מצטערת, אבל אפילו לא צלחתי עד סוף השיר.
המילים כ"כ לא דיברו אלי, כ"כ שטחיות וחסרות עומק וכ"כ בנאליות שאיבדתי עניין סביב אמצע הבית השני. גם מהביצוע לא התלהבתי. אני לא רואה איך יש לשיר הזה פוטנציאל ללוות קמפיין ולשווק אותו. אבל זו, כמובן, רק דעתי הלא מלומדת. אין ספק שעדי ברקן מנסה להכות על חטא, אבל אני מעדיפה את המצב הזה על פני אחרים שפשוט מעדיפים להעלים עין ולהמשיך בדרכם כאילו כלום. אני חושבת שאם הוא הבין את הפוטנציאל ההרסני שבהתנהלותו כמי שמכתיב אופנה וכיום רותם את קשריו על מנת להעלות את הפרעות האכילה למודעות הציבורית, דיינו בכך. חבל שהעניין אינו עולה על סדר יומם של רבים אחרים (ביניהם אנשי טיפול, קובעי מדיניות ואישי ציבור כאלה ואחרים)... אבל יהיה מעניין לשמוע מה אחרות/אחרים חושבים על השיר, הקמפיין ובכלל...