אהלן לכם, עבר עלי סוף שבוע מטורף לחצים אדירים והגעתי למצב האובדנות!!! שמרתי חזק לא להקיא, אבל זעקתי לעזרה אל סף התאבדות העפתי את האוכל מהחדרון בו אני מתגוררת כדי לא להקיא כי בשביל לא להקיא אני עושה הכל!!! הגעתי לרופא משפחה שהפנה את התיק (בולמרקסיה!!) להפרעות אכילה במרפאה ברמת השרון
תור שאני ממתינה לו חודשיים אך הרופא פחד והפנה אותי מיידית למיון פסיכיאטרי בביהח ולא נתן לי לצאת מחדרו עד שבן משפחה יאשפז אותי נשבעתי לו שאני לו פודעת בעצמי רק מחשבות אובדניות בראש אבל הוא לא נתן לי לצאת, לא יכולתי להסביר שאני לבד במערכה הזאת שההורים מכחישים את המצב ואני כבר לא חיה איתם בבית כך שלמי יש לדבר שהיחס במשפחה וההפרעה שפרצה מישם זאת הבעיה חזרתי לבית-נשכבתי במיטה והחלטתי להתגבר עד יום א! האם זה אחראי מצידי או עלי להתפנות מיידית???????????
בנות!!! אני לבד בעסק לבד. כלכלית, נפשית, ומכל הסיבות להזכירכן אני מחברה דתית שלא מקבלת או מבינה את המחלה
נא תמכו בי עד לטיפול במרפאה ביום א וכן אשמח לדעת באם המצב נסער עבור טיפול מרפאתי למי פונים לאשפוז האם יש מצב להשאר כך ללא טיפול במדינה? והאם המצב מוכר כנכות בביטוח לאומי או חבלז להאבק מחכה מאד לתשובות ולתמיכה
אהבה ותמיכה מצילה חיים
האם יש מישהי שיש לה רעיות עבורי היכן להיות סוף שבוע במקום תומך ?????????