללת תערובת של חוויה אישית מעורבבת במינון כזה או אחר במה שנקלט ממדיה פורנוגרפית. יש כתיבה המבוססת יותר על הזרה, תמונה בתוך הראש הנצפית כאילו מהצד, שמחקה חוויה של סרט פורנוגרפי או הצצה באופן כללי. ויש כתיבה אישית יותר, המבוססת על חוויה אישית, אבל הרוב זה תערובת. - האם כותבים ישר בתפוז? זה תלוי. משתדלת לכתוב קודם במקום אחר, מה גם שהתפוז ידוע בבוגדנות שלו... אבל יש טקסטים שנשפכים ישר לתפוז. יווו... בעצם עכשיו אני רואה ששאלת משהו אחר! שאלת אם עורכים קודם... על דף??? לא. קשה לי להאמין שיש מישהו שעושה את זה. אני שכחתי כבר איך מחזיקים עפרון

- מוזיקה לא עוזרת לי לכתוב, בכלל אני כנראה לא טובה במולטי-טאסקינג. - שאלת הכותרת! גם זה תלוי. לפעמים חושבת על כותרת רק בסוף, לפעמים בכלל לא נותנת כותרת (השורה הראשונה היא הכותרת). אבל לפעמים - הפוסט מתחיל להיכתב מהכותרת. מה איתך, לובלו? גם את צריכה לענות!

 

[ferdinand]

באמת יופי של שאלה!

אמנם זה אכן "

" אבל שאלה כזאתי (MAJA) ראויה לשרשור בפני עצמו!

יש לי הרבה מ'לגיד על זה, אולי, בלי נדר, ארחיב בפעם אחרת. בקצרה: כתיבה (בכלל) היא צורך. גרפומניה. ובעידן האינטרנטי שלנו, זה כל כך נגיש וקל (לטובה ולרעה - זה נושא בפני עצמו) לא שאלת, אז מוסיף שאלה משל עצמי: למה דפקא כתיבה ארוטית? (משאיר ת'שאלה פתוחה) נראה לי שכתיבה (כל כתיבה, בכל נושא, גם של גרפומנים הדיוטים כמונו, וגם של כותבים וסופרים "מקצועיים") נובעת מתוך, בראש ובראשונה תשוקה. תשוקה ליצור קשר, (וגם סתם תשוקה – "ליצור") להתבטא, "לשפוך ת'לב" (או דברים אחרים) תשוקה להיות מובן, תשוקה לאהבה, להכרה, לתשומי. תשוקה או געגועים לאדם מסוים, לזמן, למקום, לסיטואציה... וכן וגם זה - מתוך תשוקה מינית "פשוטה" - מתוך חרמנות. כשכותבים (וגם כשקוראים, "וקצת לקרוא בטעם, וקצת לכתוב בטעם..."

) אפשר, אפילו לרגע קטן, להתנתק מכל היומיום, שלפעמים אפרורי ומעיק, ולהתחבר לעולמות אחרים, למקומות אחרים, לאנשים רחוקים... לכן גם כל כתיבה (או קריאה שלה) היא "פנטזיה", גם אם זה דיווח עיתונאי על כינוס מרכז המפלגה (או ככה זה צריך להיות) (טוב, גם על זה יש לי הרבה מה להגיד, בפעם אחרת) אני אישית, כותב קודם כל – בראש. לפעמים זה איזה משפט ש-"נדלק", צץ, מופיע פתאום, לפעמים טקסט שלם. לפעמים איזה זכרון שמתעורר, תמונה, מבט. לפעמים זה "במכה אחת" כמו שיוצא ככה נשאר, לפעמים עובר עוד ועוד עריכות והגהות. הכותרת – לפעמים זה מתחיל ממנה. לפעמים היא צצה תוך כדי כתיבה. לפעמים פשוט אין.

 

[Maja the Naked]

זה נמצא בשרשור הזה לא בגללי הפעם!

לובלו גילתה אחריות ושרשרה את זה לפה בעצמה!

כל הכבוד, למרות שגם קצת חבל לי - זה די "נבלע" פה, אבל אין מה לעשות! אני לא יודעת לנתק שרשור (פעם אחרונה שבדקתי, זה לא היה אפשרי, כלומר רק מנהלי תפוז יכלו לעשות את זה). אז אשתדל פשוט להסב את תשומת לב הפורום

 

[Just לובלו]

להבא אני אצא מהחוקים

 

[Just לובלו]

והתשובות שלי -

- אני תמיד אכתוב מתוך צורך. יש תקופות שאני מרגישה שאני יכולה לכתוב ולכתוב (משום מה, בתקופות שאני מרגישה קצת שמבולבלת או אושר קיצוני מאד - אבל תמיד הדגש הוא על הרגשה קיצונית כלשהי) - הרבה פעמים תוך כדי חוויות, אני ממש מרגישה איך אני "מחייה" את הפוסט שעוד לא נכתב. אני אוהבת מאד לחשוב על מילים ותיאורים תוך כדי. הרבה פעמים, יש משפטים שלמים לדוגמא, מתוך הכתיבה שלי - שנאמרים במדוייק בסיטואציות. - כותבת ישר על הפורום, בד"כ תוך כדי הכתיבה גם אבין על מה הרעיון הכללי. - בזמן האחרון אני נוהגת לכתוב עם מוזיקה (שוב, נורא תלוי בנושא הפוסט ובהרגשה באותו הרגע, אבל מתחברת מאד למשל לריטה, כשכותבת) - מבחינת הכותרת אני בעייתית משהו. לפעמים לוקח לי זמן לחשוב על כותרת שתתאים מאשר זמן כתיבת פוסט שלם. בד"כ בסוף.